צו על תנאי לביטול דרישת חלף היטל הטמנה

חלפו פחות משלושה חודשים ועל בסיס זה, חתם שר הכלכלה ביום 26.3.19 על – צו היטלי סחר ואמצעי הגנה (היטל היצף על יבוא של כבלי נחושת למתח נמוך מטורקיה) (הוראת שעה), התשע"ט-2019.

זאת, לפי הנטען, נוכח לשון סעיף 32כז(ב) לחוק, שקובע כדלקמן: "היטל היצף לא ייגבה לגבי טובין מיובאים של יצרן או של יצואן שהגיש בקשה לפי סעיף קטן (א), כל עוד לא ניתנה החלטת השר בבקשה לפי הוראות סעיף 32כט(ג); ואולם רשאי הממונה לידרוש מיבואן של טובין כאמור להפקיד ערובה זמנית, בהתאם להוראות סעיף 29, להבטחת תשלום ההיטל למפרע ממועד החלטת הממונה לפי הוראות סעיף 32כח, אם לפי מימצאי בדיקתו לפי הוראות אותו סעיף יובאו הטובין האמורים בהיצף ויש לשנות את הצוו המטיל את היטל ההיצף". נטען, שעולה מסעיף זה, שרשאי הממונה לידרוש ערובה זמנית רק ממועד החלטתו לפתוח בחקירה לבדיקת בקשת היצואן החדש.

ביום 26.3.19 אף חתם שר הכלכלה על הצוו בענין זה, ואין בפניי טענה כנגד אי סבירותו של צו זה. לשון אחר: ניתנה החלטת הממונה לאחר שקדמה לה בדיקת השוק הרלוואנטי, לאחר שהועדה המייעצת כבר אמרה את דברה בענין, וגם לאחר שבשלו התנאים לחתימת הצוו על ידי השר הממונה.

זאת, בנסיבות בהן יש חשש ממשי לגרימת היצף לשוק בישראל, ולנסות למצוא פיתרון למצב אליהן נקלעו המבקשות, במידה לא מבוטלת, מכוח מעשיהן.

...

ואשר למשיבה 2, זו הדגישה את המצב הקשה אליו נקלעה נוכח התחרות הפרועה בשוק כבלי הנחושת על רקע יבוא בהיצף, וכמעט המחזיק את המרובה, אביא מדברי הממונה מהחקירה שערך בעניין, אותם הביאה המשיבה 2 בסעיף 2 לתגובתה, וכהאי לישנא: "במצב המחירים הנוכחי, החברה המתלוננת אינה יכולה לפעול במלוא כושר הייצור שלה והיא נאלצת להשבית מזה תקופה ארוכה את פסי הייצור שבבעלותה. למרות שהחברה המקומית נהנית מקרבה גיאוגרפית ללקוחות המקומיים וכתוצאה מכך גם מעלויות שילוח ומכירות נמוכות לעומת היצרנים הזרים, גורמת רמת המחירים הנוכחית לכך ששיעור כושר הייצור שלה רחוק מניצול מלא. לאור כל אלה אני קובע כי החברה חווה נזק משמעותי ומתמשך בשנים האחרונות המאיים על יכולת ההישרדות שלה כחברה רווחית ובת קיימא". ובממוקד, בתגובה לטענות המבקשות שיסודן בעובדה שהוגשה על ידן בקשת יצואן חדש, נטען כלפי הפרקטיקה שנועדה לעקוף את החוק באמצעות בקשות מסוג זה. על פי הנטען, הליך בקשת יצואן חדש מנוצלת לרעה במגמה לעקוף היטלים מן הסוג שעל הפרק.

זהו רצון המחוקק ואין בלתו, והדברים מתיישבים לחלוטין עם המקובלות בעולם והסכם גאט"ט. הטענה – נדחית.

סוף דבר, הבקשה לצו ביניים – נדחית.

ביום 22.3.06 הגישה מנהלת השכונות עתירה למתן צו על תנאי נגד המשיבה וצדדים נוספים (עת"מ 330/06 הוועד לפיתוח צור באהר ואום טובא ואח' נ' עריית ירושלים ואח', נספח ד' לתגובת המשיבה לבקשה המתוקנת לאישור תובענה ייצוגית).

ב"כ המשיבה סרב לבטל דרישות אלה.

אין מחלוקת ממשית כי המבקש 2 אף הוא שילם היטל ביוב, הגם שלא הוצגה בפניי דרישת תשלום או קבלה הנוגעת לתשלום האמור (פסקה 33 לתגובת המשיבה לבקשה המתוקנת לאישור תובענה ייצוגית).

