בימ"ש קמא התבקש בין היתר ליתן צו עשה המורה לפירי לבצע עבודות תיקונים במטרה למנוע זאת.
הנציגה ציינה כי: "נושא הפתיחה של התיקרה הנו חשוב בעיקר לטובת הבחינה טרם ביצוע הבדיקות ובסיומן. נכון להיום, וככל וטרם בוצעו התיקונים והבדיקות בעקבותיהן, אם הצדדים לא יגיעו על כך להסכמה ביניהם על ביצוע הייבוש (או בהחלטה של בית המשפט), אנו לא רואים כיצד נוכל להורות על ייבוש המצעים מתחת לריצוף בתוך הדירה, שכן אם הבעיה לא תתוקן, סביר שיחזרו תופעות הרטיבות, ההרטבה מתחת לריצוף והנזילה כלפי מטה" (נספח 1 לבקשה).
החלטת בימ"ש קמא מיום 17.4.22:
ביחס להמשך ביצוע עבודות בדירת התובעים נקבע כך:
"עם ביצוע העבודות מטעם הנתבעת שצפויות להסתיים לדברי נציגה כשבוע לאחר פגרת הפסח, יתואם ביקור של המומחה ו/או נציגתו במקום על מנת לעמוד על טיב העבודות ולצורך תיכנון ביצוע הבדיקות לרבות קביעת לוח זמנים מדויק עד כמה שניתן. בין היתר ייבחן הצורך לבצע כבר עתה בדיקת רטיבות כפי שבקש מר אורן בדיון. ככל שהמומחה ו/או נציגתו יסברו כי אין מקום כבר עתה לבצע בדיקה כאמור ובני הזוג אורן יעמדו על ביצועה הבדיקה תבוצע.
...
בכל מקרה, לא ניתן להכריע בשאלה זו לפני שתונח בפני בימ"ש קמא מסקנה סופית בעניין המקור לליקויי הרטיבות לדירת אורן.
לאחר עיון בטענות הצדדים, הגעתי למסקנה ולפיה יש לדחות את בקשת רשות הערעור מהנימוקים כדלקמן:
ככלל, השגות בעלי דין על החלטות ביניים של הערכאה הדיונית, יידונו, במסגרת ערעור על פסק הדין וזאת למעט מקרים נדירים שבהם מבקש רשות הערעור מראה כי דחיית הדיון בהשגה על ההחלטה לשלב הערעור על פסק הדין, עלול להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים, עלול לגרום לנזק של ממש או עלול להביא לקיומו של הליך מיותר או שגוי.
אין בידי לקבל את טענות המבקשת בבקשת רשות הערעור.
לסיכום:
לאור האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות.
