צו מניעה למניעת רעש ממועדון לילה

לפיכך אם מסיבה כלשהיא תידרוש רשות כלשהיא לפנות את המושכר ו/או לחדול מלעסוק בו בשימוש מסחרי בשל בעיות מישטרה ו/או רעש אזי לא יהיו לצד ב' כל טענות בגין פינוי או סגירה של מיתחם המושכר והסכם זה יעמוד בתוקפו .

כאשר הציגו לתובע צוי סגירה ביחס למושכר בחקירה נגדית אשר מונעים את הפעילות נכון לספטמבר 2016 כטענת הנתבעים, השיב : "מה זה נוגע לי ? אני לא קיבלתי את המפתחות. המשכתם להפעיל את המועדון. לא עקבתי מתי היה סגור ומתי לאו. מהביקורים שלי של הבן שלי והחברים שלו, המקום פעל ..." (בעמ' 31 שורת 24-26).

כך נאמר בשיחה: "נתבע 2: סגרו לי את המקום באחד עשרה וחצי. בשתים עשרה וחצי בלילה עם 600 איש במקום. הוציאו את כולם החוצה.

...

על בית המשפט לכבד את מערכת הסיכונים שהצדדים נטלו על עצמם במסגרת ההסכם ביניהם שמהווה את המסגרת המגדירה את אחריותו של כל צד, ולפיכך דין התביעה להתקבל באופן שיפסקו הפיצויים כפי שנקבעו לעיל.

סיכומו של דבר: הנתבעים ישלמו לתובע סכום של 178,176 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד היום.

לאחר ששקלתי את אופי ההליך ומורכבותו, והתנהלות הצדדים, אני קובעת כי הנתבעים יישאו בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 25,000 ₪.

תמצית טענות הצדדים בכתבי הטענות הנתמכים בתצהיריהם בכתב התביעה מטעמה של דריה לזנבניק (להלן: "דריה"), אשר נתמך בתצהירה, נטען כך: התביעה הוגשה לאחר שבית המשפט קיבל בהליך אחר את בקשת דריה והוציא נגד אריה פרא (להלן: "אריה") צו למניעת הטרדה מאיימת.

היא סיפרה שהיא סטודנטית למשפטים ועובדת בבר מועדון.

באחד המקרים אריה מנע מחבריה של דריה להכנס למיתחם בשל גרימת רעש ושתיית אלכוהול ואף טען בפני השוטרים שהוזמנו למקום, שאין להם זכות להתערב בעיניין חוזי.

בכל הנוגע לכניסה למיתחם הבית הוא טען שסיכם עם הדיירים שעד לתיקון השער הם יתקשרו אליו, גם אם מדובר באמצע הלילה, והוא יפתח את השער (עמ' 23, ש' 19-16).

...

בהתאם לקביעותיי דלעיל אני מורה למר אריה פרא לשלם לגב' דריה לזנבניק את הסכומים הבאים: סך של 7,300 ₪ עבור נזקי הפרת חוזה השכירות.

התביעה הנגדית של אריה ושוש פרא נגד דריה לזנבניק ונגד איוון לבדב נדחית.

התובעים ישלמו לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪ בצירוף מע"מ. נוכח העובדה שהנתבע לא התייצב לדיון ההוכחות, איני רואה מקום לפסוק לטובתו הוצאות.

בסעיף 10א(א) לחוק מניעת מפגעים נקבע: "הוגשו כתב אישום או קובלנה בשל עבירה לפי חוק זה, רשאי בית משפט ליתן צו עשה, צו אל תעשה, וכל סעד אחר, ככל שיראה לנכון בנסיבות שלפניו, לרבות לבצוע צו לסילוק מפגע לפי סעיף 11ב, והכל כדי למנוע, להפסיק או לצמצם מפגעי רעש או ריח חזקים או בלתי סבירים". בענייננו הוגשה תביעה אזרחית בסדר דין רגיל.

אמנם בסעיף 48ב לפקודת הנזיקין נאמר: "שימוש במקרקעין הדרוש לטובת הציבור לא יהיה בו מטרד לענין סימן זה, אף אם הוא גורם נזק למקרקעין שכנים או מונע מבעליהם הנאה מלאה ממקרקעיהם, ובילבד שהנזק שניגרם אינו חורג מתחום הנסבל והמשתמש נקט אמצעים סבירים כדי להקטין את הנזק ככל האפשר". ניתוח הוראות סעיף זה מלמד, כי כל אימת שעושה השמוש במקרקעין לטובת הציבור, אותו שימוש המהוה מטרד, יוכיח שהנזק הנגרם משימוש זה אינו נסבל, וכי נקט באמצעים סבירים כדי להקטין נזק זה ככל האפשר, לא ייחשב הדבר למיטרד, ובית המשפט לא יורה על מניעת שימוש זה. ככל שהדברים נוגעים למקרה דנן, כאשר נצא מנקודת הנחה, שהפעלת מועדון הנוער במתנ"ס מהוה שימוש לטובת הציבור, לא הוכיחה הנתבעת, שמדובר בנזק שאינו חורג מתחום הנסבל וכי נקטה באמצעים סבירים להקטנת נזק זה ככל האפשר.

