מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

צו נגד האישה להחזרת תכולת בית

בהליך תיק רבני (רבני) שהוגש בשנת 2016 ברבני נתניה נפסק כדקלמן:

בראש ההסכם נכתב כי "הסכם זה הנערך בין הצדדים דלהלן יוגש לבית הדין עד להסכם הגירושין", ובסעיף הראשון להסכם נכתב כי "הצדדים מחויבים לעמוד בהסכם זה עד לדיון ברבנות אשר בסיומו יינתן הגט בהסכמתם המלאה של הצדדים". הבעל התחייב במזונות שלושת ילדיו בסך 4,600 ש"ח לחודש שכללו דמי מזונות בסך 3,600 ש"ח בתוספת 1,000 ש"ח "לעזרה בשכר דירה". נקבעו הסדרי הראייה של האב עם ילדיו, צוין כי "הצדדים מסכימים כי לאב אין אפשרות כניסה לדירת המגורים אשר בה מתגוררים האם והקטינים", הוסכם כי הרכב המשותף יעבור לידי האב ותכולת הבית תעבור לידי "האם והילדים הקטינים", וצוין כי: "10. בין הצדדים ישנה הסכמה מלאה וכנה לבצוע הליך הגירושים ופרוק המשפחה בהקדם האפשרי וזאת על מנת למנוע עגמת נפש למי מהצדדים ולמנוע פגיעה ברגשות הילדים הקטינים.
בדיון שנערך ביום כ"ה בסיוון התשע"ד (23.6.2014) טענה ב"כ הגרושה כי לבית הדין אין סמכות לידון בתביעה שכן: "בבית המשפט בפתח תקוה מתנהלים דיונים מזה שנתיים תביעת הבעל על חיוב האשה במזונות, יש תביעה של הגרוש על ביזיון בית המשפט בפתח תקוה, בנוסף הגיש התובע שלוש בקשות לפתח תקוה בעיניין ההסכם ונאמר לו שכל מה שצריך לעשות זה להגיש טענת פרעתי, שמונה שנים הוא לא משלם מזונות, אמרו לו שאם רוצה, עליו להגיש תביעת הפחתת מזונות ואם יימצא מוצדק יפחיתו את המזונות, ויש תביעה בבית המשפט של האשה על אכיפת הסכם, הגיש הגרוש כתב הגנה [...]" ב"כ הגרוש דחה את טענותיה של ב"כ הגרושה וטען כי: "ב־2007 מאשרים בני הזוג בבית הדין הסכם פקטבי, לטענתנו, כפי שמפורט בכתבי הטענה, יוצאים מבית הדין ממשיכים לגור יחדיו עד נובמבר 2011 ואז עוזבת האשה את הבית והבעל מגדל הילדים לבד ואז הבעל מגיש בשלהי 2012 תביעת מזונות כנגד האשה ואז מגישה האשה בקשה טאקטית בהוצל"פ, בין לבין יש דיון במאי 2013 בבית משפט לעינייני מישפחה, בתיווכה של השופטת גדיש מגיעים להבנות ומוחקים את התביעה ומתחייבים לשאת בהוצאות הילדים והרפואה שווה בשווה כאשר הוסכם על הורות משותפת, לאחר הדיון בבית המשפט פונה הבעל ללישכת הוצל"פ בכפר סבא ומגיש טענת פרעתי והם אומרים לו שהם לא ברי סמכא לידון בעיכוב ההליכים מי שבר סמכא הוא הגורם שאישר את ההסכם וזה בית הדין, יתר על כן, פנה לבית המשפט ובית המשפט הפנה אותו לבית הדין הרבני." בית הדין סיכם את ההליכים: "ביום כ' בשבט תשס"ז (8.2.2007) אישר בית הדין הסכם גירושין ונתן לו תוקף, בהסכם נכתב כי האב ישלם מזונות בסך 4,600 ש"ח, ביום כ"ט בתמוז תשע"ב (19.7.2012) אישר בית המשפט בכפר סבא הסכמות הצדדים לפיהם ההוצאות החריגות ישולמו בשווה, ביום כ"ב באייר תשע"ג (2.5.2013) ניתן פסק דין בבית המשפט לסילוק סופי של תביעת המזונות של האבא כנגד האם. לטענת הגרוש היות והבקשה היא לבטל את פסק הדין שניתן בבית הדין המאשר את ההסכם, הרי שהסמכות לכך נתונה לבית הדין שאישר ההסכם". ב"כ הגרושה השיבה כי "המדובר בהסכם (פשרה) גירושין שהגיעו אליו הצדדים בהסכמה בלא סיוע בית הדין, לבקשת הצדדים אישר בית הדין את ההסכם, ממועד האישור ועד היום כל העניינים הקשורים בהסכם זה נדונו בתביעות שונות בבית משפט לעינייני מישפחה, כפי שנאמר לעיל, עומדת ותלויה כיום תביעה לאכיפת הסכם מ־2007, אילו סבר או סובר האב כי דינו של ההסכם להתבטל ומעבר לטענת השהוי ממועד האישור ועד בקשת הביטול, רשאי האב להגיש תביעה נגדית לביטולו של ההסכם [...] המזונות שלא משולמים ולא שולמו שקל אחד עד היום, מתנהלים בתיק הוצל"פ וככל שהאב סבור ששילם או שעד מועד זה יש פסק דין שמבטל פסק דין מ2007, יואיל האב להגיש בקשה בטענת פרעתי, מכל הטעמים האלה אין לבית הדין סמכות." בתום הדיון שנערך ביום ב' בכסלו התשע"ה (24.11.2014), דיון שגם בו עלה נושא הסמכות, נתן בית הדין את החלטתו ולפיה: "לאחר העיון והדיון בית הדין מחליט כי ענין סמכות בית הדין לידון בעיניין הרכוש יוחלט אם יהיה צורך בכך, רק לאחר פסיקת בית הדין בתביעת הגרוש לביטול פסה"ד והסכם הגירושין.
לדברי ב"כ הגרושה לאחר הגירושין "היה נתק של שלושה חדשים ואחר כך הוא חזר. במהלך התקופה שהם חיו יחד היו תקופות שישנו באותו החדר כמו שהיו תקופות שהיו בחדרים נפרדים היה צוי הרחקה כנגדו ליותר מיום יומיים או שבוע שבועיים". לטענת הגרושה לאחר הגירושין היא שבה לביתה, והגרוש הלך לבית אמו ב[כ'].
...
לאור האמור, הערעור נדחה.
אולם מנגד, האישה ויתרה על כתובתה, וכן ויתרה חלקה בזכויות הסוציאליות והפנסיה של הבעל, וכן ויתרה על חלקה ברכב, אין כאן כלל גדר של "כותב כל נכסיו לאשתו." על כן כאמור, אני מסכים ומצטרף למסקנה הקובעת שאין לבטל בתיק זה את הסכם הגירושין בתואנה שההסכם פיקטיבי.
הרב יעקב זמיר – ראב"ד לפיכך, כאמור, תביעת הגרוש נדחית.

