צו עיכוב יציאה מהארץ בשדה התעופה הבינלאומי

לבסוף ציינו המערערים כי ככל שהמשיבים אינם יכולים "להבטיח את זכויות היוצאים בהתאם לדין הבנלאומי, בשקיפות, על-ידי בטוחות והליכי פקוח אפקטיביים... "בשל 'אילוצים' שנובעים מזהות המדינה השלישית שנבחרה, התוצאה המתחייבת אינה הורדת הרף העומד בפני המשיבים והשלמה עם הסדר חלקי, חשאי ולא מפוקח; אלא קביעה, לפיה לא ניתן לקיים את ההסכם בכפייה במתכונתו הנוכחית, ולהעמיד את המערערים בסכנה להפרת עיקרון אי-ההחזרה" (שם, סעיף 21).

[ה(1)(ג)(2) שהות ב"מיתחם סגור" המערערים טענו כי המורחקים אינם רשאים לצאת מבית-המלון שאליו הם נלקחים משדה-התעופה: "בכניסה למקום הלינה מוצב שומר, אשר לא מאפשר למי שהגיעו מישראל לצאת, ומזהיר אותם שאם ייצאו יהיו צפויים למאסר, שכן אין בידם מיסמכי שהייה ב[מדינה השלישית]" (סעיף 19 בסיכומיהם).

עמדתם האמורה של המשיבים עוגנה בסעיף 3.8 בנוהל יציאה למדיניות השלישיות: "ככל שהממונה הגיע למסקנה כי אין בסירובו של המסתנן לצאת לאחרת המדינות המוצעות, ממש, יודיע לו כי סרובו נחשב כחוסר שתוף פעולה שיש בו למנוע או לעכב את הרחקתו או יציאתו מישראל בהתאם לסעיף 13ו(ב)(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952. בתום השימוע יקבל ממונה ביקורת הגבולות החלטה מנומקת בעיניינו של המסתנן בהתאם לסמכויות הנתונות לו על פי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952." ראו עוד: בש"מ צגטה, פס' 1.

התפיסה היא ש"כדי להביא להרחקה מיידית מישראל של שוהים שלא כדין, אין מקום להורות על שיחרור ממשמורת של מוחזק המסרב לשתף פעולה באופן מלא עם רשויות המדינה, שכן כך רק יתאפשר לו לעכב במידה נוספת את הרחקתו מישראל, ולסכל את השגת המטרה לשמה הוצא צו ההרחקה" (בר"מ 7363/06 מדינת ישראל נ' ארטשס, פס' 3 (17.12.2016) (להלן: עניין ארטשס)).

כך, לדוגמה, נקבע כי "סרוב לצאת את ישראל מהטעם שהחזרת המוחזק לארצו מסכנת את חייו, כאשר במקביל הוא פועל לקבל מעמד של פליט או למציאת מדינת מקלט אחרת, אינ[ו] יכול להחשב כהיעדר שתוף פעולה" (עמ"נ (מנהליים חי') 448/07 פלוני נ' בית הדין לבקורת משמורת על שוהים שלא כדין (15.7.2007) (להלן: עניין פלוני)).

...

כחברתי אף אני סבורה כי אין לראות בכך בלבד היעדר שיתוף פעולה עם ההרחקה ועל כן אין מקום להפעיל בנסיבות אלה את הוראת סעיף 13ו(ב)(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952.

נוכח כל האמור לעיל לא נותר לי, אלא לחזור בסיום על הרעיון שהעליתי בעניין דסטה – כדי שהמשיבים יבחנו אותו מחדש.

שם התבטאתי (בפיסקה 17) כך: "לסיכום אומר כי פתרון הביניים שהצעתי לשקול אותו (פיזור של האוכלוסייה בה מדובר תוך תיחום גיאורגרפי – תוספת שלי כאן – ח"מ) – מאזן, לדעתי, בצורה סבירה את צרכי הכל בנסיבות הקשות שבפנינו – בבחינת הרע במיעוטו, שכן אין אפשרות להגיע פה לטוב ברובו.

