צו מניעה קבוע לאיסור חניה והפרעה במעבר משותף

בפניי בקשה למתן צו מניעה זמני, האוסר על המשיבים להחנות רכבם בתא שטח המסומן בבקשה לרישום צו בית משותף שצורפה כנספח א' לבקשה באות י"ט, עד למתן פסק דין בתובענה שהגישו המבקשים.

בשים לב לכך שתא החניה הכולל את תאי שטח ה' וי"ט מתוחם משני צדיו על-ידי קירות והשטח הפתוח מול החניה מוגבל, הרוחב המינימאלי של תא החניה חייב להיות 3.8 מ' כאשר רוחב המעבר הינו 4.95 מ'.

צו מניעה קבוע האוסר על המשיבים להחנות בתא שטח י"ט. טענות המשיבים בתגובתם לבקשה ובדיון שהתקיים ביום 3.2.2019 טענו המשיבים את הטענות הבאות: הבקשה לוקה בחוסר סמכות עניינית, שכן הסעד העקרי לו עותרים המבקשים הינו כי הבעלות בחלק מתא שטח י"ט, שבבעלותם, יירשם על שם המבקשים.

אין כל מניעה מהחניית שני רכבים בתאי החנייה והדבר נעשה חודשים ארוכים ללא מפריע.

...

סופו של דבר הבקשה נדחית.

המבקשים ישלמו למשיבים הוצאותיהם בסך 1,000 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 6,000 ₪.

אני קובעת את התובענה לדיון (הוכחות וסיכומים בעל פה) ביום 12.5.2019 שעה 12.00.

במקביל הגישה המבקשת כתב תביעה במסגרתו עתרה למתן צו מניעה קבוע, ולסעד הצהרתי לפיו בית המשפט יצהיר על קיומה של זיקת הנאה בחנייה למבקשת ולשאר דיירי הבניין "אשר תוכנה הוא זכות מעבר לחניות ברכוש המשותף" בו נוהגת המבקשת לחנות.

במסגרת סיכומיה עתרה המבקשת "לאסור עליהם לחסום את החנייה לחייב אותם בתיאום כפי שהיה עד היום" (עמ' 10 ש' 4- 5).

על אף שהמבקשת ניסחה את הסעד המבוקש בלשון צו מניעה: "להורות למשיבים לא להפריע למבקשת לחנות ולא לחסום החנייה במקרקעין הזכאים כהגדרתם, בכל אמצעי, לרבות לא לחנות בחנייה הצמודה לדירתם באופן המונע את זכות המעבר למקרקעין" וכן: "להורות כי הצוו הזמני יירשם בפנקסי המקרקעין על מנת למנוע מהמשיבים ו/או מי מהם לבצע פעולה משפטית זו או אחרת ברכוש המשותף ועל מנת להודיע ולהתריע דבר המחלוקת והמשפט לצדדים שלישיים ולמנוע נזק בלתי הפיך למבקשת ולצדדים שלישיים" (ההדגשה אינה במקור- ר"א); ועל אף שלטענת המבקשת מדובר ב"שמירה על המצב הקיים"; הרי שמדובר למעשה בסעד המשנה את המציאות.

...

שנית, גם לגופן של טענות, אומנם אנו מצויים במסגרת הליך זמני ובשלב מקדמי זה אין הכרח בראיות מוצקות אלא די בראיות "מספקות לכאורה" לקיומה של עילת תביעה באשר לזיקת ההנאה, ועל כן אין אני קובעת מסמרות בעניין.

בשים לב לכל האמור, מקום בו לא קיימת סמכות עניינית לבית משפט זה, מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשת וסיכויי התביעה אינם גבוהים, דין הבקשה להידחות.

לסיכום: סיכומם של דברים, הבקשה למתן צו מניעה זמני וצו עשה זמני- נדחית.

לשום צד לא תהא זכות לחסום אותה בכל צורה שהיא ו/או למנוע מעבר מהצד השני, לרבות אסור להחנות בה כלי רכב ו/או להניח בה חפצים ו/או לגרום להפרעה כלשהיא למעבר בח"מ 5.

התביעה לצוו מניעה מתקבלת בחלקה, במובן זה שנאסר על הנתבעים או מי מהם להחנות באופן קבוע כלי-רכב בשטח הדרך המשותפת, מחוץ לתחום שהוקצה בהסכם השתוף לחניה הצמודה לחלקה 3.

...

דין התביעה שהוגשה בעילות של הפרעה ויצירת סיכון להידחות אפוא במלואה.

בכל עניין אחר שנוגע לסעד הציווי, ובכל הנוגע לטענה להפרעה של הנתבעים לשימוש בדרך המשותפת או לחריגתם אל מחוץ לשטח החניה הצמודה לחלקה 3, נדחית התביעה.

התביעה הכספית נדחית במלואה.

במענה לטענותיו של המבקש טענה המשיבה בכתב ההגנה כי אמירותיה חוסות תחת מספר הוראות הגנה אשר קבועות במסגרת חוק איסור לשון הרע, כאשר האמירות שאותן הטיחה במבקש נאמרו בעידנא דריתחא במסגרת סיכסוך שכנים שיגרתי בעוד שהתלונה במישטרה הוגשה לרשות מוסמכת.

