צו קבלת נכסים ופסק דין פשיטת רגל

האם הנתבעים הנם דיירים מוגנים, והאם הומחתה לתובע הזכות לקבל דמי השכירות שלא שולמו בתקופה שקדמה לרכישתו את הדירה? שתי שאלות אלו הן הניצבות במוקד פסק דין זה. רקע עובדתי שרה ברגמן (להלן: שרה) הייתה הבעלים של ביניין הנמצא ברחוב הנאמנים בחיפה וידוע כחלקה 123 בגוש 10834 (להלן: הנכס).

חוב דמי שכירות בסעיף 10 לחוזה השכירות נכתב: "אם השוכר יפר או לא יקיים איזה תנאי או התחייבות הכלולים בחוזה הזה וגם /או אם השוכר לא ישלם בזמן איזה שהוא סכום שהוא חייב בו לפי החוזה הזה וגם/או אם השוכר יוכרז כפושט רגל או ינתן נגדו צו קבלת נכסים ... ייחשב החוזה הזה כבטל ומבוטל ומבלי לפגוע בזכותו לקבל כל סעד או תרופה אחרים, המשכיר יהיה רשאי לתבוע מיד את פנוי המושכר ..". דוד, שהפך לבעלים של הנכס החל משנת 2010, לא נקט בצעדים ממשיים לפינוי הנתבעים עקב אי-תשלום דמי שכירות לאורך שנים ארוכות.

...

בישיבת קדם משפט ביום 8.12.2020 אמר בא-כוח הנתבעים כי "בפעם האחרונה ששילמו דמי שכירות זה היה לפני כמה שנים, מאחר והגיעו להבנות עם אותו מוכר או בעלים קודם שדמי השכירות יקוזזו כנגד התיקונים שיבוצעו בדירה. גם זה היה בעל-פה". דין טענה זו להידחות, הן מאחר והיא לא נכללה בכתב ההגנה והן מאחר והיא לא הוכחה.

לולא הומחתה לתובע זכותו של דוד לקבל מהנתבעים את דמי השכירות שלא שולמו, וכפועל יוצא - את זכותו לתבוע סעד של פינוי, דין תביעת הפינוי שבפנינו להידחות.

אשר על כן, אני דוחה את התביעה ומחייב את התובע לשלם לנתבעים שכר טרחת עורך-דין בסך כולל של 10,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 3042/19 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופט ד' מינץ המערער: עו"ד אביחי ורדי, נאמן לנכסי החייב יצחק יפה נ ג ד המשיבים: 1. אלימלך רייכמן 2. כונס הנכסים הרישמי ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט ח' ברנר, סגן נשיא) מיום 13.4.2019 וערעור על החלטתו מיום 26.5.2019 בתיק פש"ר 026420-08-16. תאריך הישיבה: י"א בחשון התשפ"א (29.10.2020) בשם המערער: בעצמו; עו"ד אופיר גנץ בשם משיב 1: עו"ד יהושע גבעון; עו"ד זיו אריאלי בשם משיב 2: עו"ד רועי נירון ][]פסק-דין

]השופט ד' מינץ: ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט ח' ברנר, סגן נשיא) בפש"ר 26420-08-16 מיום 13.4.2019, בו נקבע כי למשיב 1 (להלן: המשיב) מעמד של נושה מובטח בהליכי פשיטת רגל בשל קיומה של הערת אזהרה שלילית שנרשמה לטובתו על נכס מקרקעין של מר יצחק יפה (להלן: החייב); ועל החלטת בית המשפט מיום 26.5.2019 בה נקבע כי גם ריבית הפיגורים שנצטברה על סכום החוב של החייב כלפי המשיב היא חלק מהחוב המובטח.

