צו מניעה לפי סעיף 234 לחוק התכנון והבנייה למניעת שימוש אסור בנכס

ה ר ק ע ביום 4.7.19 הוגשה לבית משפט קמא על ידי המערער בקשה במעמד צד אחד למתן צו שפוטי למניעת פעולות לפי סעיף 234 לחוק התיכנון והבניה, תשכ"ה-1965 (להלן: "הצוו" ו"החוק") בקשר לעבודות שבוצעו בבניין ברחוב גאולה 36, תל אביב.

בסעיף 234 לחוק התיכנון והבניה, שעניינו "צו שפוטי למניעת פעולות" נקבע כדלקמן: "234. (א) נעשו פעולות הכנה לעבודה אסורה או לשימוש אסור, רשאי בית המשפט המוסמך, לבקשת תובע, לצוות על הגורמים המנויים בסעיף 243(ג) או (ו), לפי העניין, להמנע מפעולה במקרקעין הקשורה לעבודה האסורה או לשימוש האסור, ובכלל זה לאסור על שימוש במקרקעין או להורות על סגירת ביניין או מקום (בסימן זה – צו שפוטי למניעת פעולות); ואולם צו שפוטי למניעת פעולות לעניין איסור שימוש במקרקעין או לעניין סגירת ביניין או מקום יינתן לתקופה שלא תעלה על 90 ימים, ורשאי בית המשפט המוסמך לחזור ולצוות כאמור מזמן לזמן.

הפסיקה עמדה על כך שתכליתו של הצוו למניעת פעולות היא: "הקדמת תרופה למכה ומטרתו, אם כן, להקנות בידי הרשויות כלים יעילים להיתמודד עם עבירות בנייה בעודן באיבן. הריסת בניינים שכבר אוכלסו, או הטלת איסור על דיירים לעשות שימוש כזה או אחר בנכס שכבר תפסו חזקה בו כרוכות, מטבע הדברים, בבעיות מורכבות, מן ההיבט האנושי ומן ההיבט הכלכלי." (שם, ר' גם ע"פ (מרכז) 6655-08-07 ועד מקומי געש נ' וועדה מחוזית לתיכנון ובנייה – מרכז (פורסם בנבו, 15.9.08)).

...

דיון והכרעה לאחר ששמעתי את טיעוני ב"כ הצדדים ועיינתי בחומר הראיות המצוי בתיק בית משפט קמא, שוכנעתי, כי דין הערעור להתקבל מהטעמים שיפורטו בהמשך.

עוד ציין בית משפט קמא כי "משלא הונחה תשתית ראייתית לכאורה לכך כי העבודות מושא הצו נוגדות את ייעוד השטח על פי המצב התכנוני העדכני, כפי שציין המפקח בדוח הביקורת, אני מורה על ביטול הצו." בחינת תצהיר המפקח מגלה כי מרכז הכובד בבקשה למתן הצו הושם על היות השטח מיועד לשימוש סניף דואר.

אני מקבלת את הערעור וקובעת כי לא היה מקום לבטל את צו הפעולות.

לפני בקשה דחופה למתן צו למניעת פעולות לפי סעיף 234 לחוק התיכנון והבנייה , התשכ"ה 1965 (להלן: "החוק" ).

ככל שנוגע לצוו לפי סעיף 219 לחוק שענינו צו מינהלי להפסקת שימוש , דומה שלשון החוק דורשת שבנכס יבוצע בפועל שימוש אסור ולא ניתן להזקק לו כדי למנוע פעולות הכנה לשימוש אסור.

...

לפיכך , לאחר שבחנתי את הטענות בכתב ובעל פה אני דוחה את הבקשה לצו למניעת פעולות.

אני סבור שאם לא יפעלו בהקדם להוצאת בקשה להיתר חורג , או אם בקשתם להיתר חורג תידחה , תהיה הצדקה של ממש למתן צו לסגירת המקום, אם תוגש בקשה כזו לפי סעיף 236 לחוק , או בכל הליך אחר בו תנקוט המבקשת.

החלטתי זו נשענת על כך שבנסיבות הספציפיות אני סבור שמאזן הנוחות נוטה לטובתם.

המבקשת, עריית ירושלים (להלן: "הערייה"), הגישה בקשה לפי סעיף 234 לחוק התיכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק") בה עתרה למתן צו שפוטי אשר יורה על הפסקת עבודות השפוץ וכן על איסור שימוש במקרקעין בדרך של איכלוסם.

15.9.08): "מבחינה זו מהוה הצוו הקדמת תרופה למכה ומטרתו, אם כן, להקנות בידי הרשויות כלים יעילים להיתמודד עם עבירות בנייה בעודן באיבן. הריסת בניינים שכבר אוכלסו, או הטלת איסור על דיירים לעשות שימוש כזה או אחר בנכס שכבר תפסו חזקה בו כרוכות, מטבע הדברים, בבעיות מורכבות, מן ההיבט האנושי ומן ההיבט הכלכלי. מכאן החשיבות שבנקיטת פעולות המנע העומדת ביסוד הוראת סעיף 246 לחוק". בפסיקה נקבעה ההתייחסות למתן הסעד שלפי סעיף 234 בהתאם לשיקולים הנוהגים בהענקת סעד זמני במשפט האזרחי שכן העבירה טרם גובשה.

...

סיכום לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ואת יתר השיקולים כפי שפורטו אני מורה על מתן צו למניעת שימוש בנכס כבית יולדות בדרך של אכלוסו למשך 90 יום.