ביום הטיסה הגיע התובע אל שדה התעופה אך שם הוא גילה כי חל עיכוב בהמראת הטיסה.

דובר בשדה תעופה קטן אך עם טיסות בינלאומיות והתובע היה יכול לצאת בין 3 ל- 4 לפנות בוקר ולהגיע ארצה מוקדם.

אני דוחה את התביעה נגד נתבעת מספר 2 ללא צו להוצאות.

...

כמו כן, מקובלים עליי דברי הנציג שהוצע לתובע תוך מספר שעות טיסה חלופית משדה התעופה "גוליאנה" בקייב, והוא מסיבות השמורות אתו בחר שלא לגשת לטיסה זו. אני דוחה את דברי התובע כאלו נדרש לשלם 100$ ודובר בטיסה משדה תעופה צבאי.

לאור כל האמור, אני מחייב את נתבעת מס' 1 לשלם לתובע 3,060 ₪ והוצאות הדיון בסך 700 ₪.

אני דוחה את התביעה נגד נתבעת מספר 2 ללא צו להוצאות.

יוער כי במסגרת הבקשות, התבקשו המישטרה והנאמן להשיב בנוסף לכספים, גם, דרכון ישראלי, דרכון אמריקאי, רישיון נהיגה בנלאומי, פנקס שיקים, מסמכים מבר אילן ומפתחות רכב מאזדה.

לנוכח היתנהלות החייב בהליך כפי שפורטה בהחלטתי מיום 6.8.2018, בקשת החייב לבטל את עיכוב היציאה מן הארץ כפי שנעשה בתחילת ההליך, נדחתה.

לנוכח חוסר השקיפות בהתנהלות הכספית של החייב כפי שפורט בהחלטתי מיום 6.8.2018 ובשים לב לכך שלקיחת הלוואה במהלך הליך פשיטת הרגל מהוה הפרה של תנאי ההליך, ולכך שגרסה זו אינה מתיישבת עם גירסתו לפיה צו התשלומים משולם על ידי שופרא, יש להורות על העברת כספים אלו לקופת הכנוס.

הבעלות על הכספים שנתפסו בשדה התעופה (בקשה מס' 44) הנאמן והכנ"ר שבו וחזרו על הטענה, אותה העלו גם בדיון בבקשת החייב לצאת מן הארץ (בקשה מס' 61), כי החייב הוא למעשה הבעלים של שופרא ולכן אין להשיב את השיק שנתפס, ואשר רשום לפקודת שופרא.

...

לא פורט היכן בדיוק נמצא הכסף (בחדר שבו שהתה החייבת או בחדר אחר) ובשים לב לכך שהוא נמצא בבית החייב אני מורה על העברת סכום זה לקופת הכינוס.

לעת הזאת, בהעדר תשתית ראייתית מספקת אין מנוס מן הקביעה לפיה השיק בסך 5,800 דולרים יועבר לשופרא.

בכל הנוגע למזומנים שנתפסו אצל החייב, בשים לב להתנהלותו בחוסר שקיפות ובהעדר הפרדה בין שכרו משופרא לכספים המועברים מאת הלקוחות של שופרא, כפי שפירטתי בהחלטתי מיום 6.8.2018, פסקה 8, אני מורה כי המזומנים שנתפסו בסך 1,720 דולרים, יועברו לקופת הכינוס.

בית משפט השלום ברחובות ת"א 46400-07-17 אבני ואח' נ' סאן-דור נתיבי אוויר בנלאומיים בע"מ תיק חצוני: בפני כבוד השופטת אושרית הובר היימן תובעים 1. אלי אבני 2. איילת אבני 3. יהודית ויסמן 4. עדו ויסמן 5. אורי גבאי 6. שחר גבאי 7. רות גבאי 8. תומר גבאי 9. נועם גבאי 10. יותם גבאי 11. אילנה גבאי 12. רחמים מתוק 13. סמיה מרדכי 14. גאנם ויליאם 15. גאנם ספאא 16. גאנם מיסאם 17. גאנם ושאהד 18. גאנם וסים 19. גאנם סמדר 20. גאנם עדן 21. ליליאן גאנם 22. מאגדה גאנם 23. דאליה גאנם 24. גדעאן גאנם 25. ופאא גאנם 26. מאאם גאנם 27. נימר גאנם 28. מלאק גאנם 29. מנאר גאנם 30. אוסמה גאנם 31. לינה גאנם 32. אניל גאנם 33. רפיף גאנם נתבעת סאן-דור נתיבי אוויר בנלאומיים בע"מ פסק דין

