המערערים עתרו למספר סעדים עקריים: הריסת השוק הפתוח שמחוץ למרכז המסחרי; הריסת המבנים שניבנו בשטח הרכוש המשותף במרכז המסחרי; ורישום הזכויות בחנויות על שמם, ולחלופין קבלת ערבויות בהתאם לחוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות), תשל"ה-1974 (להלן: חוק המכר – דירות (הבטחת השקעות)).
בשל השהוי, ובשל אי צירוף צדדים שלישיים העלולים להפגע מצו הריסה, ומאחר שלא הוצגו ראיות ביחס לאפשרות המעשית להריסת חלקים מהשוק הפתוח, נקבע כי אין מקום ליתן צו עשה להריסה ולפינוי השוק הפתוח.
לפיכך, יש לבטל את קביעותיו של בית משפט קמא ולקבוע כי רישום החנויות על שם המערערים ייעשה רק לאחר שישולם הפצוי המוסכם ומלוא החוב בצרוף הפרישי הצמדה למדד תשומות הבנייה, כאשר מדד הבסיס הנו זה הקבוע בהסכם הראשון ובתוספת ריבית חריגה.
כך, בע"א 8737/00 שלפרד חברה לפיתוח ובניין בע"מ נ' ז'אק, פ"ד נו (4) 662 (2002) נקבע כי הפרוספקט שבו הופיע שטח ירוק אינו מחייב לצורך אכיפה, ולכל היותר עומדת לקונה זכות לביטול החוזה מכוח סעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, או לפיצויים לפי סעיף 12 לחוק החוזים או לפיצוים מכוח עילה נזיקית.
...
אשר על כן, דין הערעור להתקבל בנקודה זו, כך שגם המערער 6 זכאי לרישום החנות על שמו.
במקרה דנן, נחה דעתי כי יש לראות את הפרוספקט כחלק מההסכם מכוח ההלכה לפיה רואים את הפרוספקט כמעין-הצעה לניהול משא ומתן, ובהיעדר מסמך אחר בחוזה המשנה את התנאים שנכללו בפרוספקט, יראו בתנאים אלה חלק מתנאי החוזה (ע"א 6025/92 צמיתות (81) בע"מ נ' חרושת חומר בע"מ, פ"ד נ(1) 826 (1996); ע"א 6271/95 אדוניה נ' פרוייקט גן העיר, פ"ד נה(1) 577 (1998)).
על רקע שיקולים אלה, נחה דעתי כי יש להותיר את פסק דינו של בית משפט קמא על כנו, כך שלמערערים תעמוד תביעה לפיצויים חלף תביעת האכיפה.
