צו מניעה לפיטורים בסכסוך עבודה

צו מניעה זמני האוסר על המשיבה לנתק את יחסי העבודה עם "העובדים" – נראה כי מדובר בתשעה עובדים שבמועד הגשת הבקשה זומנו לשימוע.

צו מניעה זמני המונע מהמשיבה לפטר עובדים נוספים השוהים בחל"ת. הבקשה הוגשה ביום 6.7.20, לאחר שהחל מסוף חודש 6/20, החלה המשיבה לזמן מספר עובדים ששהו בחופשה ללא תשלום לשימועים לפני פיטורים וצמצום משרות.

בחודש 3/20 הגישה המבקשת הודעה על סיכסוך עבודה לפי סעיף 5א לחוק יישוב סיכסוכי עבודה, תשי"ז-1957.

...

במסגרת זו, בית הדין סבור שניתן לגלות הבנה, עד גבול מסוים, לטענת המבקשת בדבר העומס המוטל על המחלקה הכלכלית שלה בתקופה קשה זו, ואין מקום, בשלב זה, לטענה שהעלתה המשיבה כי המשא והמתן נוהל על ידי המבקשת שלא בתום לב. בשקלול סיכויי התביעה עם שיקולי מאזן הנוחות, ותוך מתן משקל לערך של קביעת הסדרים המתייחסים לזכויות עובדים שהתארגנו בארגון שהוכר כיציג, בהסכמות בין המעסיק לבין הארגון היציג, בפרט כאשר מדובר באירוע כה קשה שגורם לצמצום כה ניכר בפעילות המעסיק, בית הדין סבור שיש לקבל את הבקשה, באופן הבא: ניתן בזה צו מניעה זמני המופנה כלפי המשיבה, אשר יעמוד בתוקפו עד למתן פסק דין בבקשה העיקרית – המונע כניסה לתוקף של מכתבי פיטורים שצורפו לבקשה.

סוף דבר הבקשה מתקבלת כאמור בסעיף 35 לעיל.

העובדות הצריכות לעניין ביום 7.7.2022 הגישה המשיבה בהליך זה, הסתדרות הפועל המזרחי (להלן: "ההסתדרות"), בקשת צד בסכסוך קבוצי, במסגרתה עתרה למתן סעדים ולצווי מניעה אירעיים, זמניים וקבועים (להלן: "ההליך העקרי").

במסגרת הבקשה, נתבקש בית הדין האיזורי ליתן צו המורה על מניעת פיטוריה של הגב' הודיה וקנין, מוקדנית שירות במוקד שירות הלקוחות באופקים, אשר לטענת ההסתדרות הנה מראשוני מובילי ההתארגנות ופוטרה בשל פעילותה.

ביום 29.9.2022 הגישה החברה "בקשה בהולה לעיון מחדש ולעיכוב ביצוע". במסגרת הבקשה נתבקש בית הדין האיזורי לעיין מחדש בהחלטתו על השבתה של הגב' וקנין לעבודתה; לקבל לתיק תצהיר אשר צורף לבקשה מטעם מר דותן ספיר ולאשר את הפיטורים בהסתמך על תצהיר זה; ולקבוע דיון נוסף לשמיעת עדותו של מר ספיר בהתאם לשיקול דעת בית הדין האיזורי.

...

הכרעה לאחר שעיינתי בבקשה ובכלל חומר התיק, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות, בשים לב לכך שהדיון בתיק בהליך העיקרי קבוע לעוד פחות משבועיים, ליום 23.11.2022.

שלישית, אני מקבלת את נימוקיו של בית הדין האזורי בהחלטתו מיום 2.10.2022, אשר דחה את הבקשה לעיון מחדש ולצירוף תצהירו של מר דותן ספיר לאחר שניתנה החלטה בבקשת הסעד הזמני.

סוף דבר בקשת רשות הערעור נדחית.

