צו מבחן בלא הרשעה בעבירת אלימות במשפחה

וכך בת"פ 14547-12-13 מדינת ישראל נ' עמית שרון, בית המשפט דחה בקשתו של נאשם נעדר עבר פלילי שביצע עבירות אלימות במשפחה לביטול ההרשעה על אף תסקיר שירות המבחן שהמליץ על אי הרשעה ועל אף שמדובר בטייס בחברת ישראייר ורישיון הטייס שלו ישלל במידה ויורשע.

המקור הנורמאטיבי המקנה סמכות לבית המשפט לבטל הרשעה בפלילים נמצא בסעיף 192 א לחוק סדר הדין הפלילי הקובע: " הרשיע בימ"ש את הנאשם, ולפני מתן גזר הדין ראה שיש מקום לתת לגביו צו מבחן או צו שירות לתועלת הציבור, ללא הרשעה, רשאי הוא לבטל את ההרשעה ולצוות כאמור". הסמכות קיימת גם מכוח הוראותיו של סעיף 71(א)ב לחוק העונשין התשל״ז 1977- הקובע: " מצא בימ"ש שנאשם ביצע עבירה, רשאי הוא לתת צו שירות גם ללא הרשעה, בנוסף למבחן או בלעדיו..". אשר לאפשרות להמנע מהרשעתם של נעדרי עבר פלילי, שביצעו עבירות אלימות אף חמורות גם בנסיבות ביצוע, נמצא למשל, בת"פ (שלום ב"ש) 9048-01-21 מדינת ישראל נ' אדרי (ניתן ב9.10.22), ביטל בית המשפט הרשעת הנאשם בעבירת תקיפה הגורמת חבלה ממש לפי סעיף 380 בחוק העונשין.

...

באשר ליחס בין הנזק הצפוי לנאשמים בהותרת הרשעתם, לבין חומרת העבירות כאמור, סבורני כי זה בלתי פרופורציונלי.

המסקנה מכלל האמור הינה כי לאור שחומרת העבירות אינן מהגבוהות בעבירות מסוג זה, ומנגד השפעתה הקשה של ההרשעה על חייו ועבודתו של הנאשם לרבות סיכוי שיקומו – יש להמנע מהרשעתו בדין.

לכלל האמור, העובדה עליה אין חולק, לפיה בשל ההליך המשפטי שהתנהל נגדו בתיק דנן פוטר נאשם 2 מעבודתו כמפקד מחסום "ארז", נשקו נלקח ממנו ורישיון הנשק נשלל, הוא מנוע מזה כשנתיים להתנדב לשירות מילואים חיוני וחשוב כעולה מעדות מפקדו וחברו לשירות הצבאי וכדבריו : "החיים שלי התהפכו ממש. מצאתי את עצמי בלי עבודה, לא יודע מאיפה להתחיל, מעצר בית, עד היום אני סוחב.." עוד יש להדגיש בעמדת ודעת שירות המבחן לפיה קיימת חשיבות ממש שענישת הנאשם לא תהווה מכשול לעתידו התעסוקתי, להמלצתו לבטל הרשעת הנאשם, ובדגש על כי לא נזקק לכל הליך טיפולי לאור מאפייני אישיותו החיוביים ונתונים הטובים כנלמד מהתסקיר, תעודות ההוקרה וההצטיינות מאז נעוריו ומשירותו הצבאי המשמעותי ולאחריו סוף דבר בסוף הדברים ולא בשולי חשיבותם אוסיף כי הנאשמים, שניהם, הותיר רושם חיובי ביותר על בית המשפט, בעיקר על הדרך המשמעותית שעשו עד למקום בו הם מצויים כיום, לרבות אותה הבושה והמבוכה שניכר שאחזו בהם נוכח מעורבותם באירוע האלים, בקשת הסליחה מהמתלונן ויתר בני המשפחה, כמצופה ממה שנלמד עליהם ומי שהם.

סבורני כי מכלול הנסיבות בתיק זה, לרבות נתוניהם האישיים של הנאשמים, חלקו ותרומתו של המתלונן להתרחשות האירוע, התרשמות שירות המבחן מהנאשמים והמלצתו העונשית, לרבות בשאלת ההרשעה נוכח החשש הממשי מנזק קונקריטי שייגרם לכל אחד מהם כתוצאה מהותרת הרשעתם- מצדיק את המסקנה כי יש לבטל את הרשעת הנאשמים, ולאפשר להם להמשיך בחייהם הייצרניים ללא הכתמתם בפלילים.

