צו הריסה למבנה מסוכן שהוצא ע"י ראש הרשות המקומית

לתשובה צורפו: דו"ח פקוח ותמונות מיום 6.11.2018; תצהיר מפקח מיום 12.11.2018; מיסמך היתייעצות מיום 18.11.2018 עם היועץ המשפטי של היחידה הארצית לאכיפת דיני התיכנון והבנייה; מיסמך היתייעצות עם מתכננת מחוז ירושלים מהימים 18-19.11.2018; הודעה מיום 19.11.2018 שנמסרה לראש הרשות המקומית (ראש העיר ירושלים) בעיניין הוצאת צו ההריסה המנהלי; דו"ח פקוח ותמונות מיום 25.11.2018 (מועד הדבקת הצוו בשטח); צלומי המקום מיום 9.11.2016, מיום 24.7.2018 (שהמבקש צילם ומסר למפקח; עמ' 21, שור' 30-28) וכן תצלומי אויר מיום 31.8.2018 ממערכת המידע הגאוגרפי של משרד האוצר.

הטענה (שגם אושרה על ידי הנמען בתשובתו) היתה שיש חשש לשימוש ציני שנעשה על ידי מקבלי דרישות של מחלקת מבנים מסוכנים באותן הודעות בהציגם אותן כמעין היתרים מהרשות המקומית לבצע עבודות טעונות היתר.

לא הוצגה כל ראיה חיצונית לתמיכת הטענה מטעם המבקש שבעת חקירתו אמר לו המפקח "אם הייתי יודע, לא הייתי מוציא את הצוו". מכלול הראיות שבפני בית המשפט מלמד כי הטענה אינה סבירה: דו"ח הפיקוח לגבי הביקור במקום ביום 6.11.2018 (נספח 2 לתגובה), אשר בו ניתנה המלצת המפקח לפעול באפיק של הוצאת צו הריסה מנהלי, כבר כולל בתוכו עידכון לגבי קיומם מיסמכי מחלקת מבנים מסוכנים.

...

לאור כל האמור גם אין תימה על שחרור איש המקצוע מהפרוייקט מיד לאחר הגשת תכניותיו המתונות (חיזוקים אנכיים בלבד) למחלקת מבנים מסוכנים: הפרוייקט לא נועד להסתיים בחיזוקים בלבד; לא מדובר היה בשיפוץ וחיזוק אלא בשדרוג-רבתי.

סוף דבר העובדות מלמדות בבירור על אי חוקיות עבודות הבניה שבוצעו ועל הצידוק להוציא צו הריסה מינהלי.

התוצאה ההתנגדות לביצוע צו ההריסה המינהלי - נדחית.

נטען כי על מנת להוכיח אכיפה הבררנית יש להוכיח כי נעשתה "בניה טרייה" דומה לבניה במקרה זה וכי לא הוצא בגינה צו הריסה מינהלי, וכי המבקשים לא עומדים בנטל זה. המשיבה הבהירה כי הערייה פועלת במאבקה נגד עבירות בנייה שאינן טריות בדרך אחרת, שלא באמצעות צוי הריסה מינהליים, וזאת בתוכנית סדורה ובין היתר לפי חוק עזר מבנים מסוכנים.

מעבר לשתי העילות שפורטו בחוק לביטול צו הריסה ע"י ביהמ"ש - קבעה הפסיקה כי בית המשפט רשאי לבטל צו הריסה מינהלי גם באותם מקרים בהם נפל פגם פרוצידוראלי בהליך, או פגם בשקול דעתה של הרשות המוסמכת להוצאת הצוו, כגון: מטרה זרה, העדר מידתיות, שיקולים זרים, חוסר סבירות או הפליה (עע"מ 3518/02 רמזי יוסף רג'בי נגד יושב ראש הועדה המקומית לתיכנון ולבנייה ירושלים (27.11.02)).

...

גם הטענה לגבי ציון לא מדוייק של המקרקעין – דינה להידחות.

הטענה נדחית.

אשר על כל האמור לעיל - בקשת המבקשים נדחית.

