עורך הדין שלהם הגיש בקשה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, ואמרה שלקחו להם את הכסף, שלא שייכים להם, מס ההכנסה בכובע אחר הסכים לשחרר 100,000 ₪ כפשרה – אני מציג את החלטת ביהמ"ש המחוזי ע"מ 27976-03-13, מיום 1.6.14.
במסגרת החלטתי, לאחר שמיעת הטיעונים וקבלת תסקירי שירות המבחן, קבעתי כדלקמן: "יתר על כן, עילת המעצר נגד המבקשים אינה נעוצה רק בעצם המסוכנות הגבוהה, כי אם בחשש שישפיעו על עדים או יימלטו מאימת הדין, כפי שאף חודד ביתר שאת בתסקיר האחרון בנוגע למבקש 2, נושא אליו לא ניתנה התייחסותו של שירות המבחן במסגרת התסקיר שהיתקבל לגבי מבקש 1. בתסקיר הקודם מיום 21/3/13, צויין כי העסק של המבקש 1 עדיין בבעלותו וכן הציוד עומד לרשותו, וכי הוא נזקק למקורות פרנסה ולפיכך מבטא כוונה להמשיך ולהפעילו, על כל המשתמע מכך". עוד קבעתי כי: "עם זאת, ברור כי החשש להשפעה על עדים יוקהה ככל שיתקדם הליך שמיעת הראיות, אז רשאים יהיו המבקשים להגיש בקשה לבחינת עניינם ועריכת איזון מחודש בקשר לעוצמת כל אחת מעילות המעצר והשלכתן על התכנותה של חלופת מעצר".
בתאריך 2/3/14, ניתנה החלטתי במסגרת בקשה לעיין פעם נוספת בהחלטות המעצר, בעיניינו של המשיב 2, מהטעם כי חל כירסום בתשתית הראייתית, וכן כי קהה החשש להשפעה על עדים.
דיון והכרעה
אשר למשיב 1 – מטבע הדברים, תוצרי החקירה החדשה ישליכו על הבקשה שלפניי, שכן עסקינן כאמור בחשדות לאיומים והטרדות שהופנו כלפי עד תביעה, כל זאת בעת ששחרורו של משיב זה נשקל פעם נוספת בערכאות השונות.
צו עיכוב יציאה מהארץ.
...
לאחר שעיינתי בסיכומי הצדדים, בהודעות ובפרוטוקולים שהוצגו לעיוני, קבעתי כי "לא חל כל שינוי, ובוודאי שינוי דרמטי, המצדיק את הסטת נקודת האיזון לעבר שחרורו של המבקש, ביתר שאת כאשר טרם הסתיימה פרשת התביעה ושמיעת הראיות בכללותן". אשר לעילות המעצר, קבעתי כי לא חלה כל חולשה, וכי כלל העילות מתקיימות במלוא עצמתן.
החלטתי האמורה, ניתנה גם בהסתמך על החלטת בית משפט העליון במסגרת בקשת המדינה להאריך את מעצרם של המבקשים ב- 90 ימים, כפי שיפורט להלן.
לאור כל האמור, אני מורה על שחרורו של משיב 2 בתנאים הבאים:
המשיב ישהה במעצר בית מוחלט בכתובת המופיעה בפרוטוקול הדיון, בפיקוח צמוד ולסירוגין של המפקחים שפרטיהם בפרוטוקול הדיון.