לעניין זה ראה את הדברים שאמרה התובעת 1 בעדותה בפני (עמ' 17 לפרוטוקול, שורות 1-4): "ת. כן. מאז ארועים היתרחשו לפחות פעם בשבוע בימי שישי, היו גם ארועים באמצע השבוע, לפחות 1-2 פעמים. אני לא יודעת תאריכים ובאיזה תדירות. היום זה לא ממשיך. כנראה בגלל שאנו בתביעה אז הארועים לא מתרחשים. זה הפסיק אחרי הדיון שהיה. לקראת הדיון הארועים התחילו להצטמצם. אם היום לא יהיו ארועים בליל שבת , לא תהיה יותר ירידת ערך". ואת דבריו של התובע 2 בעדותו בפני (עמ' 20 לפרוטוקול, שורות 4-5): "ש. נכון שאותו נזק שניגרם לערך הנכסים כבר לא קיימים?

...

ער אני לכך שהתובעים שבו וציינו את טענותיהם לפיצוי בגין ירידת ערך הבתים בסעיף ה.3 לסיכום טענותיהם, אולם שם מדובר על ירידת ערך זמנית בלבד.

סבורני, כי משניתן צו בעניין שעות הפעילות, ראש נזק זה מתייתר.

הנתבעת תשלם לכל אחד מהתובעים פיצוי בגין עגמת הנפגש שנגרמה לו בסך 5,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

צו ההפסקה המינהלי החל מהשעה 23:00 ישאר בתוקף עד אשר מנהל המועדון יבצע בעסק את השינויים שהומלצו ע"י המומחה מטעמו או שינויים אחרים, שימנעו את זליגת הרעש מהמועדון בזמן הפעילות השגרתית שלו.

האם ההחלטה על הוצאת צו הפסקה היא החלטה סבירה ? בתקנות למניעת מפגעים (רעש בלתי סביר) תש"ן – 1990 (להלן: תקנות 1990) מוגדר מהו רעש בלתי סביר בהתאם לסוג המבנה ולתיאור הזמן (יום / לילה).

...

לא נפל פגם בהיוועצות ודין הטענה להידחות.

לאור העובדה שמנהל המועדון לא לוקח אחריות, כופר בטענות הנטענות כלפיו, לא הוכיח שפעל להפחתת הרעש ומעדיף את הנאת המבלים על פני סבלם של השכנים, אין מנוס מהפסקת העיסוק בעסק לאחר השעה 23:00.

סוף דבר מהטעמים שפירטתי לעיל אני נעתרת לבקשה להארכת צו ההפסקה המנהלי באופן חלקי ומורה על הארכת הצו באופן שיחול בשעות הלילה בלבד (בין השעות 23:00-07:00).

היתנגדות המישטרה נובעת בעיקר, מן הצורך להגן על שלום הציבור ולמנוע הפרת הסדר הצבורי, אשר, לדעתה כרוכים בפתיחת מועדון לילה נוסף בסביבה.

לבקשה זו נענו העותרים על-ידי מחלקת ההנדסה של העיריה, כי ועדת המשנה לבנין ובנין ערים החליטה לאשר את הבקשה בתנאי שיעשו סידורים מתאימים למניעת רעש והסדר ענין התניה לפני הוצאת הרשיון.

משהפעילוהו הבעלים כדיסקוטק תוך הפרת תנאי הרשיון, הובאו לדין והוצא גם צו-מניעה.

...

העותר השני הובא לדין מספר פעמים על ניהול עסק בלי רשיון ובסופו של דבר הורשע, נקנס ונצטווה לסגור את העסק עד ליום 31.12.68.

אם חייבים להיענות לעותרים בנימוק של חוסר אפליה על-סמך קיומו של דיסקוטק ״מנדיס״, יצטרכו על-פי אותו הגיון להיענות גם למבקשים אחרים, על-סמך קיומם של שני הדיסקוטקים, ולא יהיה לדבר סוף .

אשר על כן, החלטנו ביום התשובה לדחות את העתירה ולבטל את הצו-על-תנאי, בלי הוצאות, כי באי-כוח היועץ המשפטי לא ביקש הוצאות.