בהליך תיק רבני (רבני) שהוגש בשנת 2016 ברבני נתניה נפסק כדקלמן:

" ביום ט"ו באדר א' תשע"ו (24.2.2016) ביקש ב"כ הבעל מביה"ד לעיין בהחלטה הנ"ל מחדש בזה"ל: "3. נראה כי נפלה שגגה מלפני ביה"ד הנכבד, הבעל הגיש תביעה לשלום בית, להכרזה על האישה כמורדת, פיצויים ומתן צוים נוספים כאשר בתביעה זו נתבעת האישה גם ביחס להחזרת הרכב, המחשב והאייפד וכו'." לאחר עיון חוזר, ביה"ד הגיע למסקנה כי יש מקום לשינוי חלקי של החלטה הנ"ל מהנימוקים דלהלן.
בית הדין בטבריה הוציא לבקשת הבעל צו עיקול על בית המגורים של בני הזוג ועל התכולה שבבית במסגרת תביעה לשלום בית.
...
" ביום ט"ו באדר א' תשע"ו (24.2.2016) ביקש ב"כ הבעל מביה"ד לעיין בהחלטה הנ"ל מחדש בזה"ל: "3. נראה כי נפלה שגגה מלפני ביה"ד הנכבד, הבעל הגיש תביעה לשלום בית, להכרזה על האשה כמורדת, פיצויים ומתן צווים נוספים כאשר בתביעה זו נתבעת האשה גם ביחס להחזרת הרכב, המחשב והאייפד וכו'." לאחר עיון חוזר, ביה"ד הגיע למסקנה כי יש מקום לשינוי חלקי של החלטה הנ"ל מהנימוקים דלהלן.
ומעתה יש לדון האם ניתן במסגרת התיקים הפתוחים להיעתר לבקשת סעד זמני של הבעל.
כך מצאנו גם במקרה דומה בערעור תשנ"ה/969 (הרכב הדיינים הראש"ל הגר"א בקשי דורון, הגר"ש דיכובסקי והגר"א הורביץ, הובא בשורת הדין ח"ח עמ' תקנה), ביחס לעיקול שהוטל ע"י ביה"ד האזורי בעוד שבבית המשפט מתנהל הליך של פירוק שיתוף.
הכרעת הדין המסקנה העולה היא, כי בדומה לנפסק בערעור תשמ"ט/215 ובערעור תשנ"ג/277 (כמובא לעיל), ובהתאם לתקנה קח(1)(א) לתקנות הדיון, ביה"ד רשאי לתת סעד זמני בעניין המיטלטלין.

