רקע והחלטת בית משפט קמא
המבקש הגיש לבית משפט קמא תביעה לפירוק שתוף במקרקעין המצויים בגוש 8649 חלקה 3 בתחום המועצה המקומית זמר; התביעה הוגשה כנגד 12 נתבעים, כאשר המשיב הנו אחד מהנתבעים - זו התביעה המתנהלת בהליך קמא (בבית משפט השלום בנתניה), שבמסגרתה ניתן צו המניעה נשוא הליך זה.
עוד קודם לכן הוגשה תביעה מטעם המשיב למתן צו מניעה קבוע כנגד ביצוע עבודות בנייה על ידי המבקש במיגרש וכניסה לשטחו- התביעה הוגשה כנגד המבקש בבית משפט השלום בפתח תקווה (ת"א 50635-08-19).
בית המשפט השתכנע כי היתקיימו התנאים הנדרשים: טענות המשיב מסתמכות, לכאורה, על תשריט שאושר כדין במוסדות התיכנון בשנת 2006 ועל קביעות ועדת הערר, כאשר מאז אישור התשריט ניתנו היתרי בנייה ונבנו במקום בתים רבים, לרבות בתים של מישפחת המבקש; נראה כי התביעה קמא מבקשת לשנות מצב קיים עפ"י התשריט, לפחות ביחס לזכויות החזקה והשמוש במיגרש, בעוד הבקשה לצוו מניעה נסמכת, כאמור, על תשריט וקביעות מוסדות התיכנון; למשיב "זכות לכאורה" עליה חפץ להגן באמצעות הסעד הזמני; מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיב שכן הוא מחזיק במיגרש ועושה בו שימוש במשך שנים מכוח התשריט שאושר כדין ואי מתן הצוו יגרום לשינוי המצב הקיים ופגיעה ניכרת באינטרסים ובהסתמכותו של משיב; המבקש פעל בחוסר תום לב.
בנסיבות אלו, ניתן צו מניעה זמני כאמור, בכפוף להגשת התחייבות אישית ללא הגבלה בסכום והגשת תצהיר חתום ע"י המשיב לפיו תנתן הסכמתו להריסת הבנייה על חשבונו אם יקבע בתום ההליך כי אין לו זכות שימוש במיגרש.
...
תמצית טענות הצדדים
לטענת המבקש שגה בימ"ש קמא בהחלטתו: המשיב נעדר מהדיון קמא ולא ניתן היה לחקור אותו על התצהיר שהוגש מטעמו, ובנסיבות אלו היה מקום למחוק את הבקשה לסעד זמני; תצהיר ייחשב כראיה רק אם המצהיר התייצב לחקירה נגדית; ההחלטה המאפשרת למשיב לבנות במגרש מהווה חריגה בוטה למהותו של צו מניעה זמני ואין המדובר בשמירת מצב קיים; יגרם למבקש נזק בלתי הפיך במתן הצו הזמני; הבקשה לסעד זמני משנה מצב קיים ופוגעת בזכויותיו הקנייניות של המבקש; המשיב לא מקיים אחר החלטות ביהמ"ש; בקשה זהה של המשיב נדחתה בעבר; מתן צו המניעה הזמני מהווה פסק דין סופי ושלילת זכויות של המבקש עוד בשלב מקדמי של ההליכים; המבקש הסכים כי יינתנו צווי מניעה הדדיים; מאזן הנוחות נוטה לטובתו; המשיב הוא הנתבע בהליך קמא וביהמ"ש נעתר לבקשתו במלואה; נפלו טעויות בממצאים עובדתיים שנקבעו בהחלטה ולא נעשה בירור העובדות כמתחייב על פי דין (למשל, המשיב לא השתמש במגרש מזה שנים, לא נבנו הרבה בתים ועוד).
מנגד טען המשיב כי דין הבקשה להידחות: ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהחלטות שעניינן סעדים זמניים; המשיב רשום כבעל הזכויות במקרקעין הידועים כגוש 8649 חלקה 3 ובעל זכות מלאה במגרש, וכך גם מאישור התשריט עולה כי המשיב בעל הזכויות במגרש; ערר שהוגש ע"י המבקש נדחה ומכאן כי המדובר במגרש שבבעלות המשיב; למשיב ניתן היתר בנייה כדין ועל כן הוא זכאי לבנות במגרש, ואין לאפשר למבקש למנוע מהמשיב לממש את היתר הבנייה האמור; הצדדים הסכימו שכל המחלוקות יתבררו במסגרת התביעה לפירוק שיתוף ויש למנוע מהמבקש להפריע לו; גם אם המבקש יקבל זכויות במגרש, הרי שהמשיב הפקיד התחייבות עצמית וכתב ערבות צד ג' ולא יגרם למבקש כל נזק בלתי הפיך; המבקש מסכל ומונע באופן שיטתי מהמשיב לבצע וליישם את הדין ובפרט את זכויות המלאות במקרקעין.
טענות המשיב לפיהן יש להיעתר למתן הסעד הזמני בתביעה קמא נוכח החלטות ועדות הערר, התנהלות המבקש והקפאת תביעת המשיב, אינן מצדיקות מתן צו זמני בתביעה קמא, שכן- כאמור- לא מתקיימות "נסיבות חריגות" וממילא, ככל שהמשיב סבור כי יש ליתן סעד זמני כנגד המבקש, עליו להגיש בקשתו בהליך מתאים (כאשר הוא התובע), ולא במסגרת תביעה לפירוק שיתוף שהגיש המבקש אשר אינה עולה בקנה אחד עם בקשה לסעד זמני כפי שהגיש המשיב, כאשר הסעדים (בכתב התביעה מכאן, ובבקשה לסעד זמני, מכאן) סותרים זה את זה.
טענת המשיב לפיה אין לבית משפט זה סמכות לדון בשאלת התקיימותם של התנאים החריגים המצדיקים מתן סעד זמני לבקשת נתבע, שכן טענה זו לא הועלתה כלל ע"י המבקש – דינה להידחות.
כאשר ערכאת הערעור בוחנת את נכונות ההחלטה נשוא ההליך שבפניה, עליה לבחון, בין היתר, האם נפלה שגגה בהחלטה והאם היא נוגדת את הדין והפסיקה, וככל שערכאת הערעור סבורה כי עליה להתערב בהחלטה, הגם שטענה משפטית כזו או אחרת לא הועלתה במפורש ע"י הצדדים, עליה לעשות כן. שאם נאמר אחרת, עלול להיווצר מצב בו ערכאת הערעור תאשר החלטה, שהינה שגויה למעשה, רק מן הטעם כי לא נטענו טענות "נכונות ומדויקות" לביטול ההחלטה, וזאת אין לאפשר.
אקדים ואומר כי אין בידי לקבל טענות אלו.