יינתן בהסכמה צו מניעה קבוע המורה לכל הצדדים להליך להמנע מחסימת המעברים ברכוש המשותף בבניין המצוי ברחוב כלניות 41 רכסים, להמנע מבצוע פעולה שיש בה משום הפרעה למעבר ברכוש המשותף, ולקיים יחסי שכנות שיש בהם השעור המינימאלי של פעילות שיש בה משום הפרעה לשגרת החיים ושלוות החיים של כל השכנים בבניין.

מנגד, המשיבה טוענת באמצעות ב"כ כי המצלמה אשר הותקנה בדירתו מתעדת באופן בלתי פוסק את הנעשה בדירתה, את איזור החנייה של דיירי הבניין וכן גם את איזור המדריגות ואת שטחי הגן אשר משויכים לדיירים נוספים אשר מתגוררים בבניין, ולכן היא מצאה לנכון לכסות את שטח דירתה וכן שטחים מצולמים אשר שייכים לה באמצעות שימוש בברזנט.

...

עוד אוסיף כי מאחת התמונות אשר הוצגו בפני, ניכר שהמבקש אשר הלין על חסימת המתחם שהינו שטח משותף, נוהג בעצמו להניח חפצים המגבילים את אפשרות המעבר בשטח המשותף, וככזה הינו "טובל ושרץ בידו". בהתאם - הבקשה נדחית.

מאחר וסבורני כי "נאה דורש ונאה מקיים", אני מחייב את המבקש בהוצאות הבקשה בסך 500 ש"ח, אשר ישולמו למשיבה בתוך 30 ימים מהיום.

אדגיש כי מאחר והמבקש מיוצג על ידי עו"ד ממונה מטעם הלשכה לסיוע משפטי, ומאחר וסבורני שפסיקה ריאלית תלהיט את הלהבות הקיימות בבניין המגורים אף יותר, בחרתי להסתפק בפסיקת הוצאות מופחתת עד מאוד.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, תוצאת פסק הדין הנה כדלקמן: בתיק אז' 5722-06-20: ניתן בזה צו מניעה קבוע אשר אוסר על הנתבעים או מי מטעמם או מי מהם לעשות שימוש של מעבר בשטח חצר/חניית הבית המשותף שבדרך בית לחם 73 הידוע כגוש 30001 חלקה 72; ניתן בזה צו מניעה קבוע אשר אוסר על הנתבעים או מי מטעמם או מי מהם לעשות כל פעולת בנייה ו/או תיקון ו/או שימוש בגדר החוצצת בין חלקה 71 לבין חלקה 72 בגוש 30001; ניתן בזה צו מניעה האוסר על הנתבעים או מי מטעמם להפריע לתובע להשיב לקדמותו את מצב הגדר החוצצת בין חלקה 71 לחלקה 72 בגוש 30001; על הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובע כדלקמן: את בסך 12,000 ₪ + מע"מ בתוספת הפרישי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה (2.6.2020) ועד ליום התשלום בפועל; שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ בתוספת הפרישי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

...

גם כאשר הוכרה לפני חקיקת חוק המקרקעין זיקת הנאה מכוח כורח, היא הוכרה רק במקרה של כורח מוחלט, כפי שנכתב בפס"ד ב- ע"א (נצ) 22953-01-13 דאהר נ. דאהר (פורסם בנבו) כי על זכות מעבר מכוח כורח נאמר שהיא ניתנת רק במקרה של כורח מוחלט ולא כאשר קיימת דרך אחרת על אדמתו של הטוען לזכות, אך כי המעבר בדרך האחרת כרוך בקושי רב. טענות הנתבעים: בכתב הגנתם טענו הנתבעים שיש לדחות את תביעת התובע מהסיבות שתפורטנה להלן.

הסעד של צווי המניעה: לאור כל האמור לעיל, סבור אני שהתובע הוכיח את זכותו לקבל צווי המניעה אותם ביקש בכתב התביעה.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, תוצאת פסק הדין הינה כדלקמן: בתיק אז' 5722-06-20: ניתן בזה צו מניעה קבוע אשר אוסר על הנתבעים או מי מטעמם או מי מהם לעשות שימוש של מעבר בשטח חצר/חניית הבית המשותף שבדרך בית לחם 73 הידוע כגוש 30001 חלקה 72; ניתן בזה צו מניעה קבוע אשר אוסר על הנתבעים או מי מטעמם או מי מהם לעשות כל פעולת בנייה ו/או תיקון ו/או שימוש בגדר החוצצת בין חלקה 71 לבין חלקה 72 בגוש 30001; ניתן בזה צו מניעה האוסר על הנתבעים או מי מטעמם להפריע לתובע להשיב לקדמותו את מצב הגדר החוצצת בין חלקה 71 לחלקה 72 בגוש 30001; על הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובע כדלקמן: את בסך 12,000 ₪ + מע"מ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה (2.6.2020) ועד ליום התשלום בפועל; שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

בתביעה קטנה 52022-06-20: התביעה הקטנה נדחית.