צו עיקול בגין אי תשלום דוחות חניה חוזרים

בהתאם לפסק הדין החלקי שניתן ביום 8.6.20- הנתבע 2 נמחק מההליך ללא צו להוצאות.

התובע ממשיך לקבל אל ביתו דוחות חניה ובגין האמור אף עוקל חשבון הבנק שלו (נספחים 24-28 לתצהירו), כאשר לטענתו אין לו דרך לבדוק אם קיזזו משכרו את אותן דוחות שנדרשים שוב.

על כן עתר התובע לתשלום פיצוי בסך 5,000 ₪; היתעמרות במקום העבודה- לטענת התובע הנתבע 2 היתעמר בו, בכך שראה בו "כעבד". הוא היתקשר אליו בשעות לא שגרתיות, מנע ממנו לצאת מהעבודה לדברים אישיים חשובים כדוג' הלווית חמו, העסיק אותו במשך שעות רבות, קיזז מכספו כספים כדוג' קנסות ודוחות ולא העביר ליעדם ועיקלו לו את החשבון, רוקנו לו מתוכן את התפקיד ולא הטילו עליו משימות חדשות וכו' (סעיפים 146-166).

בתצהירו הרחיב התובע וטען כי הנתבע 2 ראה אותו כעבד ולא כעובד (סעיף 146 בתצהיר), כאשר לדוג' הוא לא נתן לו לצאת לדברים אישיים כדוג' הלוווית חמיו, עבודה בשעות רבות, הטלת עיקולים בשל אי תשלום קנסות לכאורה ועוד (סעיפים 146-166).

כמו כן הוגדרה היתעמרות בעבודה כ"היתנהגות פוגענית המופנית כלפי אדם באופן חוזר ונשנה, לא במסגרת ארוע "חריג" וחד-פעמי אלא במספר אירועים נפרדים, ויוצרת עבור האדם סביבה עוינת במסגרת עבודה".

...

לאור כל האמור הגיש התובע כתב תביעתו ועתר לתשלום הפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות בסך 78,819 ₪.

למעלה מן הדרוש נציין כי בכל מקרה נראה שטענת הקיזוז הייתה נדחית, אף לגופו של ענין.

סוף דבר אשר על כן, על הנתבעת 1 לשלם לתובע הסכומים הבאים: הפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות- בסך 61,488 ₪.

לאור האמור לעיל ובשים לב לסכום הנפסק החלטנו כי הנתבעת תשא בהוצאות התובע ובשכ"ט עו"ד בסך של 7,000 ₪.

בתרשומת "דו"ח פעולה וזכרון דברים" מיום 11.3.19 נרשם: "... היתקבל מידע כי בכתובת זו גרה מישפחת סמדג'ה, התקשרתי לנייד ... ענה דוד סמדג'ה, מסר כי גר בכתובת הקונגרס הציוני בשכירות וכי משלם שכ"ד למאיר ורדי. גר במקום מחודש יולי 2018 (השיחה הוקלטה ונשמרה בשרת חוקר)". ביום 12.3.19 נרשמה תרשומת לפיה התובע לא התייצב לחקירה שנקבעה לו בסניף וגם לא ענה בנייד.

בין לבין התובע הגיש בקשה לצוו מניעה זמני, העוסק באותם סעדים בגינם הוגשה התובענה.

מאחר שהנתבע קיבל בסופו של דבר החלטה לגופה של תביעה, אין מקום לידון בשאלת נפקות ההחלטה הקודמת של הנתבע שדחה את התביעה להשלמת הכנסה בשל אי שתוף פעולה (החלטה מיום 19.3.19), אלא יש לידון רק בשאלה אם ההחלטה האחרונה והמנומקת (מיום 26.10.20), לפיה התביעה להשלמת הכנסה נדחתה בשל הכנסות מעל לרף המזכה, התקבלה כדין.