הכלל המנחה לגבי המנעות מהרשעה, נקבע בע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל (21.08.97), שם נקבע כי המנעות מהרשעה תהיה מוצדקת רק בהתקיים שני תנאים מצטברים: "ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם, ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה בלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה.."  בע"פ 2513/96 מדינת ישראל נ' ויקטור שמש (02.09.96), נקבע כי ניתן להסתפק במבחן בלי הרשעה, רק במקרים מיוחדים ויוצאי דופן.

נקבע, כי אף שמדובר בעבירה של אלימות במשפחה, אשר קיימת בה חומרה רבה מעצם טיבה, אין המדובר ברף חומרה שאינו מאפשר את סיום ההליך ללא הרשעה.

בית המשפט מסביר בזאת לנאשם בלשון פשוטה את משמעות הצוו ומזהיר אותו, שאם לא ימלא אחר הצוו מכל בחינה שהיא או יעבור עבירה נוספת יהיה צפוי לעונש על העבירה שבגללה ניתן הצוו ובית המשפט יוכל לגזור את דינו מחדש, ואף לשוב ולהרשיעו בדין.

...

החלטתי לפיכך כי בנסיבות העניין ראוי לבטל את הרשעתו של הנאשם, ולהסתפק בענישה השיקומית עליה הומלץ.

סוף דבר 25.

       לאור כל האמור לעיל, אני מורה על ביטול הרשעתו של הנאשם בדין ומטילה עליו צו שירות לתועלת הציבור בהיקף של 180 שעות ולמשך 12 חודשים מהיום.

נראה שנוכח הזמן הרב שחלף מאז ביצוע העבירות, העובדה שהנאשם לא שב להסתבך בבצוע עבירות נוספות, והעובדה שהטלת עונש מאסר לריצוי בעבודות שרות תביא, בהכרח, לפגיעה בתעסוקתו של הנאשם, וכפועל יוצא מכך, לפגיעה במשפחתו (לרבות בפניות ובזמינות לבנו האוטיסט), לא יהא זה מידתי לגזור עליו עונש מאסר לריצוי בעבודות שרות, ויש לאמץ את המלצת שרות המבחן להטלת צו של"צ בהקף נרחב של 300 שעות, וזאת לצד צו מבחן למשך שנה ומאסר על תנאי.

מושכלות יסוד הן כי סיום הליך פלילי ללא הרשעה בדין מהוה חריג לכלל לפיו משנקבע שנאשם ביצע עבירה פלילית – יש להרשיעו בה. שני התנאים המצטברים לבחינת סיום הליך ללא הרשעה מנויים בע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3) 337 – האחד, שסוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה על ההרשעה, מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים; והשני, שעל ההרשעה לגרום לנאשם "נזק קונקריטי" ולהוות פגיעה חמורה בשיקומו או בתעסוקתו.

