צו על תנאי בעתירת אסיר נגד הפרקליטות

השופטת ע' ברון: העתירה שלפנינו מופנית נגד החלטת שרת המשפטים (להלן: המשיבה) מיום 29.8.2018, שבה הורתה המשיבה על הסגרתו של העותר לרוסיה לשם העמדתו לדין בגין עבירת סמים (להלן: צו ההסגרה); החלטה זאת ניתנה מכוח סמכות המשיבה לפי סעיף 18 לחוק ההסגרה, התשי"ד-1954 (להלן: חוק ההסגרה).

לא רק זאת, לדברי העותר אף לא הודע לו מטעם המשיבה על דבר חתימתו של צו ההסגרה, והדבר נתגלה לו רק ביום 6.9.2018 בשיחה עם נציג המחלקה הבינלאומית בפרקליטות המדינה.

עוד לדבריו, מן המפורסמות שבתי המשפט ברוסיה אינם מקפידים על זכותם של נאשמים להליך הוגן, שתנאי המאסר בבתי הכלא הם מחפירים ושמופעלים אמצעי ענוי נגד אסירים.

בהתייחס לאותן נסיבות מיוחדות המצדיקות המנעות מן ההסגרה חרף התקיימות התנאים שבחוק, נקבע כי "שני שיקולים עקריים עשויים להצדיק המנעות מהפעלת סמכותו של השר לחתום על צו ההסגרה: האחד – עניינו מדיני בתחום יחסי החוץ; והאחר – עניינו פרסונלי-הומניטרי. בקוים כלליים, במסגרת שיקולים אלה יש לבחון האם נוצרו נסיבות חדשות אשר לא נשקלו על-ידי בית המשפט כאשר בחן את העתירה להורות על המבוקש כבר-הסגרה, או האם ישנם נתונים בדוקים אשר לפיהם ההסגרה תהא בלתי צודקת בעליל." (בג"ץ 3459/16 גרוזובסקי נ' שרת המשפטים, פסקה 12 (31.7.2016)).

...

לאחר שעיינו בעתירה, בבקשת המשיבה ובתגובה לה, הגענו לכלל מסקנה כי יש להיעתר לבקשת המשיבה ולהורות על דחייתה של העתירה על הסף אף טרם שהוסדר תשלום האגרה בתיק – וזאת על מנת שלא לסכל, ולו בעקיפין, את הליך הסגרתו של העותר לרוסיה, שנקבע בתיאום עם הגורמים הרלוונטיים ברוסיה וכרוך בהשקעת משאבים ומאמצים הן מן הצד הרוסי והן מן הצד הישראלי.

בנוגע לחשש הנטען לחייו של העותר, נקבע בפסק הדין בערעור כדלקמן: "קביעתו של בית המשפט המחוזי, שלפיה המערער לא עמד בנטל ההוכחה הגבוה המוצב לפתחו בקשר לאיומים על חייו, מקובלת עלי במלואה. טענות אלו אמנם אינן בגדר טענות כלליות הנזרקות לחלל בית המשפט, והן מתייחסות לאיום קונקרטי, אלא שאין די בהן. המערער לא הצביע על אינדיקציה לכך שהאיום המדובר הוא מוחשי וממשי, כזה שהרשויות ברוסיה לא תוכלנה להגן עליו מפניו. אין מדובר אפוא ב'נתונים בדוקים, יוצאי דופן וכבדי משקל' (עניין אלוני, עמ' 47). האירועים שתיארו המערער ואמו התרחשו לפני שנים רבות, והם אינם מטים את הכף לעבר אי-הסגרה." (ההדגשות שלי-ע'ב') (ע"פ 5473/17, פסקה 18).

העתירה נדחית, ועימה הבקשה לצו ביניים.

לשיטת ב"כ העותר, נוסף על התנאים הקשים שמצויים גם כך במיתקן בו כלוא העותר וחוסר האפשרות להעניק לו טפול רפואי הולם לבעיותיו הקיימות, נוספה עתה הסכנה הממשית להידבקותו בנגיף הקורונה שם וכן הבעייתיות שבביקור בני משפחתו, שנסעו מעת לעת לתאילנד לבקר את העותר ועתה חוששים לעשות כן. לצד האמור הביאו ב"כ העותר קטעי פרסומים שראו אור בבריטניה, ובהם נסקר מקרה של אסיר שהיה כלוא בתאילנד והועבר לאנגליה, ואובחן כנגוע בנגיף הקורונה.

