לדבריו אישתו היתנכלה לבתו מנישואיו הראשונים (הבת התגוררה עם הצדדים שלפנינו) "הכתה אותה קראה לה מפלצת", לטענתו בינואר 2009 בהיותו בעבודתו היתקשרה אליו בתו ובקשה "תציל אותי היא הורגת אותי, ביקשתי לדבר עם [פלונית] לא ענתה לי היא סימסה לי ואני עניתי,... הייתי בעצבים, הייתי נסער וכועס ... התקשרו אלי ממשטרת טייבה, איימת על אשתך אנו מבקשים ממך לבוא למישטרה."
לדבריו בעקבות תלונה זו הוצא נגדו צו הרחקה מהבית למשך עשרה ימים, ולאחר מכן ניסגרה התלונה והוא שב לביתו, עד שבמאי 2009 עזבה האישה סופית את הבית ללא הודעה מוקדמת ותוך שהיא לוקחת עימה את תכולת הבית ואת הכסף שהיה בחשבון העו"ש. הבעל הוסיף כי עוד בטרם עזבה האישה את הבית הומלץ לו ע"י אורטופד לעבור ניתוח, אך האישה "אמרה לא אטפל בך ובילדה" והוא דחה את הניתוח עד למרץ 2010, כשלאחר מכן ובכדי לטפל בילדה גרושתו חזרה לגור בביתו שב[ב' ח'] "גרושתי גרה למטה אני גר למעלה, יש לה חבר בשם [נ']."
הבעל הציג לביה"ד מסמכים אותם הוריד מהאינטרנט ולפיהם האישה מציגה את עצמה כגרושה "מחפשת אהבה וסקס". ובנוגע לסך הרשום בכתובה טען כי:
"אני לא יודע איך הגיע ל־700,000 ₪, דברתי עם הרב וייס לפני החופה שאלתי אותו מה זה ה־700,000 ₪ ואמר זה סתם אל תתייחס לזה, ודאי שאני לא הצעתי סכום כזה, הרי מדובר בנישואים שניים, היה ברור שכל אחד מוריש הרכוש שלו למשפחתו."
לדברי הבעל אין לו רכוש מעבר לדירה:
"פנסיה יש לי 2000 ₪ מהמשטרה, אני עובד היום ועקב מצבי הרפואי מעסיקים אותי ב־4000 ש"ח כנהג עם התניות לא לעלות לברזנטים, דבר נוסף אם מישהו היה מפנה את תשומת לבי, לא הייתי חותם על הכתובה, חשבתי שזו חתימה חסרת ערך לשם כבוד, אני לא חותם על 700,000 ₪ ככה סתם."
מנגד טענה ב"כ האישה כי האישה הייתה מטופלת במסגרת טפול לנשים מוכות, וכי הבעל דיבר אל אישתו בצורה לא נאותה, כך לדוגמה אמר לה "[ד'] (גרושתו של הבעל) תישן אתי במיטה מחר ואת תשני עם הכלב במדריגות", הבעל לא הכחיש טענה זו כמו גם את הטענה כי אמר לאישה "קחי הרגלים ועופי לי מהחיים לתל אביב."
כלתו של הבעל, הגב' [מ' ה'], העידה כי ב־2009 היתקשרה אליה הבת הצעירה וטענה כי האישה הרביצה לה, כמו כן העידה כי האישה ניתקה בין הבעל למשפחתו, ובמשך שלוש שנים לא הרשתה לו להיתקשר אל ילדיו.
אולם מה שהוסיף עמיתי וכתב שמסכום זה: "יש להפחית את הסכום שבית המשפט סבר כי על האישה להשיב לבעל (סך 35,000 ש"ח), ובכל זאת פטר אותה מלהשיבו ולמעשה העניק לה אותו כפצוי."
לענ"ד, נראה שהואיל ונושא הרכוש ואיזון משאבים לא נדון לפני בית הדין, אין לקזז את הסכום של 35,000 ש"ח מהסכום של 60,000 ש"ח שהוסכם בין הצדדים.
...
בהתחשב במכלול העובדות בתיק (המדובר בזיווג שני, זמן החיים המשותפים לאחר הנישואין כ־6 שנים, משכורתו של הבעל כ־6,000 ₪ לחודש בלבד) סבורני כי סך זה הוא סך ראוי לפיצוי תחת כתובה בנסיבות דנן.
לסיכום כל העובדות דלעיל:
הצדדים גרים בנפרד למעלה מארבע שנים ואינם רוצים זה את זה, הוויכוחים בדבר מקום המגורים של הצדדים והחיכוכים בין האשה והבת של הבעל מנישואיו הראשונים רק החריפו את הסכסוך, לשונו המשתלחת של הבעל זירזה את עזיבתה של האשה את הבית, האשה תרמה רבות לליבוי הסכסוך המשפחתי בינה לבין הבת ובינה לבין הבעל, אולם לא נראה שבמועד המדויק של עזיבתה הייתה הצדקה יוצאת דופן לעזיבתה, וזאת מאחר שבסמוך לעזיבתה היו הצדדים בטיול משותף בהונגריה, כאשר הבעל קונה לה שם טבעת במתנה, כמו"כ האשה כמה שבועות קודם לעזיבתה ביקשה להשיב לבעל את הנשק.
והנה ראיתי שעמיתי הגר"י בן מנחם שליט"א הגיע למסקנה שאכן, האשה אינה מקבלת את מלא הכתובה כפי שדרשה, אלא שלאחר כל הקיזוזים שציין בפסק דינו, הציע לחייב את הבעל בתשלום של 25,000 ₪ עבור כתובתה, אני מסכים להצטרף להצעתו שבנדון זה למרות שמעיקר הדין חייבנו את הבעל רק בעיקר כתובה, אולם כפיצוי ומאחר שהבעל תרם רבות לזירוז עזיבת אשתו את בית המגורים ע"י לשונו המשתלחת והגם שגם אשתו אינה חפצה בו כפי שכתבנו לעיל, מ"מ יש מקום לחייבו במתן פיצוי לאשה, ועל כן על מר [פלוני] לשלם לאשתו [פלונית] סך של 25,000 ש"ח.
הרב אברהם שינדלר
נפסק ברוב דעות כי על פלוני לשלם לפלונית סך של 25,000 ₪.