בטרם אדרש לראיות שהובאו לפני בית המשפט, ובהתאם להסכמות שבין הצדדים, אני מורה על דחיית התביעה בעיניינה של התובעת 11, ללא צו לחיוב בהוצאות.

לעניין זה ציינה העדה, כי שדה התעופה בארץ, ניסגר לנחיתות בשעה 13:30, בצהריים, בשל ערב יום הכיפורים שחל באותו היום, ועל כן נוכח העובדה שמשך הטיסה הצפוי מליובליאנה ארצה, הנו 4 שעות לערך, הרי שחלון הזמן לתיקון התקלה עמד על כשעתיים בלבד.

עוד הצהיר מר דמרי, כי לאור דיווח קברניט טיסה LY5187, מקטע הטיסה הקודם, בגין הופעה של נורית התקלה, לא נותר לנתבעת אלא להורות על עיכוב הטיסה וזאת עד אחר בירור מעמיק באשר לתקינות המטוס.

סבורני, כי על מנת לראות בנתבעת כמי שזכאית להגנת החוק, עליה להראות כי פרט לניסיונה לתקן את התקלה וקיום הטיסה באיחור קטן ככל האפשר, ניסתה למצוא פיתרונות חלופיים להטסת הנוסעים במועד, לרבות בניסיון לשיבוצם בטיסות יוצאות אחרות או החכרת  מטוס והפעלת הטיסה באמצעות הנתבעת.

...

סוף דבר: התביעה בעניינה של התובעת 11 נדחית, ללא צו להוצאות, כמוסכם.

בעניינם של יתר התובעים, התביעה מתקבלת.

הנתבעת תשלם לכל תובע פיצוי בסך של 2,050 ₪.

לחילופין, לקבל כותרת המסווגת את סוג המסמך החסוי; שלישית- קבלת הבקשות והצווים שהוגשו לבית המשפט המחוזי לשם ביצוע האזנת הסתר במסגרת פרשייה זו. כנגד המבקש (נאשם 2 לכתב האישום) ושלושה אחרים (יגאל אביתן, יצחק וקנין, לאון בגייב, הוגש כתב אישום המייחס להם לכאורה ביצוע עבירות של קשירת קשר לבצוע פשע, ניסיון לייבוא סם מסוכן).

לשם כך ביום 13/1/14 יצא המשיב 2 מהארץ וטס לפרגואי, וביום 15/1/14 יצאו המשיבים 1 ו-4 מהארץ וטסו אף הם לפרגואי.

בנמל התעופה בן גוריון, עם שובם של המשיבים 1 ו-4 ארצה, הם עוכבו על ידי שוטרים ונערך עליהם חפוש חצוני.

ביום 11/2/14 בשעה 11:00 (שעת ברזיל), הגיע הבלדר אל שדה התעופה הבנלאומי בפארנה שבברזיל כשהוא מחזיק במזוודת הסם ובקש לעלות לטיסה.

...

על רקע המבחנים שהותוו בפסיקה, לא שוכנעתי שיש בחשיפת זהות מוסרי הידיעות המודיעיניות שחלקן תוכנן נמסר בפרפרזות לעיון ההגנה, כדי להועיל להגנת העותר.

עוד שוכנעתי, שגילויים של פרטים אלו, יש בהם כדי לפגוע בעניין ציבורי חשוב, והם עלולים לסכן שלומם של בני אדם ולפגוע בשיתוף הפעולה של הציבור עם המשטרה.

מכל האמור לעיל- דין הבקשה להידחות.