צו עיכוב יציאה מהארץ לקטין על ידי בית המשפט

עוד עותרת לביטול צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד הקטינים ולחילופין להעמיד את ביטולו באופן קבוע בכפוף לפהקדת ערבות ע"ס של 25,000 ש"ח כפי שנקבע בהחלטת בית משפט .

( ואכן הוגשו אנספור בקשות על ידי מי מהם בשל העידר הסכמות סביב עינייני הקטינים השוטפים כגון: רישום למוסדות חינוך בפקוח, איבחון פסיכולוגי קליני לקטינים, ביצוע טפול רפואי לקטין א.א, צו עיכוב יציאה מהארץ של הקטינים והתרת יציאתם עם כל אחד מההורים, מחלוקת על זמני שהות, לרבות חלוקה בחגים, הישתתפות באירועים שלא בזמן המיועד להורה וכו' לדאבון לב, חרף חלוף שלוש השנים מאז פתיחת ההליכים ההורים עודם מצויים בקונפליקט גבוה ומתמשך.

...

על החלטתי להסיר את הפיקוח הוגש בקשת רשות ערעור.

( סיכומו של דבר, התביעה לא הוכחה, שכן חובת הפיקוח נקבעה לכתחילה על ידי הרווחה ובהמשך הוארכה בפסק דינו של בית משפט מחוזי.

התביעה הנזיקית והכספית כנגד האם נדחית.

בשלב זה, לאור חששה וחשש ילדיה, כמו גם לאור היתנגדות נחרצת של אבי ילדיה הקטינים לשהות ילדיו בתורכיה והתרעתו בדבר פנייה לבית המשפט בבקשה להוציא צוי עיכוב יציאה מהארץ לקטינים, ביקשה התובעת ביום 31.5.2022 לבטל את העסקה.

שלישית, אפנה להודעת הביטול ששלחה לנתבעת ביום 31.5.2022, שבה נכתב כך: "עקב ההתרעות הביטחוניות והתרעת המסע החמורה הפותחת כל מהדורת חדשות, אני חוששת לנסוע עם ילדיי ליעד זה. כמו כן אב ילדיי (איננו נשואים) אוסר עליי להוציא את הילדים ליעד זה ואף מאיים לפנות לביהמ"ש להוצאת צו מניעה". למותר לציין שאין בהודעה זו מזמן אמת כל טענה שלפיה התובעת לא הייתה מודעת לאזהרת המסע בעת הזמנה או אף לאחר מכן, או כל טרוניה כלפי הנתבעת בדבר אי מסירת המידע, אלא הבעת חשש ליציאה לחופשה הנובע, בין היתר, מאותו פירסום נרחב בכלי התיקשורת.

הטענה כביכול היה על התובעת לאפשר שינוי יעד הנסיעה או את מועדי החופשה אינה מתיישבת עם תנאי העסקה שאושרו על ידי התובעת בזמן אמת, ועל כן אין בידי לקבל את טענת התובעת בסעיף 28 לכתב התביעה שממילא מבוססת אך ורק על מידע שפורסם, כביכול, בכלי התיקשורת.

...

במכלול השיקולים דלעיל, לאחר שנתתי דעתי להפרת חובת הגילוי מצד הנתבעת בעת הזמנת החופשה; לאשם התורם של התובעת ולמועד ביטול ההזמנה; להעדר קיומו של סיכול ולאפשרות שסיפקה הנתבעת לתובעת, לבקשתה, להמיר את החופשה על שם הוריה בתוספת כספית וכן לבחירת התובעת ובני משפחתה שלא לממש את החופשה שהוזמנה, הגעתי למסקנה שיש לחייב את הנתבעת בתשלום פיצוי בשיעור של 30% מעלות החופשה המקורית, ללא תוספת השינוי שנעשתה לבקשת התובעת לדרישת ספק התעופה.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי כספי בסך 1,580 ₪.

בנוסף, אני מחייבת את הנתבעת בהוצאות משפט בסך 300 ₪, ובסך הכול תשלם הנתבעת לתובעת סך של 1,880 ₪.

כעולה מההחלטה נושא הבקשה דנן, ביום 8.2.2018 הוציא בית הדין הרבני צו עיכוב יציאה מהארץ בנוגע לקטינות.

המשיב, מצידו, סמך ידיו על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, וטען כי ההליכים בטקסס עסקו בהעברת הקטינות מישראל לארה"ב על-ידי המבקשת – ולא בהחזרתן ארצה על ידי המשיב – ומכאן שלא ניתן להסתמך באופן מוחלט על פסק הדין בעירעור בטקסס.

...