הנשיאה ורדה וירט - ליבנה לפני בקשת רשות ערעור (להלן: "הבקשה") על החלטתו של בית הדין האיזורי לעבודה בירושלים בבקשה לסעדים זמניים אשר נדונה במסגרת בקשת צד בסכסוך קבוצי המתנהל בין המשיב – ארגון העיתונאים והעיתונאיות או "האירגון" – לבין המבקשת – חברת ערוץ 10 כנסת ישראל בע"מ או "ערוץ הכנסת" (ס"ק 26500-12-22; הנשיאה שרה ברוינר ישראזדה ונציגי הציבור מר רפאל אלקובי וגב' תמר נוי; ניתן ביום 13.2.2023) – להלן "ההחלטה". במסגרת ההליך קמא, נידרש בית הדין קמא לשאלה האם פיטוריו של העובד שלומי סבן, נבעו כתוצאה מהיותו חבר וועד.

במסגרת ההחלטה, ניתח בית הדין קמא לפרטי פרטים את העובדות אשר הובאו בפניו ולבסוף קיבל את בקשת האירגון למתן צו זמני למניעת פיטוריו של מר סבן.

...

ביום 5.3.2023 הודיע הארגון כי הוא מבקש ארכה להודעה בדבר המשך קיום ההליך העיקרי עד למתן החלטתי בבקשה זו ובקשתו נתקבלה.

סוף דבר כאמור לעיל, בית הדין קמא ניתח את נסיבות העניין לפרטי פרטים וקבע לבסוף כי כפות המאזניים נותרו מאוינות, משמע, שערוץ הכנסת לא הרים את נטל ההוכחה הנדרש להוכיח כי פיטוריו של מר סבן לא נבעו מהיותו חבר ועד.

בנסיבות דנן, לאור הודעות הצדדים, מהן עולה כי לא הגיעו להסדר וכי יש צורך במתן הכרעה בהליך העיקרי, ומשעה שמדובר בסעד זמני של השבת עובד לעבודה, מתחייבת קביעה מהירה ודחופה של הליך עיקרי, כמקובל במקרים מסוג זה. אשר על כן, בית הדין האזורי יקבע את ההליך העיקרי לדיון בדחיפות המירבית וישתדל להביאו אל סיומו בתוך 60 יום ממתן החלטתי זו. ניתנה היום, כ"ג אדר תשפ"ג (16 מרץ 2023) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

השופטת חני אופק-גנדלר לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האיזורי ירושלים (השופטת שרה שדיאור ונציגי הציבור מר משה נחמיה ומר יצחק אליעזר דשן; סע"ש 22704-02-23) (להלן – ההחלטה), בגדרה נדחתה בקשתה של המבקשת למתן צו מניעה זמני לפיטוריה, נקבע בין היתר כי "המענה לשאלה האם יש ליתן בהליך הזמני צו הצהרתי הקובע בטלות פיטורי המבקשת וצו עשה המשיב אותה לעבודה, התשובה היא שלילית. לפי מבחני הפסיקה, הנוגעת להליך זמני, דין הבקשה להדחות" (סעיף 83).

המשיבה היתנגדה למתן הצוו וחזרה על טענותיה והדגישה כי סכויי התובענה נמוכים שכן השימוע נערך לפי הכללים המקובלים והמבקשת לא נהגה בהתאם לכללי הנוהגים אצל המשיבה, בכל הנוגע ללבוש, הבאת ילדים ללא אישור, שיחות אישיות בדגש על זמינות לעבודה תקינה; רוב השימוע הוקדש לתקיפה אישית וישירה של מנהלה וחבריה; אשר למאזן הנוחות - מערכת יחסי העבודה בין המבקשת למנהליה עכורה; החזרת המבקשת לעבודה משמעו החרפת הסיכסוך בין המבקשת ליתר העובדים; החזרה לעבודה תיגרום להכבדה קשה על האירגון זאת נוכח הפגיעה בסדר העבודה, בעובדים ובמנהלים.

...