החלטת המשיבה להוציא את הצוו כנגד המבנה הנידון, עומדת בנגוד להנחיות ואף עולה עולה כדי אכיפה בררני, שכן בהתאם למדיניות האכיפה הנוהגת במיגזר הערבי, מקרים מסוג זה מטופלים ע"י הוועדה המקומית עירון ולא ע"י היחידה הארצית, מה עוד שמדובר בשכונה שהיא כולה מבונה ובמבנה ששלב בנייתו מיתקדם מאוד ולכן לא היה מקום להוציא לגביו צו הריסה מנהלי.

הריסת ריצפת הבטון מסוכנת שכן תיגרום לקריסת קיר תמך שגובהו כ- 10-11 מ' ומתחתיו בית מגורים מאוכלס.

בכל הנוגע לחוו"ד המהנדס, הצהיר ב"כ המשיבה כי "אם רוצים לבצע את צו ההריסה, יוציאו אנשי מיקצוע שיחוו דעתם איך אפשר להרוס בלי לפגוע". עמדת המשיבה בתגובתה לבקשה בכתב, טענה המשיבה כי: הצוו הוצא על ידי מנהל היחידה הארצית לאכיפת דיני התיכנון והבניה לאחר שבמהלך הימים 25.7.21 – 11.8.21 קוימה חובת ההיוועצות במלואה – הן עם היועצת המשפטית של היחידה והן עם מ"מ מתכננת המחוז וגם ההודעה לראש הרשות המקומית מעלה עירון ניתנה כנדרש.

...

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, מצאתי כי יש מקום להורות על עיכוב ביצוע הצו במעמד צד אחד עד לדיון במעמד שני הצדדים, בכפוף לחתימת המבקש על ערבות בסך של 10,000 ₪ שלא להמשיך בבניית המבנה נושא הצו, למשיבה ניתנה אפשרות להגיש התייחסותה לבקשה בכתב והיא עשתה כן. הדיון בבקשה נקבע ליום 9.9.21 ואולם מאז נדחה (בהסכמה) מספר פעמים בשל אילוצי יומניהם של ב"כ הצדדים, בעיות בריאות וטענות ב"כ המבקש בדבר התקדמות הליך רישוי המבנה נושא הצו, עד שבסופו של דבר התקיים רק בחלוף כשנה, ביום 29.9.22.

בכל מקרה ולסיכום, אופק קידום התכנית תלוי בכמה משתנים שנכון לעכשיו (ולפחות עד סוף חודש ינואר 2023) הם בסימן שאלה".

יד", ולנוכח חוות דעת המהנדס, שלא נסתרה ע"י המשיבה, בדבר הסיכונים הכרוכים בביצוע ההריסה, אני סבורה כי הדבר הנכון לעשותו בשלב זה הוא לעכב את ביצוע הצו בכחודשיים נוספים.

סוף דבר מפני כל האמור לעיל, אני מחליטה לקבל את הבקשה בחלקה ומורה על עיכוב ביצוע הצו נושא הבקשה עד ליום 15.2.23.

ההליכים עד מתן פסק דין ביום 19.12.2016: טענות הצדדים: ביום 18.2.11 הגישה התובעת נגד הנתבעת תביעה לפינוי הדירה ובית הכנסת, בנימוקים שהנתבעת לא דאגה להעביר את הזכויות בנכסים הנ"ל על שמה, המבנים הנ"ל הם מבנים מסוכנים והרשות המקומית הוציאה צו להריסת מבנים אלו.

לאור חוות דעת של המהנדסים, הוציא ראש העיר צו הריסה למבנים.

האם הנתבעת דיירת מוגנת בבית המגורין ובחצר סביבו? מאחר ואין מחלוקת בין הצדדים שחלק ממבנה המושכר וחלק מהחצר שסביבו הופקעו על ידי עריית לוד, יתייחס פסק הדין אך ורק לגבי חלק המושכר והחצר שלא הופקעו, כפי המסומן במפת המדידה של המודד מטעם בית המשפט, מר סיני גורדון.