(ב) נרשמה הערת אזהרה ולאחר מכן הוטל עיקול על המקרקעין או על הזכות במקרקעין נשוא ההערה, או שניתן צו לקבלת נכסים בפשיטת רגל או צו פירוק נגד בעל המקרקעין או בעל הזכות במקרקעין, או שנתמנה כונס נכסים על רכושו, הרי כל עוד לא נמחקה ההערה, לא יהיה בכל אלה כדי לפגוע בזכויות הזכאי הנובעות מההתחייבות נשוא ההערה, ובילבד שטענה לביטול העסקה מחמת פשיטת הרגל או הפרוק שהיתה עומדת אילו בוצעה העסקה במועדה, תעמוד גם נגד ההיתחייבות האמורה.

...

וכך אמר: "אני מקבל את המלצת בית המשפט לפיה אעמוד אך ורק על הטענה הקניינית קרי, שבמקרה דנן לא מדובר בנושה מובטח משום שלא נרשמה משכנתא. לעניין זה אין די בהערת אזהרה נגטיבית למרות שנלווה אליה משכון". בכל מקרה, לא נראה כי יש מקום לתפסו בדיבורו, אף אם מעד בלשונו.

סוף דבר: אם תישמע דעתי, הערעור יתקבל בחלקו, כך שסוגיית הריבית תוחזר לבית המשפט המחוזי על מנת שתינתן החלטה משלימה בעניין.

מסקנה זו עולה בקנה אחד עם הרציונל שמאחורי רישומה של הערת אזהרה – שהיא בבחינת נורה אדומה מהבהבת המתריעה בפני כל, על אודות קיומו של "מטען" שהמקרקעין נושאים לזכות בעל ההערה.

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ה"פ 13200-11-19 בנבנישתי נ' שור סוכנויות ביטוח בישראל (1983) בע"מ לפני כבוד השופט ארז יקואל המבקש עיזבון המנוח יוסף בנבנישתי ז"ל ע"י ב"כ עוה"ד ע' שגב ו-י' מנחם המשיבה שור סוכנויות ביטוח בישראל (1983) בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד ל' פרי ו-א' מרום פסק דין

לאחר שהוגשו תגובות מטעם דודי והמנהלת המיוחדת, קבע בית המשפט ביום 11.1.2019 כך: "הנני מקבל את עמדת המנהלת המיוחדת. ככל שהחייב מבקש לקבל כספים וזכויות מכוח מצב משפטי אשר קדם לצוו הכנוס, ככל שבית המשפט היה מבטל הסדר נושים חלוט וסופי אזי היה על החייב להעביר את כל הכספים והזכויות הנ"ל לקופות הכנוס". בעקבות החלטה זו, ביקש דודי מבית המשפט של פש"ר להבהיר, כי אין בדברים כדי לקבוע לעניין טיב היחסים וההסכמות בינו לבין המשיבה לאחר שניתן צו ההפטר.

הדברים סוכמו ב-ע"א 2703/07 פישר נ' רו"ח יוכמן (17.4.2011), בזו הלשון: "לפי הוראות תקנות 91-83 לתקנות פשיטת הרגל, עומדות לרשות הנושה המובטח מספר דרכים לגבות את חובו: ויתור על הבטוחה לטובת קופת פשיטת הרגל והגשת תביעת חוב על מלוא החוב; מתן הודעה לנאמן על שומת הנכס בטרם המימוש, והגשת תביעת חוב בגין היתרה; מימוש הבטוחה והגשת תביעת חוב על יתרת סכום החוב; והסתמכות על הבטוחה בלבד, מבלי להגיש תביעת חוב (ראו: שלמה לוין ואשר גרוניס פשיטת רגל 267 (מהדורה שלישית, 2010)" (למען שלמות התמונה יצוין כי חלק מהתקנות הנזכרות בוטל בתיקון משנת 2019, ואולם הן חלות בעניינינו, משהיו בתוקף במועד הליך הפש"ר).