ברע"פ 1454/21 פלוני נ' מדינת ישראל (4.3.21) נאמר – "בית משפט זה שב וקבע כי לא די בחשש אפשרי שהרשעה תיפגע בעתיד המקצועי של נאשם כדי להצדיק ביטול הרשעתו, שהרי פגיעה זו היא תוצאה ישירה מהוכחת אשמו של אדם בהליך פלילי (רע"פ 2768/18 סיוון נ' מדינת ישראל, פס' 14 (12.6.2018)).זאת ועוד, חומרת העבירה ונסיבות ביצועה במקרה דנן אינן קלות כלל ועיקר. תופעת האלימות במשפחה, הפוגעת קשות בתחושת הבטחון של בני המשפחה בכלל וקורבן האלימות בפרט, דורשת מדיניות ענישה מרתיעה, על מנת להביא למיגורה". גם בענין עמרם הנ"ל היתייחס בית המשפט בהרחבה לענין פגיעה בעיסוקו של אדם ותוך שהוא מתבסס על פסיקת בית המשפט העליון קבע – "בכל הקשור לתנאי השני, הנאשם עובד כשכיר בחברה לפירוק גגות אזבסט, חששו מובן לי מאחר שהחברה עובדת מול גופים צבוריים וממשלתיים שונים. עם זאת, לא די בכך כדי להצדיק את ביטול הרשעתו, 'רכישת השכלה או עיסוק במקצוע בהם עשויה להיות נפקות לרישום פלילי, אינם מקימים חסינות מפני הרשעה' (רע"פ 8755/21 אבו עראר נ' מדינת ישראל, 23.12.2021). לכך אוסיף שורה ארוכה של פסקי דין בהם קבע בית המשפט העליון שפגיעה אפשרית בעיסוקו של אדם, אינה מצדיקה, ככלל, ביטול הרשעתו בדין. כך ברע"פ 2323/17 פלוני נ' מדינת ישראל (12.6.17) דן בית המשפט בעיניינו של קבלן שהורשע בבצוע עבירות אלימות במשפחה, התגרש מהמתלוננת ובקשתו לביטול ההרשעה נדחתה. עוד ראו - רע"פ 8148/21 דרבשי נ' מדינת ישראל (29.11.2021), שבה הורשע נאשם שהקדיש 5 שנים ללימודי רפואת שיניים ונפסק שההרשעה תיפגע בהמשך לימודיו. עירעורו ובקשת ר"ע - נדחו; רע"פ 1/15 כצמן נ' מדינת ישראל (19.1.2015) הדן בעיניינו של רופא שהורשע בדין, על אף עסוקו והמלצת שירות המבחן; רע"פ 5100/14 מסרוואה נ' מדינת ישראל (28.7.2014) הדן בהרשעת רופא בעבירת תקיפה; רע"פ 1931/15 מויססקו נ' מדינת ישראל (26.3.2015) – הדן בעיניינו של כבאי שהורשע בדין ורע"פ 4357/13 בן נון נ' מדינת ישראל (26.3.2013) שם סרב בית המשפט לאשר הסדר טיעון שכלל ביטול הרשעה בעבירות אלימות במשפחה". דברים אלה יפים מקל וחומר בעיניינו של הנאשם שלפניי, שהנו עצמאי, ופרנסתו מעסק פרטי משפחתי למיזוג אויר, כך שאין ברשום פלילי כדי למנוע את המשך תעסוקתו.

...

סוגיית ביטול ההרשעה אין בידי לקבל את המלצת שירות המבחן בדבר סיום ההליך ללא הרשעה בדין.

בענייננו, אני סבור שככלל לא ראוי שבעבירות מן הסוג שביצע הנאשם, שעניינן אלימות במשפחה, ישקול בית המשפט מהלך חריג של הימנעות מהרשעה.

לאור האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 7 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מהיום שלא יעבור כל עבירת אלימות, לרבות עבירת איומים.

נוכח רצונו של הנאשם להמשיך בהליך טפולי ייעודי בתחום ההורות המליץ שירות המבחן על העמדתו בצו מבחן למשך 12 חודשים וכן על ביטול הרשעתו, נוכח חשש מפגיעה בתפקודו ועתידו התעסוקתי.

כך נפסק בע"פ 9893/06 לאופר נ' מדינת ישראל (31.12.2007): "מנגד, יש לתת את הדעת לנאשם האינדיבידואלי, לנסיבותיו האישיות המיוחדות, ולהשפעת ההרשעה על חייו, ועל סכויי שקומו; יש לקחת בחשבון נסיבות אישיות שונות – גיל, עבר פלילי קודם, ונתונים שונים הקשורים למצבו האישי והבריאותי. יש לבחון את השפעת ההרשעה על עסוקו המקצועי של הנאשם, ועל מצבו הכלכלי והמשפחתי. בסופו של יום, ניצבת השאלה בכל עוצמתה – האם, בנסיבות המיוחדות של הענין, השיקול האינדיבידואלי, על היבטיו השונים, גובר על השיקול הצבורי-מערכתי הכללי, באופן שהגם שהנאשם ביצע את העבירה בה הואשם, סובלת הנורמה החברתית הכללית את אי הרשעתו בדין". באשר ישנו כלל, ישנם גם יוצאים מהכלל, וניתן למצוא בפסיקה גם מקרים בהם הורו בתי המשפט על ביטול הרשעת נאשמים בעבירות אלימות במשפחה, כשמדובר באלימות ברף הנמוך וללא שנלוו לה נסיבות מחמירות, או כאשר היה מדובר באלימות הדדית (ראו למשל: ת"פ (כ"ס) 37463-01-20 מדינת ישראל נ' פלוני (26.2.2023), ת"פ (נת') 25802-03-21 מדינת ישראל נ' פלוני (6.12.2022); ע"פ (י-ם) 23303-12-17 שניר נ' מדינת ישראל (10.4.2018); ת"פ (ת"א) 3025-03-16 מדינת ישראל נ' פלוני (24.10.2018)).

