רק ביום 25.04.18 שעה 1335 עתר התובע ב"בקשה דחופה למתן צו מניעה/ סעד זמני במעמד צד אחד" בה נתבקש צו מניעה זמני האוסר על המשיב 1 "לפנות ו/או למכור" את הדירה במסגרת תיק הוצל"פ חיפה 02-14483-03-9, "לעכב / להתלות את כל ההליכים" בתיק ההוצל"פ האמור.
לא קיבלתי הסבר מדוע באופן בולט בפתח הבקשה לסעד במעמד צד אחד כתבה באת-כוח התובע כי "מועד הפינוי קבוע ליום 25.04.18". אם לא הייה לתובע כל קשר לדירה או להסכם עם הבעלים הקודם של הדירה, והוא לא התגורר בה מעולם, - מדוע יש לו עניין בהליך שנקט הבנק בלישכת ההוצאה לפועל למימוש זכויותיו מכוח שטר המשכנתא? מדוע יש בפנוי של פולש זר לנכס (כפי הסבר בא-כוח הבנק) כדי לפגוע בזכויותיו של התובע? מדוע מבקש התובע למנוע מהבנק מימוש המשכנתא, הליך שיפחית את החוב לו טוען הבנק כלפי התובע?
עמדת הבנק הנתבע 1 כמו זו של עורך-דינו לשעבר של התובע, הנתבע 2, נסמכת כולה על תעוד כתוב ועל מסמכים שלכאורה נחתמו על-ידי התובע.
...
לאחר עיון החלטתי לדחות את בקשת התובע למתן סעד זמני במסגרת התיק הנוכחי.
ההליך השני (והראשון שננקט ביזמת התובע) הוגש ביום 8.2.17 כאשר התובע עתר לסעדים אלה:
ביום 29.6.17, בתום דיון בע"פ, החלטתי במעמד הצדדים לבטל את המרצת הפתיחה לפי תקנה 258 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984.
אני סבור, שלצורך השלב הנוכחי של ההליך די בשיהוי הרב שבו לוקה בקשת התובע כדי לחייב את דחייתה.
ב-בש"א 814/05 (אז' מח' י-ם 7076/05) אורבוטק נ' קמטק [פורסם בנבו] (1.5.2005) כתב השופט משה גל (בעמ' 13):
"אין חולק, כי על בעל-דין המבקש סעד זמני - קל וחומר עת זה מבוקש במעמד צד אחד - מוטלת חובת גילוי כלפי הערכאה השיפוטית הדנה בבקשה. חובה זו, ששורשיה אקוויטאביליים, מעוגנת כיום גם במסגרת חובת תום הלב הדיונית (רע"א 1565/95 סחר ושרותי ים בע"מ נ' חברת שלום וינשטיין, פ"ד נד(5) 638, 665-666). חובת הגילוי המוגברת, החלה על המבקש סעד זמני במעמד צד אחד, מפקיעה ממנו את שיקול הדעת לקבוע בעצמו, מתוך שיקולי כדאיות צרים, מהן העובדות הרלוונטיות לבקשה. בכל מקרה של ספק, עליו להשאיר את שאלת הרלוונטיות להחלטת בית המשפט (רע"א 4196/93 שפע בר ניהול ושירותים (1991) בע"מ נ' שפע מסעדות ייצור ושיווק ארוחות מוכנות 1984 בע"מ, פ"ד מז(5), 165, 168 מול ה'). זאת ועוד, תום הלב הנדרש מן המבקש אינו תום לב סובייקטיבי, שהפרתו נמדדת רק במעשה זדוני, אלא תום לב אובייקטיבי, שהפרתו עשויה להתבטא גם בעצימת עיניים ובמחדל רשלני בבדיקת העובדות כראוי (רע"א 8113/00 שפר הנ"ל, פ"ד נה(4) בעמ' 442 מול ב').ב"
סעד
מפאת כוחם המצטבר של השיקולים דלעיל, דהיינו סיכוייו הקלושים של ההליך העיקרי כפי שהם נראים כיום, בשים-לב להעדר ראיות בידיו של התובע לתמיכה בעמדתו, השיהוי המשמעותי מצידו בהגשת ההליך המשפטי וחוסר תום הלב המובהק בדרך ניסוח הבקשה, - מחייבים את דחיית הבקשה לסעד זמני מטעם התובע, וכך אני מחליט.