לבניין יש קומת מרתף – חניה +מחסן המחסן שייך לדירה שלי, בתוך המחסן יש כל מיני חפצים שלי.

יש לי חובות בסך למעלה מ – 3 מיליון הבנין מעוקל מאיר ורדי (חתימות) אמנם התובע ניסה בחקירתו הנגדית להיתכחש לכך שהמסמך נכתב (גם אם בחלקו) על ידו או שתוכנו לא נכתב על סמך מידע שהוא עצמו מסר, אך תשובותיו בעיניין זה היו מיתחמקות ולא משכנעות כלל (עמוד 20 לפרוטוקול).

...

בעניין זה, אנו סבורות שיש לדחות את התביעה, כפי שיפורט להלן.

על יסוד כל האמור לעיל יש לבחון את העובדות בעניינו של התובע.

לאור כל האמור לעיל – התביעה נדחית.

המתלוננת הגיעה לחנות ולאחר שהראתה למוכר כי הפלפון שייך לה, המוכר מסר לה את פלאפון.

שירות המבחן מסר, כי הנאשם מוכר לו מתיקים קודמים וכי עבר מספר טפולי גמילה מסמים, אותם סיים בהצלחה למשך תקופות משתנות, אך התקשה להתמיד לאורך זמן, ונסוג לשימוש חוזר.

הנאשם הוזהר כי אי-קיום צו השל"ץ באופן משביע רצון עלול להביא להפקעת הצוו ולדיון מחודש בשאלת גזר הדין הראוי לרבות הטלת מאסר בפועל; 6 חודשי מאסר, שלא ירוצו אלא אם יעבור הנאשם כל עבירת רכוש בתוך שנתיים מהיום, וכן כל עבירה של סחיטה באיומים; קנס בסך 500 ₪ או יומיים מאסר תמורתו עם לא ישולם.

מורה על קזוז מההפקדה שבתיק על אף כל הודעת עיקול ככל שקיימת.

...

מתחם הענישה – לפיכך, בתיק העיקרי אני קובע מתחם שנע בין חודשיים ל – 8 חודשי מאסר בפועל.

נקבע אמנם, כי מדובר בחריג שבחריגים, ואולם אני סבור כי יש לאמץ גישה זו כאן, לנוכח הנסיבות הבריאותיות הקשות של הנאשם – מכור לשעבר השומר על ניקיון בשנתיים האחרונות ומתמיד בטיפול – שנתגלה בגופו סרטן מסכן חיים, שבגינו מטופל ובגינו הוכר כנכה בביטוח הלאומי.

גזירת הדין לפיכך, אני מחליט לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: 60 שעות שירות לתועלת הציבור (של"ץ), אשר ירוצו החל מיום 1.5.2022 על-פי התוכנית שיכין שירות המבחן ובפיקוחו.

ובקשת המשיבה לעיון חוזר בהחלטתי מיום 21.1.22 ולפיה נעתרתי לבקשת המבקש להארכת המועד להשפט למשך 90 ימים וזאת בהמשך להחלטת בית משפט מחוזי, בהיעדר אישור מסירה כדין ומחשש לעיוות דין וכן הוריתי על ביטול תוספת הפיגורים שהוטלה בגין אי תשלום הקנס.

בתאריך 10.04.14 שלח ב"כ המבקש בקשה לביטול דרישת תשלום בגין דוח החנייה וטען כי המבקש ידע על קיומו של הדוח לראשונה ביום 26.03.14 עת הופיעו המעקלים עם הצוים, עוד הוסיף כי המבקש הנו נכה מעל 20 שנה, לכן לא חנה את רכבו בצורה בלתי חוקית.