בהליך תיק רבני (רבני) שהוגש בשנת 2013 ברבני נתניה נפסק כדקלמן:

לדבריו אישתו היתנכלה לבתו מנישואיו הראשונים (הבת התגוררה עם הצדדים שלפנינו) "הכתה אותה קראה לה מפלצת", לטענתו בינואר 2009 בהיותו בעבודתו היתקשרה אליו בתו ובקשה "תציל אותי היא הורגת אותי, ביקשתי לדבר עם [פלונית] לא ענתה לי היא סימסה לי ואני עניתי,... הייתי בעצבים, הייתי נסער וכועס ... התקשרו אלי ממשטרת טייבה, איימת על אשתך אנו מבקשים ממך לבוא למישטרה." לדבריו בעקבות תלונה זו הוצא נגדו צו הרחקה מהבית למשך עשרה ימים, ולאחר מכן ניסגרה התלונה והוא שב לביתו, עד שבמאי 2009 עזבה האישה סופית את הבית ללא הודעה מוקדמת ותוך שהיא לוקחת עימה את תכולת הבית ואת הכסף שהיה בחשבון העו"ש. הבעל הוסיף כי עוד בטרם עזבה האישה את הבית הומלץ לו ע"י אורטופד לעבור ניתוח, אך האישה "אמרה לא אטפל בך ובילדה" והוא דחה את הניתוח עד למרץ 2010, כשלאחר מכן ובכדי לטפל בילדה גרושתו חזרה לגור בביתו שב[ב' ח'] "גרושתי גרה למטה אני גר למעלה, יש לה חבר בשם [נ']." הבעל הציג לביה"ד מסמכים אותם הוריד מהאינטרנט ולפיהם האישה מציגה את עצמה כגרושה "מחפשת אהבה וסקס". ובנוגע לסך הרשום בכתובה טען כי: "אני לא יודע איך הגיע ל־700,000 ₪, דברתי עם הרב וייס לפני החופה שאלתי אותו מה זה ה־700,000 ₪ ואמר זה סתם אל תתייחס לזה, ודאי שאני לא הצעתי סכום כזה, הרי מדובר בנישואים שניים, היה ברור שכל אחד מוריש הרכוש שלו למשפחתו." לדברי הבעל אין לו רכוש מעבר לדירה: "פנסיה יש לי 2000 ₪ מהמשטרה, אני עובד היום ועקב מצבי הרפואי מעסיקים אותי ב־4000 ש"ח כנהג עם התניות לא לעלות לברזנטים, דבר נוסף אם מישהו היה מפנה את תשומת לבי, לא הייתי חותם על הכתובה, חשבתי שזו חתימה חסרת ערך לשם כבוד, אני לא חותם על 700,000 ₪ ככה סתם." מנגד טענה ב"כ האישה כי האישה הייתה מטופלת במסגרת טפול לנשים מוכות, וכי הבעל דיבר אל אישתו בצורה לא נאותה, כך לדוגמה אמר לה "[ד'] (גרושתו של הבעל) תישן אתי במיטה מחר ואת תשני עם הכלב במדריגות", הבעל לא הכחיש טענה זו כמו גם את הטענה כי אמר לאישה "קחי הרגלים ועופי לי מהחיים לתל אביב." כלתו של הבעל, הגב' [מ' ה'], העידה כי ב־2009 היתקשרה אליה הבת הצעירה וטענה כי האישה הרביצה לה, כמו כן העידה כי האישה ניתקה בין הבעל למשפחתו, ובמשך שלוש שנים לא הרשתה לו להיתקשר אל ילדיו.
אולם מה שהוסיף עמיתי וכתב שמסכום זה: "יש להפחית את הסכום שבית המשפט סבר כי על האישה להשיב לבעל (סך 35,000 ש"ח), ובכל זאת פטר אותה מלהשיבו ולמעשה העניק לה אותו כפצוי." לענ"ד, נראה שהואיל ונושא הרכוש ואיזון משאבים לא נדון לפני בית הדין, אין לקזז את הסכום של 35,000 ש"ח מהסכום של 60,000 ש"ח שהוסכם בין הצדדים.
...
בהתחשב במכלול העובדות בתיק (המדובר בזיווג שני, זמן החיים המשותפים לאחר הנישואין כ־6 שנים, משכורתו של הבעל כ־6,000 ₪ לחודש בלבד) סבורני כי סך זה הוא סך ראוי לפיצוי תחת כתובה בנסיבות דנן.
לסיכום כל העובדות דלעיל: הצדדים גרים בנפרד למעלה מארבע שנים ואינם רוצים זה את זה, הוויכוחים בדבר מקום המגורים של הצדדים והחיכוכים בין האשה והבת של הבעל מנישואיו הראשונים רק החריפו את הסכסוך, לשונו המשתלחת של הבעל זירזה את עזיבתה של האשה את הבית, האשה תרמה רבות לליבוי הסכסוך המשפחתי בינה לבין הבת ובינה לבין הבעל, אולם לא נראה שבמועד המדויק של עזיבתה הייתה הצדקה יוצאת דופן לעזיבתה, וזאת מאחר שבסמוך לעזיבתה היו הצדדים בטיול משותף בהונגריה, כאשר הבעל קונה לה שם טבעת במתנה, כמו"כ האשה כמה שבועות קודם לעזיבתה ביקשה להשיב לבעל את הנשק.
והנה ראיתי שעמיתי הגר"י בן מנחם שליט"א הגיע למסקנה שאכן, האשה אינה מקבלת את מלא הכתובה כפי שדרשה, אלא שלאחר כל הקיזוזים שציין בפסק דינו, הציע לחייב את הבעל בתשלום של 25,000 ₪ עבור כתובתה, אני מסכים להצטרף להצעתו שבנדון זה למרות שמעיקר הדין חייבנו את הבעל רק בעיקר כתובה, אולם כפיצוי ומאחר שהבעל תרם רבות לזירוז עזיבת אשתו את בית המגורים ע"י לשונו המשתלחת והגם שגם אשתו אינה חפצה בו כפי שכתבנו לעיל, מ"מ יש מקום לחייבו במתן פיצוי לאשה, ועל כן על מר [פלוני] לשלם לאשתו [פלונית] סך של 25,000 ש"ח. הרב אברהם שינדלר נפסק ברוב דעות כי על פלוני לשלם לפלונית סך של 25,000 ₪.

