צו לשינוי רישום אבהות הקטין במרשם האוכלוסין

מדינת ישראל בתי הדין הרבניים תיק ‏1126943/1 בבית הדין הרבני האיזורי תל אביב יפו לפני כבוד הדיינים: הרב זבדיה כהן – ראב"ד המבקשים: פלוני פלונית אלמוני (קטין, באמצעות אימו – פלונית) (כולם ע"י ב"כ עו"ד אבישי אביעד) המשיב: היועץ המשפטי לממשלה, פרקליטות מחוז תל אביב (אזרחי) (ע"י ב"כ עו"ד איריס עמרמי) הנידון: צו לשינוי רישום אבי הקטין במירשם האוכלוסין ע''פ בדיקה גנטית פסק דין

לאחר שמיעת המבקשים ולאחר שנתנו את הסכמתם לבצוע הבדיקה הגנטית – הסכמה הכוללת ביצוע הבדיקה גם לקטין, ולאחר קבלת עמדת היועץ המשפטי לממשלה, החליט בית הדין על מתן צו המורה על בדיקה גנטית למבקשים לשם בדיקת אבהות של הקטין [אלמוני].

...

עמדתו, נשענה בין היתר, על בג"ץ ממט-מגד, שבו הוכרה לראשונה הורותו של בן הזוג הלא-ביולוגי באמצעות "צו הורות פסיקתי". הקביעות בפסק הדין, ניתנו על בסיס הסכמת בא כוח היועץ המשפטי לממשלה, תוך שנקבע באופן מפורש כי כוחו של פסק הדין יהא יפה רק לאחר שהקטין יוכר כאזרח ישראלי וירשם רישום ראשוני במירשם (סעיף 29 לפסק דינה של כבוד השופטת מ' נאור בבג"ץ ממט-מגד).

פסק דין נוסף, שבמסגרתו נדון החשש מפני הצהרות שוא מצד בני זוג "מעורבים" הוא בג"ץ 2011 ) (להלן - "בג"ץ וייס"), במסגרתו עתרה האגודה ) 807 ( 10533/04 איל וייס נ' שר הפנים, סד ( לזכויות האזרח לשינוי הנחיות משרד הפנים הקובעות, כי לא ניתן לקבל הצהרת אבהות מן האב מקום שבו אחד מהורי היילוד הוא אזרח זר. בפסק הדין, ערך בית המשפט הבחנה בין "נוהל הרישום" המוביל לתוצאה של רישום במרשמים גרידא לבין "נוהל המעמד" המוביל לתוצאה של קבלת מעמד בישראל: נוהל הרישום מתייחס לקטין הנולד לאם שהיא תושבת או אזרחית ישראל.

מקום שבו עסקינן בבני זוג חד מיניים - יתבצע הרישום באופן הבא: בנות זוג בני זוג האם הביולוגית אזרחית ישראלית האם הביולוגית אזרחית זרה האב הביולוגי אזרח ישראלי האב הביולוגי אזרח זר האם תרשם במירשם והקטין יוכר כאזרח ישראלי ? האב ירשם במירשם והילד יוכר כאזרח ישראלי ? נוהל הוספת פרטי אב לקטין תושב ישראל הרשום במירשם האוכלוסין (נוהל מספר 5.2.0004 תאריך עידכון 1.8.2005 ) קובע כדלקמן: הינה כי כן, בנסיבות בהן אב ישראלי מביא ילד לעולם עם אזרחית זרה, תרשם אבהותו במירשם האוכלוסין והקטין יקבל אזרחות מכוח לידה.

...

התוצאה היא אותה תוצאה.

ברוח זו, סבורני כי ככל שתוכר זכותו להורות של בן הזוג הלא-ביולוגי, לא ניתן יהיה להפלות משפחות אלטרנטיביות או יחידים, שכל רצונם הוא להביא ילד לעולם.

סוף דבר כחלק מזכותו של הפרט לכבוד נגזרת אף זכותו לאוטונומיה וחופש הרצון.