בכל הנוגע לדפוסי ההתנהלות, עולה קיומו של יסוד סביר להניח שעניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת ובתום לב. עם זאת, יש ממש בטענת המשיבה כי טיעוני המבקשים לעניין חלף ההיטל עלולים, בסופו של דבר, לפגוע בקבוצה, שכן חלף ההיטל מבטא תעריף נמוך יותר מזה שנקבע בחוק העזר (ראו בהקשר זה גם להלן).

...

מסקנתי היא, כי המשיבה הייתה רשאית לחייב את המבקשים בהיטלי ביוב מכוח החוק האמור.

אין בידי לקבל טענה זו. נקודת המוצא לדיון מצויה בחוק תאגידי מים וביוב, התשס"א – 2001 (להלן – חוק תאגידי מים וביוב).

התוצאה נוכח כל האמור, הבקשה נדחית.

את הדרישה העלו שוב מאוחר יותר, ביום 22.12.14 (נספח 9), ואז כתבו שאם לא ישולם הפצוי יבטלו המשיבים את החוזה ויפעלו למחיקתה של הערת האזהרה שנרשמה לזכות המבקשת בלישכת רישום המקרקעין (סעיף 11).

קרוב לחצי שנה אחר-כך, ביום 04.12.13, ניפקה לה הערייה דרישה לתשלום האגרות וההיטלים שהיתר הבנייה גורר בעקבותיו (שם).

אלה נדרשו לשם תיקון הבקשה למתן היתר הבנייה והוספת הממ"דים, כך שנראה לי סביר והוגן להציב את אדן הזינוק של מרוץ האיחור ביום שבו חלפו 26 חודשים מאז הוגשה הבקשה הראשונה למתן היתר הבנייה.

]'', אינו המוצלח ביותר שהיה ניתן להעלות על הדעת, אך מקריאת החוזה בכללותו לכול ברי כי כוונת הצדדים במילים הללו היא שמחד גיסא המשך הבנייה תלוי בקיום אותם תנאים, ומאידך גיסא אין בסעיף 5 כדי לאיין את ההתחייבויות שקבל על עצמו איזה מהצדדים עד לאותה נקודה הקבועה בסעיף 5.7.

אותו מיסמך הסמיך את בא-כוח המבקשת לחתום על כל מיסמך הדרוש למען הוצאתו של החוזה מן הכוח אל הפועל, ובכלל זה ביטול או תיקון צו בית משותף ורישומו מחדש.

...

בהסכם הוסכם בין היתר כי המבקשת תשלם את האגרה הכרוכה במתן היתר הבנייה ואת המסים ואת ההיטלים החלים לצורך התחלת הבנייה, וזאת בתוך עשרה ימים מיום הדיון.

אשר לטענה כי המבצע הצבאי שהתרגש על ישראל ועל רצועת עזה השבית את פעולת המשק כליל – דינה להידחות.

אכן לא שמעתי עדויות מטעם הצדדים, ברם המסקנה המתבקשת מהחומר הכתוב היא שגרסת המשיבים הגיונית יותר.

הואיל ובסעיף 5.4.3 לחוזה לא נרשם לפי איזה שער חליפין יחושב תשלום הפיצוי, אני קובעת כי הוא יחושב לפי שערו היציג של הדולר באמצע התקופה, ומאותו מועד ואילך יישא סכום הפיצוי ריבית והפרשי הצמדה כחוק עד ליום התשלום המלא בפועל.

לפי שהסכמת הצדדים למתן פסק-הדין חסכה לשניהם הליכים משפטיים מיותרים, ולפי שהמיזם – יש לקוות – יֵצא בקרוב לדרך, אני קובעת כי כל צד יישא בהוצאותיו.

עוד לטענתה, דרישות התשלום שהומצאו לה פגומות מאחר שאינן כוללות את הפרוט המתחייב ואינן מקיימות אחר התנאים הקבועים בחוק העזר, כדוגמת פירסום תחילת העבודות, הצהרה בדבר הוצאת מיכרז מסודר לבצוע העבודות, פירוט של העבודות שבגינן נשלחו דרישות התשלום, מהו הרחוב הגובל ועוד.

המשיבה ממשיכה וטוענת כי לא נפל כל פגם בדרישות התשלום, וגם אילו הייתה העותרת מוכיחה פגמים בדרישות התשלום, לא היה בפגמים פרוצידוראליים אלו כדי לפגום בעצם החבות בהיטלים או כדי להביא לביטול החיוב, אלא לכל היותר לבטלות יחסית ולחיובה בתיקון הדרישות.