בהליך תלה"מ (תלה"מ) שהוגש בשנת 2021 בבתי המשפט לענייני משפחה נפסק כדקלמן:

כללי בפני תובענה שהגיש התובע (להלן: "האיש") לפירוק שתוף בדירה משותפת ואיזון משאבים כנגד הנתבעת – אישתו (להלן: "האשה"): בדיון ביום 4.6.2020 הגיעו הצדדים להסכמה שקבלה תוקף של החלטה כי מועד הקרע הוא יום ה- 4.4.2017.
אשר לבקשת האיש להורות לאשה להשיב כל סכום שהוציאה מהחשבון המשותף ללא הסכמת התובע כאשר לטענתו הוציאה סכומי עתק בכרטיסי אשראי טענה שהוכחשה על ידי האשה בכתב הגנתה (ור' ס' 28-31 לכתב הגנתה ) ,לא מצאתי כי טענה זו הוכחה כל צרכה ולפיכך איני רואה לקבלה.
לחלוקת חסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו תשע"ד 2014- מיטלטלין מאחר שאף אחד מן הצדדים לא פירט במדויק את המיטלטלין שנותרו בבית המגורים בחזקת התובעת ואף ב"כ האיש הודתה בסיכומיה כי לאחר ארבע שנים של פירוד חלוקה בעיניין אינה מעשית וביקשה לצוות על חלוקת המיטלטלין על ידי הערכת שוים על פי אומדנה, מצאתי בנסיבות העניין, משקולי צדק ומאחר שלא הונח בפני בית המשפט כל בסיס לבצוע אומדנה שכזו וגם בהתאם לסמכותי על 2) לחוק יחסי ממון להורות, לעניין המיטלטלין המשותפים בלבד , כי שווי תכולת 17 ) פי הוראות ס' הבית (למעט חפציו האישיים של האיש, שעל פי כתב ההגנה כבר נימסרו לו), לא יאוזן בין הצדדים והמיטלטלין יישארו בידי האשה.
בנסיבות העניין ומאחר שמדובר בתביעה לאיזון משאבים והתוצאה שהגעתי אליה לא מצאתי לעשות צו להוצאות כנגד מי מהצדדים .
...
המכונית שנת יצור 2007 הרשום על שמה נרכש בתקופת xxxx האישה לא הכחישה בכתב הגנתה כי הרכב מסוג החיים המשותפים ונותר לאחר הפירוד בין הצדדים בשימושה הבלעדי (ר' ס' 25 לכתב ההגנה) לפיכך אני מורה כמבוקש על איזון הזכויות ברכב באופן שבו האישה מחוייבת להעביר לאיש את מחצית שווי הרכב נכון למועד הקרע.
לסיכום מורה על איזון המשאבים באופן שפורט לעיל .
עם זאת מאחר שהתרשמתי הן ממכלול החומר שבתיק והן מדברי האיש בישיבות שנתקיימו כי המבקש פועל בחוסר תום לב בכך שהוא מסרב ליתן גט למבקשת הנני מורה בהתאם לסמכותי הקבועה בס' 5א.ג() +(ד) לחוק יחסי ממון בין בני זוג , תשל"ג 1973- על עיכוב ביצוע פסק דיני זה עד לאחר מתן החלטה לאחר שהמבקש ימציא לבית המשפט אסמכתה על הפקדת כתב הסכמה מצדו למתן גט לאישה בבית הדין הרבני האזורי שם מתנהלים הליכים בעניין זה בין הצדדים.