טענה זו נטענה ללא ביסוס ומכל מקום, מסירת מידע שקרי לפקיד המירשם היא עבירה שדינה מאסר (סעיף 35(ב)(2) לחוק המירשם), וטופס ההכרה באבהות אף כולל אזהרה מתאימה לעניין זה. בשים לב לכך, ובהנתן סמכויותיו של פקיד המירשם לידרוש הצגה של מסמכים נוספים ולסרב לבצע רישום (סעיף 19ב(ב) ו-19 לחוק המירשם; סעיפים 4.3 ו-4.8 לנוהל הוספת פרטי אב), החשש בעלמא מפני הצהרות כוזבות אין בו כדי לשנות מן המסקנה שאליה הגעתי (השוו לעניין ויס, בעמ' 842).

באותו עניין, התבקש בית המשפט ליתן צו "המכיר בהורותה של [האם הגנטית – ע' פ'] כאימו של הקטין, ולהורות למשרד הפנים לרשום אותה ככזו במירשם האוכלוסין" (שם, סעיף 7).

...

(ד) צו מכונן: קשיים לצד עמדתי כי במהותו, צו ההורות הפסיקתי מצהיר על הורות קיימת, אני סבור שהקביעה כי מדובר בצו מכונן מעוררת מספר קשיים.

משכך, איני סבור כי טיעון "ההורות ההסכמית" מוליך למסקנה כי צו ההורות הפסיקתי הוא מכונן.

סיכום: צו ההורות הפסיקתי מצהיר על הורות קיימת הנה כי כן, אני סבור כי צווי ההורות הפסיקתיים מצהירים על הורותם הקיימת של הנזקקים להם.

עניינה של התביעה שלפני, בקשת התובעים ליתן פסק דין הצהרתי, המורה למשרד הפנים לשנות את הרישום במירשם האוכלוסין, זאת בדרך של מחיקת פרטיהם של אביו וסבו של התובע 1 [להלן: "הקטין"] מהמרשם.

בכל הנוגע לשאלת סמכותו של בית המשפט להורות על שינוי המירשם, אביא להלן את דבריה של כבוד השופטת ש' שטמר בעיניין עמ"ש [מחוזי חיפה] 9003-07-20 [לא פורסם] אשר יפים ונכונים גם למקרה דנן כדלקמן: "הדין עם המערערת כי סמכותו של בית משפט קמא מצומצמת לתת הצהרה בתביעות אבהות, הא ותו לא. סעיף 1 ס"ק 3 לחוק לעינייני מישפחה מגדיר מהם "עניני מישפחה" שבהם יש לבית המשפט לעינייני מישפחה סמכות לידון ולפסוק, ולענייננו נכתב כי יש לו סמכות לפסוק ב"תובענה לאבהות או לאימהות".

בנסיבות, איני מוצא ליתן צו להוצאות.

...

עם זאת, לא שוכנעתי כי מצבו של הקטין קשור בהכרח לזהותו של אביו, ולבטח שלא לעובדת הרישום.

לאחר ששמעתי את דברי האם, והתרשמתי, דומני כי דווקא אופן התנהלותה סביב העניין, העצמתו, רצונה וחרדותיה, הם אלו אשר משפיעים על הקטין הרבה יותר מאשר הנושא עצמו.

לנוכח כלל האמור, אני מקבל את עמדת המדינה, וקובע כי, בית משפט זה אינו מוסמך להורות על מחיקת פרטיו של אבי הקטין ממסמכי מרשם האוכלוסין.

בפתח הדיון הודיע בית המשפט כי לאור העובדה שהמשיבה נשואה לאיש אחר, בכוונתו לקבוע אבהות פסיכולוגית למשיב ובסיום הדיון ניתן פסק הדין והחלטות נוספות שבמסגרתם הוצהר שהמשיב הוא אבי הקטינה וניתנה הוראה לרישום האבהות במירשם האוכלוסין (להלן: פסק הדין).