...

מכל האמור לעיל עולה שגם מתחושת הצדק יש לדחות את טענת הנתבעת לפנותה מהמושכר אך ורק תמורת דמי פינוי.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, תוצאת פסק הדין הינה כדלקמן: אני מורה לנתבעת ולכל הבאים מכוחה לפנות את המקרקעין ודירת המגורים הנמצאת ברחוב החלוץ 23 בלוד והידועה כגוש 3973 חלקה 37 וכן את המקרקעין הידועים כגוש 3973 חלקה 73, הידועים במגרש 215 לפי תב"ע לד/2/213, מקרקעין הצבועים בצבע צהוב ומתוחמים בקו כחול במפת המדידה המהווה נספח א' לחוות הדעת של המודד סיני גורדון מיום 2.3.2021 אותה סימנתי במ/1, והיא מהווה חלק בלתי נפרד מפסק הדין.

כמו כן על הנתבעת ועל כל הבאים מכוחה לסלק ידיה מהמקרקעין הנ"ל, ולהשיבם לתובעת; את הפיצוי עבור הפינוי קיבלו הוריה המנוחים של הנתבעת בעת שקבלו את החכירה במגרש לבניית 2 יחידות דיור צמודות קרקע בהנחות מפליגות, מגרש הנמצא ברח' זיבלבוים פינת יונתן נתניהו בלוד; הנתבעת תשלם לתובעת כדלקמן: את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל; שכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

הצוו נושא הבקשה הוצא על ידי היחידה הארצית לאכיפת דיני התיכנון והבניה במחוז צפון - מרחב חיפה ביום 25.8.22 (להלן - הצוו) להריסה של "ריצפת בטון בשטח של כ-109 מ"ר וקיר בטון באורך כ-39 מ"ר" (להלן - הבינוי) הממוקם על שטח שייעודו חקלאי לפי תכנית כוללנית ותכנית מפורטת בהכנה מס' 354-0506188, במקרקעין הידועים כחלקה 3 בגוש 20303 מאדמות אום אל פחם (להלן - המקרקעין), שהמבקש הוא המחזיק בהם.

עוד טען המבקש כי בהוצאת הצוו פעלה המשיבה בנגוד למדיניות האכיפה שקבעה, שלפיה מבנים הנכללים בתכניות מתאר או תכניות כוללניות יטופלו ע"י הועדות המקומיות ולא על ידה באופן ישיר, שכן לועדה המקומית יתרון על פני יחידת האכיפה הארצית, מאחר שהיא מכירה את השטח, צרכיו וצורכי התושבים.

הצוו נחתם על ידי מנהל מחוז צפון ביום 25.8.22, הודעה נימסרה לראש הרשות המקומית והצו הודבק על המבנה באותו היום.

המשיבה הוסיפה כי לא הוכחה טענת המבקש שהבנייה נעשתה בגין מבנה מסוכן, וכן לא צורף תצהיר איש מיקצוע התומך בטענת המבקש לגבי האופק התיכנוני של המקרקעין.

...

בנסיבות אלה, דין הטענה להידחות, אף מבלי שאדרש לשאלה העקרונית בדבר תחולת דוקטרינת האכיפה הבררנית בענייני תכנון ובניה ככלל, ובהפעלת כלים של אכיפה מנהלית בפרט.

סבורני כי טענות המבקש בדבר חיוניות קיר התמך למניעת הסיכון להידרדרות וקריסת הקרקע וליסודותיו של הבניין השכן המצוי במפלס גבוה מבית המבקש, אכן לא נבחנו באופן מספק על ידי המשיבה.

סוף דבר לא עלה בידי המבקש להוכיח התקיימות תנאי מן התנאים הנדרשים בסעיף 229 לחוק לשם ביטולו כליל של צו ההריסה המנהלי, ואולם מצאתי לסייג את תוקפו כך שקיר התמך באורך כ-39 מטרים לא ייהרס במסגרת הליך זה, בשל הסיכון הכרוך בהריסתו.