בהחלטותיהם הראשונות של השרים בעיניין העותר (מתאריכים 07.11.2016 ו-15.11.2016), וכן בחוות דעתה של המחלקה לעניינים בנלאומיים מתאריך 25.10.2016, שעליה הסתמכו השרים – אין כל זכר לסוגיה ההומניטארית הנ"ל. בחוות דעת נוספת של המחלקה לעניינים בנלאומיים בפרקליטות המדינה ביחס לבקשתו של העותר, אמנם נזכרו טענותיו של העותר ביחס לתנאי הכליאה, למצבו הרפואי ולקשיים הקשורים במשפחתו במסגרת "שיקולים בבחינת הבקשה", אך זאת בקצרה וללא ממצאים באשר ל"טענות" הללו (כן יצוין כי בהחלטות השרים שניתנו בעקבות חוות דעת זו שוב לא הוזכרו כלל הסוגיות ההומניטאריות).

לפיכך, לו דעתי הייתה נשמעת, היינו דוחים את העתירה, ומסתפקים בהחלטת השרים כי: "עניינו של האסיר יובא לבחינה מחודשת כבר בעוד חצי שנה ממועד זה. במהלך חצי השנה הקרובה, תתקיים בדיקה מקיפה ככל שניתן לגבי מצבו העדכני של האסיר והערכת המסוכנות הנשקפת ממנו, במבט צופה פני עתיד". הוחלט ברוב דיעות של המשנה לנשיאה חנן מלצר והשופטת דפנה ברק-ארז כנגד דעתו החולקת של השופט עופר גרוסקופף, לקבל את העתירה ולהפוך את הצוו-על-תנאי שהוצא בה למוחלט, הכל כאמור בפסקה 45 לפסק דינו של המשנה לנשיאה ח' מלצר.

...

נוכח כל האמור לעיל – אציע לחבריי לקבוע כי הצו-על-תנאי שהוצא, יהפוך למוחלט, כך שהמשיבים יקבלו את בקשת העותר לאשר את העברתו לישראל לשם נשיאת עונש המאסר שלו בארץ ויפעלו למימוש הדבר בהקדם האפשרי, זאת בכפוף להערה שלהלן, המתחייבת מההתפתחויות הקשורות בוירוס הקורונה, ובהמשך להודעת ב"כ העותר הנזכרת בפיסקה 19 שלעיל.

עוד אציע כי בנסיבות העניין – המשיבים יישאו בהוצאות העותר בסך של 10,000 ש"ח. המשנה לנשיאה השופטת ד' ברק-ארז: אף אני, כמו חברי המשנה לנשיאה ח' מלצר, סבורה כי דין העתירה להתקבל.

ת השופט ע' גרוסקופף: חברי, המשנה לנשיאה, השופט חנן מלצר, וחברתי, השופטת דפנה ברק-ארז, סבורים כי דין העתירה להתקבל, ואולם טעמיהם למסקנה זו שונים: חברי, סבור כי החלטת המשיבים אינה סבירה מהותית ואינה מידתית, ואת עמדתו זו הוא מבסס בעיקר על המשקל החסר שניתן לשיקול ההומניטרי, ומשקל היתר שניתן לטיעון מסוכנות הנשען על מידע לא עדכני; חברתי סבורה כי נפלו פגמים קשים בדרך קבלת ההחלטה, המתבטאים בגרירת רגליים מתמשכת, ליקויים בהליך איסוף המידע ושינוי הנמקות לתוצאה שנראה כי נגזרה מראש.

בית המשפט המחוזי בחיפה 03 פברואר 2022 עת"א 61772-11-21 דמקינר(אסיר) נ' משטרת ישראל/ שירות בתי הסוהר ואח' בפני כב' הנשיא רון שפירא העותר חיים דמקינר, ת"ז 057914921 (אסיר) ע"י ב"כ עו"ד יגאל טרובמן ועו"ד ציפי גיטר (סנגוריה ציבורית) המשיבים .1 משטרת ישראל/ שירות בתי הסוהר .2 מדינת ישראל ע"י פרקליטות מחוז חיפה פלילי פסק דין

העותר טוען כי אופן מימוש הצוו על ידי המשיב 1 מביא לפגיעה בזכותו לכבוד ולקיום מינימלי, מחוץ להפרת חובותיו הסוצאליים של המשיב 1 לתנאי מחייה הולמים לאסירים כאמור בסעיף 11ב לפקודת בתי הסוהר.