בהתאם לסעיף 12 בחוק המישכון, התשכ"ז-1967 :"מושכן נכס של אדם כערובה לחיובו של אדם אחר, יהא דינו של בעל הנכס כדין מי שערב אותו חיוב". באמצעות הוראה זו הוחלו כל דיני הערבות על משולש היחסים ממשכן-חייב-נושה (ראו למשל לעניין זה ע"א 8564/06 סולטאני נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (7.7.2008), פסקה 15 לפסק דינו של כב' השופט דנציגר; ע"א 4080/04 גילת נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (9.10.2005) פסקה 7 לפסק דינו של כב' הנשיא ברק).

...

דין טענה זו להידחות.

סיכומו של הקשר זה, נדחות טענות בדבר הטעיית המשיבה את המבקש או הפרתה חובות גילוי שהיו מוטלות עליה מכוח חוק הערבות או חוק ההלוואות.

סוף דבר ביתרת טענות הצדדים לא מצאתי ממש שיהא בו כדי לשנות ממסקנתי ולאור כל המקובץ, התובענה נדחית.

בפסק דין שניתן בהליך זה נפסק: "האחריות לחוב זה [לבנק - א.א.], בנסיבות אלו, הינה של הנתבע [השותף - א.א] לבדו [...] זכאית התובעת [השותפה - א.א] להצהרה על זכותה להפרע מהנתבע על כל תשלום שתשלם (אפשר כבר שילמה) לאחר הגשת התביעה [...] הנתבע [השותף - א.א] חייב לפצות את התובעת [השותפה - א.א] ולשלם לה כל סכום שתשלם לבנק בגין החשבון, לאחר מועד הגשת תביעה זו - 11.9.16. [...] העיקול הזמני שהוטל על נכסי הנתבע ימשיך לעמוד בתוקפו עד להוראה אחרת של בית המשפט". עוד יצוין כי בהליך זה הוטל ביום 18.07.2019 לבקשת הנתבעת צו עיקול זמני על חלקו של הבעל/השותף בנכס, אשר נרשם בספרי לישכת רישום המקרקעין ביום 24.07.2019.

סעיף 127(ב) לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 (להלן: "חוק המקרקעין"), הנו כדלקמן: "נרשמה הערת אזהרה ולאחר מכן הוטל עיקול על המקרקעין או על הזכות במקרקעין נשוא ההערה, או שניתן צו לקבלת נכסים בפשיטת רגל או צו פירוק נגד בעל המקרקעין או בעל הזכות במקרקעין, או שנתמנה כונס נכסים על רכושו, הרי כל עוד לא נמחקה ההערה, לא יהיה בכל אלה כדי לפגוע בזכויות הזכאי הנובעות מההתחייבות נשוא ההערה, ובילבד שטענה לביטול העסקה מחמת פשיטת הרגל או הפרוק שהיתה עומדת אילו בוצעה העסקה במועדה, תעמוד גם נגד ההיתחייבות האמורה." מוסכם ומקובל כי בסעיף 127(ב) לחוק המקרקעין קבע המחוקק נורמה מהותית, המשריינת את זכותו של בעל הערת האזהרה מפני פגיעה על ידי אחרים, שגם להם זכויות כלפי בעל המקרקעין, כגון הנתבעת שהטילה עיקול על חלקו של הבעל בנכס המקרקעין.

...

בקצירת האומר אומר כי השאלה שבמחלוקת היא האם יש להיעתר לתביעת האישה ולהורות על ביטול העיקול מכוח הוראת סעיף 127(ב) לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 (להלן: "חוק המקרקעין"), הואיל ולטענתה היא רכשה את חלקו של הבעל בבית המגורים לאחר משא ומתן ממושך וגלוי עם הבנק, בתמורה מלאה, בהתאם לשמאות הבנק ולדיווח לרשם ההוצל"פ, או שיש לדחות את התביעה ולקבל את עמדת הנתבעת, הטוענת כי עסקת המכר הינה פיקטיבית והתבצעה בחוסר תום לב ובתמורה חסרה, וכל זאת על מנת למנוע ממנה להיפרע מחובה.

טענת היעדר התמורה נדחית על ידי, ולו אך בשל אי הרמת נטל הראיה.