השופטת חני אופק-גנדלר לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי ירושלים (השופטת שרה שדיאור ונציגי הציבור מר משה נחמיה ומר יצחק אליעזר דשן; סע"ש 22704-02-23) (להלן – ההחלטה), בגדרה נדחתה בקשתה של המבקשת למתן צו מניעה זמני לפיטוריה, נקבע בין היתר כי "המענה לשאלה האם יש ליתן בהליך הזמני צו הצהרתי הקובע בטלות פיטורי המבקשת וצו עשה המשיב אותה לעבודה, התשובה היא שלילית. לפי מבחני הפסיקה, הנוגעת להליך זמני, דין הבקשה להידחות" (סעיף 83).

באשר לטענת המבקשת כי הפיטורים נעשו בחוסר סמכות, שכן מנהל הסניף לא היה מוסמך לפטרה, נקבע כי הטענה לא בוססה והיא נדחית.

ערכת ערעור ממעטת להתערב בקביעותיה העובדתיות – לרבות קביעות עובדתיות לכאוריות - של הערכאה הדיונית, ולא שוכנעתי כי מקרה זה מצדיק סטייה מכך.

בשל המסקנה העולה לכאורה מניתוח מאזן הנוחות סבורה כי לשאלה אם יש לסווג את המשיבה כגוף דו מהותי חשיבות משנית, ובכל מקרה גם בהיבט זה החלטתו של בית הדין האזורי מנומקת ומפורטת כדבעי.

סוף דבר - דין הבקשה להידחות.

הוא ציין שלאחר מכתב הביטול, וכשראו העובדים כי הנתבעת מתכוונת להביא שוחטים אחרים, הם פנו לבית הדין הרבני להוצאת צו מניעה לכך ולהחזרתם לעבודה (עמ' 68 לפרו' שו' 30-35; עמ' 69 לפרו' שו' 1-2); כשהופנה להטחת האשמות בין התובעת לאירגון העובדים, כשכל אחד מאשים האחר בכישלון המשא ומתן, השיב שזה היה ניסיון של הנתבעת לסכסך בכוונה בין ארגון העובדים והעובדים לבין התובעת (עמ' 71 לפרו' שו' 19-24); כשנשאל האם במשא ומתן שהתנהל בחסות בית הדין, בין הצדדים, התריעה התובעת באוזני העובדים או כח לעובדים, כי אם העיצומים או השביתות יימשכו הנתבעת עלולה לבטל את החוזה, השיב כך: " ת: זה לא רק שאמרו את זה וזה היה כתוב במפורש באיך קוראים לו, באיומים ששלחו לגדי כל הזמן, זה מכתבים שהיו, שמילועוף הוציאה במפורש מכתבים. כל פעם שהיינו מתריעים על שביתה, מילועוף הייתה מוציאה מכתב לגדי ומאיימת עליו שיפוטרו כולם.

...

לסיכום שאלה ג' נאמר, כי הגם שהתרשמתי שלנתבעת נגרם נזקים, ואף משמעותיים, עקב עיצומי העובדים, שיעורם המדויק לא הוכח בפני, ולכן גם לא קיבלתי את טענת הקיזוז שטוענת לה הנתבעת.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, ומשהוכיחה התובעת נזק (נומינלי) בשיעור של 573,665 ₪, אני פוסק לה סכום זה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום 8.1.2015 ועד יום התשלום המלא בפועל (ראו סעיף 67 לעיל).

לכן אני פוסק לתובעת הוצאות משפט כדלקמן: סכום של 6.3% מאגרות בית המשפט בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום תשלום האגרות ועד לתשלום המלא בפועל; החזר מלא של שכר עדים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הוצאתן ועד ליום התשלום המלא בפועל, בכפוף להצגת אסמכתא על התשלום; איני פוסק החזר בגין חוות דעת המומחה פדידה, שכן לא היה בחוות דעת זאת צורך, ובכל מקרה לא שוכנעתי מממצאיה, כמפורט לעיל.