דיון והכרעה סמכות עניינית פקודת בתי הסוהר מקנה סמכות לבית משפט זה לידון בכל עניין הנוגע למאסרו או למעצרו של אסיר, במסגרת עתירה שתוגש כנגד הרשות או האדם הממלא תפקיד על פי דין בנוגע לאותו עניין (סעיף 62א), וליתן צוים באותו עניין לעשות מעשה או להמנע מעשות מעשה כנגד הגורמים המנויים בעתירה לעניין במילוי תפקידיהם (סעיף 62ב).

...

בענייננו, נחה דעתי כי המשיב 1 עמד בחובתו זו, בכך שאישר לעותר זכאות לקצבה המוגנת מפני עיקול, מכוח הגדרתו כ"אסיר נזקק".

אשר על כן, העתירה נדחית.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6216/20 לפני: כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופט ג' קרא כבוד השופט א' שטיין העותרים: 1. אחמד דרוויש 2. המוקד להגנת הפרט נ ג ד המשיבים: 1. היחידה הארצית לחקירת סוהרים 2. הסוהרים שהיו אחראים לכליאת העותר בעודו קטין 3. מחלקת עררים בפרקליטות המדינה 4. שירות בתי הסוהר עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותרים: עו"ד נדיה דקה בשם המשיבים: עו"ד רנאד עיד; עו"ד יונתן קרמר פסק-דין

בהקשר זה מעלים העותרים שורה של טענות עקרוניות, החורגות מעניינו האישי של העותר 1, ובמסגרתן דורשים לבחון את אופן הפעלת סמכותם של המשיבים, ככל שהדבר נוגע לחקירת חשדות בדבר שימוש בעינויים, יחס אכזרי, בלתי אנושי או משפיל על ידי סוהרים; לחייב את המשיבים להגדיר נוהל לבדיקת ארועי אלימות נגד אסירים בכלל וקטינים בפרט; וכן, לוודא את יישום הוראות פקודת נציבות השב"ס 02.04.00 "משמעת – כללים בדבר השמוש בכוח סביר לצורך מילוי תפקיד". העותר 1 – קטין בעת הארוע נשוא העתירה – הגיש את תלונתו בקשר עם הארוע שהתרחש ביום 26.4.2018, במסגרתו הותקף, לטענתו, בידי סוהרי יחידת "נחשון" בעת שהועבר לבית מעצר, באופן שהוביל לפגיעה חמורה באוזנו שהצריכה קבלת טפול רפואי (להלן: הארוע והתלונה, לפי ההקשר).

...

ביום 23.6.2020 נדחה הערר לגופו ונקבע כי "הערכת מכלול הראיות אינה מבססת קיומו של סיכוי סביר להרשעת הנילונים". מכאן העתירה שלפנינו.

לאחר עיון בעתירה על נספחיה וכן בתגובת המשיבים, הגענו לכלל מסקנה כי דינה של העתירה להידחות על הסף.

העתירה נדחית אפוא בזאת; אין צו להוצאות.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6936/22 לפני: כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופט א' שטיין כבוד השופטת ר' רונן העותרים: 1. אמיר סלום 2. מוחמד רג'בי 3. אסמאעיל אבו עישה 4. עמאר עיסא 5. מוראד חושייה 6. אמג'ד עבאסי 7. מועאז חמידאן 8. עמאד שריף 9. סלמאן מסאלמה 10. מוחמד חמאייל 11. מג'ד קביסי 12. עבד אלכרים אבו זר 13. חדר ראדי 14. המוקד להגנת הפרט נ ג ד המשיבים: 1. היחידה הארצית לחקירת סוהרים 2. פרקליטות מחוז דרום 3. היועצת המשפטית לממשלה 4. שירות בתי הסוהר עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרים: עו"ד נדיה דקה בשם המשיבים: עו"ד מיטל בוכמן שינדל; עו"ד מתניה רוזין ][]פסק-דין

בעקבות ארוע זה פרצו בכלא מהומות במהלכן בוצעו, לטענת העותרים, עבירות אלימות על ידי סוהרים נגד אסירים.

ביום 5.7.2020 מסרה המשיבה 2, פרקליטות מחוז דרום, כי תלונות העותרים 1-6, 8 ו-12 ניסגרו בעילת "עבריין לא נודע", לאחר שלא אותרו סוהרים שתקפו אסירים.

...

המשיבים הגישו תגובה מקדמית מטעמם, בה טענו כי יש לדחות את העתירה על הסף נוכח היותה עתירה מוקדמת.

לאחר שעיינו בעתירה ובנספחיה, כמו גם בתגובת המשיבים ובתגובת העותרים, הגענו למסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף.

לאור כל האמור, העתירה נדחית.