...

בענייננו אני סבורה כי הדעת סובלת את ביטול הרשעת של הנאשם בדין מבלי לפגוע בשיקולי ענישה אחרים: מדובר באירוע נקודתי, קצר, אשר החל במידה רבה כתגובה להתנהלות המתלוננת.

על רקע האמור, גם אם אין מדובר במקרה מובהק של פגיעה קונקרטית, מצאתי כי באיזון "מקבילית הכוחות" נוטה הכף לעבר אי הרשעת הנאשם.

לאור האמור, אני מורה על ביטול הרשעת הנאשם בדין וקובעת כי ביצע עבירה של תקיפת בת זוג, לפי סעיפים 379 ו- 382(ב)(1) בחוק העונשין.

ראו למשל ע"פ 9150/08 מ"י נ' ביטון (23.7.09) שם נקבע כי: "שורת הדין מחייבת כי מי שהובא לדין ונימצא אשם, יורשע בעבירות שיוחסו לו. זהו הכלל. הסמכות הנתונה לבית-המשפט להסתפק בהעמדת נאשם במבחן בלי להרשיעו בדין, יפה למקרים מיוחדים ויוצאי דופן. שימוש בסמכות הזאת כאשר אין צידוק ממשי להמנע מהרשעה מפרה את הכלל. בכך נפגעת גם שורת השויון בפני החוק". הכללים המנחים לבחינת סוגיית אי ההרשעה נקבעו בע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מ"י, פד"י נב (3) 337 (להלן: "הילכת כתב"), ולפיהם: "המנעות מהרשעה אפשרית איפוא בהצטבר שני גורמים: ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם, ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה בלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים...". בעניינינו, מדובר בעבירת אלימות שבוצעה במסגרת זוגית.

עם זאת, ניתן לומר כי בנסיבות המתאימות ניתן להמנע מהרשעה, שכן האפשרות לבטל את ההרשעה לא הוגבלה אך ורק לעבירות מסוימות, וקביעת כלל גורף לפיו בעבירות אלימות במשפחה לא ניתן להמנע מהרשעה - חותרת תחת תכלית הענישה האינדיווידואלית, לפיה יש לבחון כל מקרה בנסיבותיו.

סיכומו של דבר מצאתי כי בנסיבות הייחודיות של המקרה המונח לפניי, לאור עמדת המתלוננת, הליך השקום אשר עבר הנאשם ועודנו צפוי לעבור במסגרת צו המבחן שיושת עליו, בהיתחשב בעובדה כי הרשעה עלולה לפגוע בעיסוקו, ובהיתחשב בכך שעסקינן בנאשם אשר קיבל אחריות מלאה והביע חרטה כנה על ביצוע העבירה, ולאור המלצתו של שירות המבחן, יש מקום ליתן לנאשם את ההזדמנות לשקם באופן מלא את חייו, לבטל הרשעתו ולהעמידו בצו מבחן למשך שנה.

...

דיון והכרעה שאלת ההרשעה לאחר שנתתי דעתי לטיעוני ההגנה ועיינתי במסמכי ההגנה שהוגשו, נחה דעתי כי עסקינן במקרה חריג המצדיק הימנעות מהרשעה.

סיכומו של דבר מצאתי כי בנסיבות הייחודיות של המקרה המונח לפניי, לאור עמדת המתלוננת, הליך השיקום אשר עבר הנאשם ועודנו צפוי לעבור במסגרת צו המבחן שיושת עליו, בהתחשב בעובדה כי הרשעה עלולה לפגוע בעיסוקו, ובהתחשב בכך שעסקינן בנאשם אשר קיבל אחריות מלאה והביע חרטה כנה על ביצוע העבירה, ולאור המלצתו של שירות המבחן, יש מקום ליתן לנאשם את ההזדמנות לשקם באופן מלא את חייו, לבטל הרשעתו ולהעמידו בצו מבחן למשך שנה.

לאור האמור לעיל הנני מורה על ביטול הרשעתו של הנאשם בדין, קובעת כי ביצע את העבירה, ומטילה עליו כך: צו מבחן למשך שנה.