קובץ טענות נוספות באשר לטענת ב"כ הנתבעת שלכאורה הנכס כלל לא היה אמור להימכר לפי "שווי כתפוס", הרי שלמעשה מדובר בערעור על החלטת רשם ההוצל"פ מיום 15.06.2017 ואין ההליך שבפניי, העוסק בתחרות בין זכויות, האכסניה המתאימה לדון בטענה זו. באשר לטענת הנתבעת כי התובעת התעשרה על חשבונה שלא כדין, ומשכך הינה חבה בחובת השבה מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979 (להלן: "חוק עשיית עושר ולא במשפט"), הרי שלא מצאתי כי יש בטענה זו ממש, ודין טענה זו להידחות.

הכרעה לאור כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת.

לאחר שהחייבת לא פרעה את חובה, נקטה נגדה הנושה הליכי גבייה, לרבות הליך פשיטת הרגל שבפניי, וביום 12.2.2013 ניתן נגד החייבת צו כנוס נכסים ועו"ד אביב פריצקי מונה נאמן לנכסיה (להלן: "הנאמן").

ס' 8(2) לחוק הערבות, התשכ"ז-1967 (להלן: "חוק הערבות") קובע כי הערב והחייב אחראים כלפי הנושה יחד ולחוד, אולם אין הנושה רשאי לידרוש מן הערב מילוי ערבותו בלי שדרש תחילה מן החייב קיום חיובו, אלא אם ניתן נגד החייב צו קבלת נכסים או צו פירוק (ע"א 7511/17 יצחק שפייזמן נ' חברת יצחק י. גליק בע"מ, בפיסקה 15 (נבו 13.2.2020)).

נזכיר כי לא בכדי נתן שיינקר הסכמתו למישכון בגובה מלוא סכום פסק הדין, שכן רק על יסוד הסכמתו זו נעתר בית המשפט לעינייני מישפחה בחודש נובמבר 2004 לבקשתה של החייבת, לייחד את העיקולים שהוטלו על נכסיה, כך שאלה יוטלו על הדירה בלבד.

...

מבוא לפניי בקשתם של אלישבע שיינקר (להלן: "החייבת") ובעלה, חיים שיינקר (להלן: "שיינקר", וביחד להלן: "המבקשים") להורות על ביטולה של החלטתי מיום 6.10.2022 לאישור מכירת הנכס המצוי ברחוב עזרא 32 בבני ברק הידוע כגוש 6190, חלקה 419, תת חלקה 3 (להלן: "הדירה"), בעקבות מה שהם מכנים "חשיפת תרמית והונאה בסדר גודל עצום והטעייה חמורה כלפי בית משפט נכבד זה". עוד מבוקש להורות כי בכל רכישה עתידית של הדירה, ימומש רק מה שמכונה "החוב האמיתי בסך 749,000 ₪" ובגין מימוש בסך של מיליון ₪, יוחזר למבקשים "עודף" בסך של 251,000 ₪.

מדובר בפסק דין המהווה מעשה בית דין, בהתאם לכלל השתק הפלוגתא לפיו אין לאפשר לבעלי דין או חליפיהם להעלות לדיון מחודש פלוגתא שנדונה לגופה והוכרעה במסגרת הליך משפטי קודם (ע"א 8273/16 Fundacio Gala-Salvador Dali נ' וי. אס מרקטינג (ישראל 2005) בע"מ, בפסקה 40 (נבו 11.7.2021), וההפניות שם; יששכר רוזן-צבי הרפורמה בסדר הדין האזרחי: מורה נבוכים 796 (מהדורה שנייה 2023) (להלן: "רוזן-צבי")).

נזכיר כי לא בכדי נתן שיינקר הסכמתו למשכון בגובה מלוא סכום פסק הדין, שכן רק על יסוד הסכמתו זו נעתר בית המשפט לענייני משפחה בחודש נובמבר 2004 לבקשתה של החייבת, לייחד את העיקולים שהוטלו על נכסיה, כך שאלה יוטלו על הדירה בלבד.

סיכומו של דבר – הבקשה נדחית.