בתאריך 19.12.17 נשלח למבקש דרישה נוספת בדואר רשום לתשלום אשר חזרה מאחר והדואר אינו נידרש, בתאריך 09.06.20 נשלח דרישה נוספת בדואר רשום אולם גם היא הוחזרה מהסיבה- "לא ידוע". כעולה מבקשת המשיבה לעיון חוזר משלא שולם החוב בוצעו עיקולים על ידי עירית נצרת עילית תחילה ברשום בתאריך 14.3.21 ובהמשך בפועל בתאריך 17.6.21 כאשר במעמד העיקול בפועל שילם המבקש את חובו וכטענת המשיבה הודה למעשה בבצוע העבירה.

...

במקרה דנן, העבירה שבוצעה על-ידי המבקש הינה מסוג עבירת חניה, ולכן הוראת סעיף 225 א (א1)(1) באשר לתקופת ההתיישנות אינה חלה – מדובר, אמנם, באכיפה שנעשתה על-ידי פקח העירייה, אך אין מדובר באכיפה בנתיב תחבורה ציבורית כהוראת התוספת האחת-עשרה בפקודת התעבורה, ועל כן דין הטענה להידחות, כאמור.

ב"כ המבקש לא התייחס להבדל במספר הרישוי של הרכב שבוצעה בו העבירה לכאורה לבין מספר הרישוי המצוין בתג הנכה שצורף למכתבו לביטול דרישת התשלום (נספח 12 ונספחיו) לבקשה לעיון חוזר, מדובר במסמכים אשר לא הונחו בפניי טרם מתן החלטתי ביום 21.01.2022.

אני מורה על ביטול החלטתי מיום 21.1.21 ומקבלת את בקשת המשיבה לעיון חוזר ודוחה בקשת המבקש להארכת המועד להישפט.

בהסכם הצהירו רוזנצוויג, כי זכויותיהם בנכס נקיות מכל חוב, שיעבוד, עיקול או זכות צד ג', למעט משכנתה לבנק בסך 620,000 ש"ח. רוזנצוויג התחייבו, כי "במידה ועד העברת הזכויות על שם הקונה יוטלו על זכויות המוכר עיקול ו/או צו מניעה מתחייב המוכר לפעול לסילוקן וביטולן של זכויות שכאלה ועל חשבונו הוא תוך 60 ימי עסקים מיום שנודע לו על הטלתן ולהמציא לקונה אישור על הסרתן ועד להסרת כל מניעה כאמור ידחו תשלומי התמורה עד ל-7 ימים לאחר הסרת המניעה ובמקביל ידחו בצוע החיובים התלויים בתשלום התמורה" (סעיף 3 להסכם).

לא נימסרו פרטים לגבי עיקול נטען זה. בנוסף לאמור, הוטלו עיקולים גם על ידי רשות המסים בשל אי תשלום המס הנידרש (ככל הנראה הוטלו שני עיקולים, הן בגין הדיווח על העסקה עם קריחלי והן בגין הדיווח על העסקה עם אבלה).

כפי שעולה מפרוטוקול הדיון, היתקיימה באולם שיחה מחוץ לפרוטוקול, אשר לאחריה הודיע בא כוח רוזנצוויג כי לאחר שנשמעה המלצת בית המשפט, "אנו חוזרים בנו מהתובענה ומבקשים לדחותה". בנוסף, הוסכם כי חיה ורועי רוזנצוויג יפנו את יחידת הדיור עד יום 30.12.2016.

...

בנסיבות העניין, בהתחשב בסכום התביעה, בהיקף הדיון בתיק ובקביעה לעיל לגבי הפרת חובת הנאמנות על ידי קריחלי, יישא קריחלי בהוצאות ובשכר טרחת עורך דין לזכות אלון בסך כולל של 30,000 ש"ח. סוף דבר זו תוצאת פסק הדין: ת"א 67066-11-16: התביעה העיקרית נגד הנתבע 1 (עו"ד אבלה) מתקבלת בחלקה, ועליו לשלם לרוזנצוויג סך של 20,000 ש"ח, כאשר סכום זה נושא הפרשי ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה.

התביעה נגד יתר הנתבעים נדחית ללא צו להוצאות.

התביעה שכנגד נדחית.