הובהר כי פסקי הדין בטקסס בחנו אם העברת הקטינות על ידי המבקשת לארה"ב מהווה חטיפה לפי האמנה, וכי אין בהם התייחסות לשאלה אם המשיב מחויב להחזירן לארה"ב. בנסיבות אלו, נקבע כי יש קושי ממשי בטענת המבקשת לפיה פסק הדין בערעור בטקסס, כשלעצמו, מוביל למסקנה כי הותרת הקטינות בישראל היא בבחינת חטיפה לפי האמנה.

לאחר עיון בהחלטה ובטענות המבקשת, באתי לידי מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

לא מצאתי להיעתר לבקשה זו. הצו האמור לא נדון בהחלטה נושא ההליך שלפניי, ועל כן אין מקום להידרש אליו לראשונה במסגרת בקשה לדיון נוסף (ראו והשוו: דנ"א 4783/22 פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי, פסקה 5 (24.8.2022)).

הבקשה נדחית, אפוא.

זאת ועוד, בית משפט קמא ציין בגזר דינו שמדובר בנאשם כבן 46, נשוי ואב לילדים קטינים, עובד לפרנסתו; בעל עבר פלילי נקי והתייצב לכל דיוני בית משפט קמא; וכי אישתו משרתת כקצינה בשירות קבע בצה"ל. עוד יצוין, כי חרף העובדה שעונש המאסר שהוטל על המבקש אינו לתקופה קצרה מאוד, הדעת נותנת שאם לא איעתר לבקשה המבקש עלול למצוא את עצמו מרצה חלק ניכר מעונש המאסר, או אף את כולו, יוכרע עירעורו.

על-כן, משהפניתי את תשומת לב באי-כוח הצדדים לכך, באת-כוח המשיבה עתרה להטלת צו עיכוב יציאה מהארץ, בעוד שבא-כוח המבקש לא היתנגד למתן צו שכזה.

בנסיבות אלה, מצאתי כאמור להעתר לבקשה ואני מורה על עיכוב ביצוע עונש המאסר שהוטל על המבקש בתפ"ע 8266-04-20 על-ידי בית משפט מחוזי נצרת, וזאת עד להכרעה בעירעור שהוגש על-ידו.

...

לאחר בחינת טענות הצדדים, ולא בלי התלבטות, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

בנסיבות אלה, מצאתי כאמור להיעתר לבקשה ואני מורה על עיכוב ביצוע עונש המאסר שהוטל על המבקש בתפ"ע 8266-04-20 על-ידי בית משפט מחוזי נצרת, וזאת עד להכרעה בערעור שהוגש על-ידו.

ההליך שבפניי הנו בקשת המבקשים, ה"ה XXX וXXX לביטול פסיקתא שנחתמה על ידי בית משפט זה ביום 7.6.17, במסגרתה הורה בית המשפט לחלט את דירתם של הצדדים בעיר XXX.

במקרה שבו XXX ו/או XXX ו/או מי מן הקטינים יצאו מגבולות מדינת ישראל ללא קבלת אישור כב' בית המשפט כאמור בס' 5 הנ"ל. במקרה שXXX ו/או XXX ו/או מי מן הקטינים לא ישוב ארצה במועד אשר נקבע ע"י כב' בית המשפט (במסגרת ביטול זמני של צו עיכוב היציאה ), שלא מחמת כח עליון ח"ו. (1) מובהר כי במקרה של כח עליון המונע חזרתם של ה"ה XXX ו/או מי מן הקטינים למדינת ישראל, מתחייבים ה"ה XXX לשוב לישראל ו/או להשיב לישראל את מי מן הקטינים, בסמוך ככל הניתן לאחר הסרת המניעה לשוב לישראל.

...

מצבם של המבקשים במועד חתימת הסכם הפשרה אני סבורה כי במועד החתימה על הסכם הפשרה, סברו המבקשים כי יוכלו לעמוד בלחצים של אנשי הכת, ולחזור בהתאם להתחייבותם.

סמכות בית משפט זה סבורני כי המקרה שבפניי הינו מקרה בו מוסמך בית המשפט לבטל את פסק הדין שאישר את הפסיקתא וזאת על בסיס הראיות החדשות שהן העובדה כי המבקשים – אמנם לאחר תקופה לא קצרה, הצליחו להשתחרר מכבלי הכת.

מכאן שאין כמעט כל אינטרס כלכלי למדינה בהליך זה. הכרעה לאור כל המפורט לעיל, אני סבורה כי נכון הוא להורות על ביטול בפסיקתא שניתנה על ידי ביום 7.6.17 לחילוט הנכס שהיה רשום על שם המבקשים, כמסר חשוב וחיוני למי שעדיין נמצא בכת כי הרשויות מכירות במאמציהם של אלה המצליחים להשתחרר מכבלי הכת הכה פוגענית או כל כת אחרת.