בתאור הסעד שהתבקש בתביעה נאמר כי "כבוד בית המשפט מתבקש לתת צו לבצוע בדיקה גנטית... ולקבוע את אבהותו...". המשיב אפילו לא העלה כסעד חלופי עתירה לקביעת אבהות פסיכולוגית והצעה זו עלתה ע"י בית המשפט מיוזמתו בתחילת הדיון, מבלי שהתאפשר למערערת להגיב ולבחון הצעה זו באופן מושכל וסדור.

כפי שנקבע בעמ"ש 17436-10-21 היועמ"ש נ' ע' (3.11.22): "...לאור פסיקה זאת, לכאורה התשובה לשאלה שבפנינו, אם הורות פסיכולוגית יכולה להיות מוכרת כהורות לצרכי רישום במירשם האוכלוסין, די ברורה. התשובה שלילית. היא אינה נמנית על אחת מאפשרויות הקניית הורות בישראל (זיקה גנטית, זיקה פיזיולוגית, אימוץ וזיקה לזיקה), שהוזכרו בעיניין פלונית...בכך למעשה נחסמה הדרך בשלב זה, וכל עוד לא הכיר המחוקק, או נקבעה הלכה אחרת על ידי בית המשפט העליון, באפשרות הכרה של הורות פסיכולוגית, כמודל הורות לצרכי רישום בישראל". הנימוק השביעי – לבית המשפט קמא לא הייתה סמכות לשנות את הרישום במירשם היות שנושא זה לא נימנה בין הסמכויות שהוקנו לבית המשפט לעינייני מישפחה בהתאם לחוק בתי המשפט לעינייני מישפחה, תשנ"ה – 1995.

...

בחוות הדעת נאמר כי: "נראה שאין לאשר במקרה זה כל בדיקה ובוודאי לא בדיקת רקמות מוכחת שעלולה לסכן עוד יותר את מעמד הקטינה. לפיכך דעתי היא כי בנסיבות המקרה אסור לאשר את הבדיקה הגנטית, כדי שלא לפגוע באפשרות להכשיר את הקטינה...אין מנוס מן המסקנה כי לא ניתן לאשר עריכת בדיקה מכל סוג שהוא". לכן, המערערת התנגדה לעריכת בדיקת רקמות או לקיים בירור אחר בכל דרך אחרת, בשל הפגיעה הקשה והבלתי הפיכה העלולה להיגרם לקטינה.

"בלתי סביר לחלוטין מחד שהקטינה נהרתה על ידי בעלה של הנתבעת שעה שזה נותר בישראל והקטינה נהרתה ב---- ומאידך עולה השאלה של חשש לממזרות או טענה שהעלתה האם ש"רוב בעילות אחר הבעל". לאור פסק הדין מ----, "הורם נטל הראייה הראשוני לטענה כי הקטינה היא גם בתו של התובע ולא רק של אמה". יש מקרים שבהם "טוב שלא לדעת עד הסוף". ב"כ היועמ"ש הותירה את ההכרעה לשיקול דעת בית המשפט ו"נחה דעתי בנטל הדרוש בדין האזרחי, כי הבת היא בתו של האב ושל האם בכאן ולפיכך אני קובע כקביעה אזרחית גרידא, כי האב הוא אביה של הקטינה.

לפיכך, יש לקבל את הערעור ולבטל את פסק הדין.

פסק הדין "מצא את הדרך הזהירה, הנכונה והצודקת לאיזון בין זכויות הקטינה לקבלת מעטפת הורית דואגת ומסורה מחד, לבין זכותה לשמר על מעמדה האישי לפי ההלכה היהודית" ולכן יש לדחות את הערעור.

דיון והכרעה לאחר עיון בטענות הצדדים אני סבור שיש לקבל את הערעור ולהורות על ביטולו של פסק הדין מנימוקים אלו: הנימוק הראשון – סעד של הכרה באבהות פסיכולוגית כלל לא התבקש בתביעה שהמשיב הגיש.

סיכומו של דבר: אציע לקבל את הערעור, לבטל את פסק הדין ולפטור את המשיב מהוצאות נוכח נסיבותיו של מקרה זה. ______________ נפתלי שילה, שופט השופט שאול שוחט, סגן הנשיא – אב"ד: אני מסכים.