בהליך תמ"ש (תמ"ש) שהוגש בשנת 2021 בבתי המשפט לענייני משפחה נפסק כדקלמן:

לעניין כתב האישום שהוגש כנגד הנתבע ואביו בגין בנייה ללא היתר (ת/ 3) הרי שהוא הוגש כנגד הנתבע בשל העובדה שהבקשה להיתר בנייה נרשמה על יתרה מזאת, איני סבורה כי העובדה שהאשה ערכה תוכניות של הבית בתוכנת "אוטוקד" (ראו 23 לעניין זה דברי הנתבע בחקירתו הנגדית בעמ' 36 לפרוט' הדיון מיום 23.1.17 בשורות 21-31 ובעמ' 37 בשורות 11-31 ובעמ' 38 בשורה 1) יש בה כדי להעיד על כך שיש לה זכויות קנייניות בבית.
(( (ראו: עמ"ש (חי') 56572-03-17 ש' ק' נ' ר' ק' ]פורסם בנבו[ ( 15.11.18 לפיכך, נוכח הזמן שחלף, בהיעדר פירוט מדויק של המיטלטלין מצד האשה מגובה באסמכתאות (למעט קבלה מיום 29.7.12 ע"ס 11,581 ₪ בגין רכישת מקרר ומדיח כלים- נספח "יא" לת/ 1), הנני מעריכה את חלקה של האשה בתכולת הבית בסך של 25,000 ₪.
לאור כל המפורט, סבורני כי מתייתר הדיון בסוגיה האם סוגיית התכשיטים כבר נדונה והוכרעה על ידי בית הדין השרעי אם לא. עתירת האיש לחייב את האשה להשיב את חלקה בהלוואה מדודו: אין בידי לקבל את עתירת האיש לחייב את התובעת להשיב את חלקה בהלוואה שקבלו הצדדים, לשיטתו, מדודו מר נ' מ', במהלך חיי הנישואין בסך 50,000 ₪.
בנסיבות דנן, אינני עושה צו להוצאות משפט וכל צד יישא בהוצאותיו.
...
(( ]פורסם בנבו[ ( 23.6.13 14 כפי שנותח לעיל בהרחבה, בהתאם לסיפא של סעיף 6 לחוק המתנה ("דרכי ההקנייה") וסעיף לחוק המקרקעין, אין עסקינן במתנה מושלמת ומוגמרת ודין טענת התובעת להידחות.
לאור כל המפורט, סבורני כי מתייתר הדיון בסוגיה האם סוגיית התכשיטים כבר נדונה והוכרעה על ידי בית הדין השרעי אם לא. עתירת האיש לחייב את האישה להשיב את חלקה בהלוואה מדודו: אין בידי לקבל את עתירת האיש לחייב את התובעת להשיב את חלקה בהלוואה שקיבלו הצדדים, לשיטתו, מדודו מר נ' מ', במהלך חיי הנישואין בסך 50,000 ₪.
לפיכך, עתירת האיש לעניין זה נדחית.
סוף דבר: נוכח כל האמור והמפורט, אני קובעת כדלקמן: הנני דוחה את עתירת האישה למתן פסק דין הצהרתי לפיו היא זכאית למחצית משווי הבית.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו