צו עשה אצל המפקח על הבתים המשותפים

יחד עם זאת, עיון בסיכומי התובע מעלה כי התובע זנח עתירתו למתן צו עשה קבוע ועל כן פסק הדין יתייחס לעילה הכספית בלבד, שבגינה אין מחלוקת כי שולמה אגרה.

בין הצדדים התנהלו/מתנהלים מספר הליכים משפטיים נוספים: הליכים לפי חוק למניעת הטרדה מאיימת שהגישו הצדדים זה כנגד זה; תביעה כספית בגין חוב שכ"ט; תביעה המתבררת אצל המפקחת על הבתים המשותפים, בין היתר, בגין הישתלטות נטענת של הנתבעים על חצר משותפת של הבניין המשותף.

...

הנתבעים טוענים שדין התביעה להידחות מהנימוקים הבאים: · מדובר בתביעת סרק קנטרנית, שמניעיה פסולים, שהוגשה בחוסר תום לב; · יש להורות על סילוק התביעה על הסף מאחר ואין בידי התובע ראיות התומכות בתביעתו ברף הדרוש לעמידה בנטל כפי שניתן לקבוע כבר בשלב מוקדם בשים לב לאופי סדר הדין; · טענות התובע כלפי הנתבעים או מי מהם חסרות בסיס.

משלא הוצגו אסמתכאות על עלויות הניקיון או רכיבים רלבנטיים אחרים הרי שלא מצאתי להיעתר לסכום הנקוב בכתב התביעה והפיצוי ייפסק על דרך האומדנא בשים לב לכמות הפעמים המתועדת ויתר הנסיבות.

סוף דבר התביעה מתקבלת באופן חלקי.

התביעה כנגד הנתבעת 2 נדחית.

התובעים והנתבעים הגיעו ניהלו ביניהם הליך (ת' (המפקח על רישום מקרקעין י-ם) 347/12) אצל המפקח על הבתים המשותפים, וסופם שהגיעו להסכם פשרה לסיום כל המחלוקות ביניהם בקשר עם הבניין הסכם זה על נספחיו התכנוניים קיבל תוקף של פסק־דין והתובענות רובן הנן בעילת אכיפתו של פסק־דין זה (להלן: פסה"ד 347/12 או פסק־הדין).

צו עשה לרישום מקרקעין ניתן כבר על־ידי המפקח על הבתים המשותפים, ואינו בסמכותו של בית־משפט זה. בית־המשפט דוחה את התביעה לתשלום שכר טירחתם של המהנדסים אלי בנואליד וניר יהודה, בהיותו חורג מהמנגנון שנקבע בפס"ד 347/12 ליישוב סכסוכים בין הצדדים בנוגע להכרעה בנזקים בדירה ולסבירות המגורים בה. בית־המשפט מקבל את התביעה לתשלום שכר טירחת השמאי והמהנדס ברוכים בגין חוות־דעתו.

...

משכך נדחות התביעות לנזק בלתי־ממוני.

הנתבעים ישלמו לתובעים את הסכומים הבאים: פיצויים מוסכמים בסך 113,667 ש"ח, בתוספת ריבית והצמדה ממחצית התקופה שבין 14/03/16 לבין 18/05/17, ועד ליום התשלום בפועל.

סה"כ ישלמו הנתבעים לתובעים שכ"ט עו"ד בסך 44,894 ש"ח. סכום זה חושב כך שיכלול מע"מ. זכות ערעור – כחוק.

רקע ברקע הבקשה, תובענה שהגיש המבקש - סיני עמרמי, ביום 21.1.2016 בהליך של המרצת פתיחה, בה התבקש מתן צו עשה וצו למינוי כונס נכסים לצורך רישום כבית משותף את הבניין הבנוי ברחוב ה' באייר 30 רחובות, גוש 3701 חלקה 567 (להלן בהתאמה: "הבניין", "המקרקעין").

היתנהלות מול אנשי מיקצוע שונים – מודד, יועץ בטיחות (יישום דרישות מכבי האש ותיקונים בבניין לאור אותן דרישות); הכנת תשריט בית משותף על ידי האדריכלית נעמי בידרמן והפקדות התיק אצל המפקח על רישום בתים משותפים.

...

לפיכך, אני קובע כי שכר טרחת הכונס יעמוד על סך של 100,000 ש"ח. לא נעלמו מעיני טענות המשיב 1 כי יש להשוות בין המקרה דנן לבין המקרה שנדון בעניין מימון, לרבות טבלת ההשוואה שצירף המשיב 1 לתגובתו לבקשה (סעיף 3).

אולם, אני סבור כי במסגרת ההליך הנוכחי אין מקום להכריע בטענות שהועלו על ידי המשיב 1 נגד משיבים אחרים וטענות אלו שמורות.

כפי שקבעתי בהקשר דומה בעניין מימון, אני סבור כי מדובר באינטרס משותף של כלל בעלי הזכויות במקרקעין ולא ניתן להשלים עם תוצאה לפיה כלל בעלי הזכויות יהנו מפעולת הכונס, מבלי שיישאו בשכר הוגן וממילא, המשיב 1 לא טען כי מדובר בפעולות שלא היו הכרחיות במסגרת ההליך (ראה גם: ה"פ (מחוזי ת"א) 17969-06-09 אפרתי מדפיס הרצליה בע"מ נ' אינבסטלום הולדינגס בע"מ (נבו 9.12.2018); ת.א. (שלום ת"א) 5793-93 אבי גביש כונס נכסים נ' רנטה יבלונסקה (נבו 21.12.2003)).

סוף דבר לאור מכלול האמור לעיל, אני קובע כדלקמן: שכר טרחת כונס הנכסים יועמד על סך של 100,000 ₪.

בדיון מיום 24.02.2020 חזרו התובעים מהסעדים של צו עשה וסלוק יד מאחר והנתבע מכר את הנכס והדייר החדש הסיר את האמור.

הנתבע מנגד פנה בתביעה למפקח על רישום המקרקעין בנצרת וקיבל צו הריסה לגגון שניבנה על ידי התובע תוך חיוב בהוצאות.

התובעים העלו טענות ביחס לאישור המסירה באותו הליך שנוהל אצל המפקח על רישום המקרקעין ולפיו הנתבע הגיש בקשה לסעד זמני וצרף אישור מסירה מזויף של התובע מיום 19.07.2018, כך שאישור המסירה שהוגש כלל לא נחתם על ידי התובע, וככל הנראה חתימתו זויפה על ידי הנתבע או שליח מטעמו.

למעלה מן הנידרש אומר, כי איני סבור שהצליח התובע להוכיח כי לא בוצעה אליו מסירה, וממילא סבורני כי אין לידון בעיניין זה מחדש שכן הוא נידון והוכרע על ידי המפקח על הבתים המשותפים, וככל והתובע ראה עצמו נפגע מהחלטת המפקח בעיניין זה וכן בעיניין חיובו בהוצאות אשר נפסקו כדין, הרי שהיה רשאי, תוך התקופה הקבועה, לערער על ההחלטה לפני בית המשפט המחוזי זאת בהתאם לאמור בסעיף 77 (א) לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969.

...

אני מקבל הסבר זה אותו מצאתי סביר בנסיבות העניין, שכן ניתן להסיק כי מתקן המים הממוקם מחוץ לקירות הבניין מהווה רעש חיצוני.

משלא הוכח בפניי נזק שנגרם לתובעים אין בידי להיעתר למתן פיצוי.

סוף דבר דין התביעה להידחות.

המשיבים העלו את טיעוניהם לבקשה במסגרת הדיון, הם עמדו על טענתם לסילוק הבקשה על הסף, לאור העובדה כי נושא הבקשה הוכרע על ידי המפקחת על הבתים המשותפים.

הסעד למתן צו עשה המחייב את המשיבים לפעול לאיטום גג דירת המבקשות לא נתבקש במפורש בבקשה המונחת לפניי, אך סעד זה הובלע בסעיף 50 לבקשה, לפיו בית המשפט התבקש להורות למשיבים לבצע את "כלל הנידרש לשם טפול מידי בתיקרה המצויה בסכנת קריסה [...]". המפקחת הכריעה בבקשה והורתה על דחייתה, תוך שקבעה כי: "סעד זמני המביא לשינוי במצב הדברים הקיים עוד בטרם ניתנה הכרעה סופית בתובענה, ועוד בטרם הוגשה תובענה, ראוי שיינתן רק במקרים חריגים בהם נוכח בית המשפט כי התערבותו חיונית כדי למנוע תוצאה קשה ביותר, וכי ללא התערבותו צפוי להגרם למבקש הסעד נזק משמעותי אשר אינו ניתן לתיקון באמצעות פיצוי כספי [...] עיון בתצהיר המבקשת מס' 1 מעלה שאין מדובר בנזק שאינו ניתן לפצוי כספי, שכן מסעיפים 22 ו- 23 לתצהיר המבקשת מס' 1 עולה כי לאור המצב, מבקשת מס' 1 כבר התפנתה מהדירה ואינה גרה בה עוד. יתרה מכך, למשמע הצדדים התרשמתי כי דוקא עצירת הבנייה תיגרום לנזק משמעותי יותר לדירת המבקשות שעה שהיא תהיה חשופה לגשמים." (ראו: החלטת המפקחת מיום 30.10.2023 אשר צורפה כנספח ט' לבקשה דנן).

בבקשה המונחת לפני כעת, המבקשות חזרו על כל טענותיהן בבקשה שהוגשה למפקחת, אך הוסיפו וטענו כי המבקשת מס' 1, אשר שהתה אצל אנשים שהסכימו לארח אותה למספר ימים, נאלצה לחזור לדירתה.

...

דין הבקשה להידחות גם לגופה.

עוד בהקשר זה, עלי לציין כי אין בידי לקבל את טענת המבקשות לפיה הן אכן פנו לעירייה אך לא מצאו את התכניות.

לסיכום: לאור כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית הבקשה.