עם זאת, במכלול השיקולים ובעיקר לנוכח השלב המתקדם בו מצוי שיפוץ הנכס ועל מנת שלא להביא להפסד מעבר לנדרש (ככל שבסופו של יום יאושר השימוש המבוקש), ולנוכח היעדר פעולה מצד העירייה כאמור, החלטתי שלא למנוע את השלמת עבודות השיפוץ במקום.

לפני בקשה למתן צו שפוטי למניעת פעולות לפי סעיף 234 לחוק התיכנון והבנייה, התשכ"ה 1965.

משמע- מה הטעם בקבלת החלטה כעת כשהבנייה הושלמה והנכס משמש למשרד תיווך, וזאת כאשר המבקשת לא עררה על החלטתי המקורית? כמוכן סעיף 234 לחוק שצו שפוטי למניעת פעולות לעניין איסור שימוש במקרקעין ינתן לתקופה שלא תעלה על 90 ימים.

...

הרי אם היה מוצג לי שהנכס שימש שנים כמספרה או כמכון כלות, אזי מדוע לי להסיק שתשתית המיים והחשמל בנכס היא חדשה ולא הייתה קיימת בעבר ואולי עברה אך ורק שיפוץ? אני סבור שבבקשות דומות ,במעמד צד אחד, ראוי שהמצהיר יציג בפני בית המשפט תמונה עובדתית רחבה יותר ולא יסתפק באמירה צרה בדבר "עליונות ההיתר". לפיכך אני סבור שמסקנות מפקח הבנייה על סמך ביקורו במקום והתמונות שצילם, לא נשענות על תשתית ראייתית מספקת להוצאת הצו.

לפיכך מהטעמים שפירטתי לעייל אינני נעתר לבקשה למתן צו שיפוטי לפי סעיף 234 לחוק.

אני סבור שבנסיבות המפורטות בבקשה זו יש מקום לפסוק הוצאות לטובת המשיב בסך 5,000 ₪.

רקע לפני בקשה למתן צו שפוטי למניעת פעולות שנועדו להכשיר את המקרקעין לשימוש של הפעלת ישיבה במקום הכוללת מגורים ולינה, וכן לאיסור שימוש במקרקעין לפי סעיף 234 לחוק התיכנון והבנייה, תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק") ביחס למקרקעין הידועים כחלקה 231 בגוש 6442 בהוד השרון (להלן: "המקרקעין") אשר הוגשה ביום 15.8.23 כבקשה במעמד צד אחד.

הריסת בניינים שכבר אוכלסו, או הטלת איסור על דיירים לעשות שימוש כזה או אחר בנכס שכבר תפסו חזקה בו כרוכות, מטבע הדברים, בבעיות מורכבות, מן ההיבט האנושי ומן ההיבט הכלכלי.

...

באותו יום, במסגרת תורנות בפגרה, נתן כב' השופט אלדד נבו החלטה בה קבע בין היתר כך – "... שוכנעתי כי יש בידי המבקשת ראיות לכאורה לביצוע עבודות הכנה לשימוש בניגוד להיתר במקרקעין ... אני מורה למשיבים לחדול מביצוע כל עבודה נוספת במקרקעין. ... צו זה הוא זמני, למשך 30 יום מהיום או עד להחלטה אחרת – לפי המוקדם מביניהם. אני קובע דיון במעמד הצדדים בפני שופט תורן ..." ביום 21.8.23 התקיים לפני דיון בבקשה, אף הוא במסגרת התורנות בפגרה, במהלכו נעשה ניסיון משמעותי וארוך להביא את הצדדים לידי פתרון מוסכם ומאחר שלמבקשת נדרשה שהות לשם בחינת המוצע קבעתי דיון נוסף ליום 24.8.23, שנוכח העובדה שלבסוף לא גובשה הסכמה התקיים ובמהלכו נדונה הבקשה לגופה וכעת באה עת ההכרעה.

עוד ראויים לאזכור דברי בית המשפט העליון בע"פ 4615/19 מוחמד עבאסי נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה בירושלים (17.7.2019) פסקה 16 – "בסופו של דבר, בתי המשפט נועדו לסייע בידי האזרח, אך לא לסייע בידו לעבור על החוק". זאת ועוד, הטענה לסטייה ממדיניות האכיפה של הרשות היא אחת הטענות החוסות תחת הכותרת הכללית של "הגנה מן הצדק" וכאשר עסקינן בצו שאינו חלק מהליך פלילי ספק אם ניתן בכלל להעלות נגדו טענות הגנה מסוג זה, ובשאלה זו קיימת מחלוקת פוסקים (ראו סקירה קצרה שהבאתי ביחס למחלוקת בבב"נ (נתניה) 49520-07-20  מיכאל נעימי נ' ועדה מקומית לתיכנון ובניה – נתניה (29.11.2020) בפסקאות 108-107, שם הבעתי בצניעות עמדתי כי דווקא יש מקום לשימוש בטענות אלו גם בהליך שאינו פלילי).

נמצא כי היסוד לחשש שהביע בית המשפט בהליך הקודם הוסר לכאורה זה מכבר והחשש לנקמנות לאחר מעשה מצד המבקשת, הנהנית מחזקת תקינות המעשה המנהלי בפעילותה, הוא חשש מעט קיצוני מה גם שבענייננו מצאנו כי יש טעמים ענייניים לבקשה שלפני כך שלא הוצגה ראיה כלשהי להתעמרות הנטענת.

סיכום המורם מכלל האמור לעיל הוא שאני נעתר לבקשה ואוסר על המשיבים או מי מטעמם לבצע פעולות במקרקעין שנועדו להכשירם לשימוש של הפעלת ישיבה במקום וכן לבצע כל שימוש אסור במקרקעין.