המשיבה הציגה אסמכתות לבצוע עבודות הפיתוח ברחובות הגובלים: הסכם מסגרת בין המועצה לחברה הכלכלית לפיו עבודות הסלילה והתעול יבוצעו באמצעות החברה הכלכלית; הסכמים בין החברה הכלכלית לחברות שזכו במכרזים לבצוע העבודות; צוי התחלת עבודה מיום 16.10.17 ומיום 20.11.18; העתק חשבונות חלקיים וכתבי כמויות; העתק תמונות המתעדות את העבודות שבוצעו ועוד.

מבלי לפגוע במכלול המפורט לעיל ובבחינת מעבר לנדרש, נוסיף ונבהיר, ולו לצורך הדיון האקדמי, כי גם אילו הייתה העותרת מוכיחה (שלא כבעניינינו) כי שולמו דמי הישתתפות בעבר, לרבות על דרך עבודות "חלף", לא היה בכך כדי למנוע בהכרח חיוב בהיטל על פי חוקי העזר העדכניים, אלא לכל היותר להצדיק טענה לקזוז במנגנון כזה או אחר.

...

אשר על כן, המסקנה המתבקשת היא כי העותרת לא הרימה את הנטל להוכיח כי עבודות פיתוח שבוצעו סביב המרפאה, ככל שבוצעו על פי התיעוד שהציגה, הן עבודות סלילה ותיעול.

סוף דבר, לאור מכלול המקובץ לעיל, העתירה על כל חלקיה נדחית.

לאור התוצאה אני מחייב את העותרת בהוצאות משפט המשיבה בסכום כולל של 20,000 ₪.

להשלמת התמונה יצוין כי קיימת גם חקיקה נוספת בתחום זה, שהדיון בה חורג מענייננו (כדוגמת חוק הפקדון על מכלי משקה, התשנ"ט-1990; חוק לצימצום השמוש בשקיות נשיאה חד-פעמיות, התשע"ו-2016; חוק לסילוק ולמחזור צמיגים, התשס"ז-2007; חוק החומרים המסוכנים, התשנ"ג-1993; וכן חוק שמירת הניקיון, התשמ"ד-1984, לאחר שהוסף בו פרק ו' (בחוק שמירת הניקיון (תיקון מס' 9), התשס"ז-2007) הקובע מנגנון של היטלי הטמנה.

בהתאם לכך, הובהר לא אחת כי החלטות בדבר קביעת היטלים, אגרות ותשלומי חובה אחרים צריכות להעשות לאחר שקידה ראויה על איסוף נתונים מקצועיים הנדרשים לשם קבלת החלטה מושכלת (בג"ץ 1149/95 ארקו תשתיות חשמל בע"מ נ' ראש-עריית ראשון לציון, פ"ד נד(5) 547, 566 (2000); ע"א 1711/02 עריית חולון נ' ארגון הקבלנים והבונים חולון, פ"ד נח(5) 933, 952-945 (2004)).

לצד זאת, אני סבורה שיש די בתשתית זו לצורך אימוץ (ולו על דרך הערכה כללית) של מרכיב המחזור במתכונת הקובעת הפחתה מצומצמת של עד 20% במקרה של אי-עמידה בדרישותיו (דהיינו, חלף מקדם של 0.1 יעמוד מקדם מרכיב המחזור בתקופת הביניים על 0.8).

סוף דבר: אם תישמע דעתי הצוו על-תנאי יהפוך למוחלט בחלקו, במובן זה שמרכיב המחזור באמות המידה שנקבעו על-ידי משרד הפנים (במתכונתו הנוכחית) יבוטל בחלקו כאמור בפיסקה 87 לעיל.

...

בתגובתה המקדמית טענה המדינה שדין העתירות להידחות, הן על הסף והן לגופן.

ככל שהדברים נוגעים להתאמת נוסחת החישוב למאפייניהם הייחודיים של בתי המלון, ולמרות שיש טעם לא מבוטל בטענות התאחדות המלונות, מקובלת עלי מסקנתה של חברתי, כי אין מקום להתערב בעניין זה באמות המידה שקבעו המשיבות.

גם ביחס למרכיב המחזור מקובלת עלי עמדתה של חברתי.

לבסוף, מקובלת עלי הצעת חברתי כי נבהיר שהפחתה של 20% מכמות הפסולת הבסיסית עבור עסק בגין אי עמידה בדרישות ההפרדה והפינוי הקבועות בחוק, היא הפחתה מותרת.