צו הרחקה מהבית בשל איומים

לכתב הגנה זה הנתבעים צירפו תצהירו של אליעזר עצמו מיום 26.1.17, אשר הצהיר בסע' 12 לתצהירו, בזו הלשון: "טענת התובעת שהנכס הוברח אינו נכון [כך במקור – א.ב] כלל ועיקר מאחר שלא עמדו כנגדנו חובות משמעותיים" כך הצהיר אליעזר אחרי שהוזהר אודות חובתו לומר אמת, אלא שבהמשך מסתבר כי אליעזר מסר לב"כ התובעת מיסמך הכתוב בכתב ידו ללא תאריך (ת/4) ובו הוא מציין, בין השאר, כלהלן: "הסיבה העיקרית להעברת הבית כמתנה ליקיר הייתה האיום במימושו עקב תיק הוצל"פ של הזוכה בנק לאומי נהריה כנגד קטי אישתי שניפתח עוד בשנת 1995 טרם עברנו להתגורר כזוג וטרם נישאנו "(עמ' 2, נספח י' לתצהיר התובעת).

בתצהיר זה אליעזר הצהיר כי ביום 25.9.16 יחסיו עם קטי עלו על שרטון ואף ניתן נגדו צו לפיו הורחק מביתם המשותף.

...

מסקנתה של התובעת מרחיקת לכת ואינה מקובלת עלי.

למרות האמור, ובשים לב להתנהלותו של אליעזר ששינה לא אחת את גרסתו העובדתית דבר שתרם להארכת ההליך ולהשחתת זמן, אני סבור כי יש לחייבו בתשלום הוצאות משפט לטובת התובעת.

סוף דבר מכל האמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה.

כשבוע לאחר הגשת התביעה, לדברי האישה עקב איומים, הגישה האישה לביה"ד בקשה לצוו הגנה.

כמו כן ביקש את ביטול צו ההרחקה מביתו ודרש עיון בחוו"ד גב' מ. ס..

...

לא מצאנו הכחשה מהבעל עצמו לנטען כנגדו, מלבד שהסביר התנהלות זו. למרות האמור, ביה"ד התרשם כי הבעל הבין את המורכבות לחיות בצילו של אדם שכזה.

גם אם נאמין שאלו המילים שנאמרו, (והעורר מכחיש כי כך נאמר על ידו), הרי שמדובר במילים שנזרקו אגב סערת רגשות על רקע המחלוקת מי צריך לצאת מהבית המשותף נוכח פנייתה של אישתו לחידוש צו הרחקה נגדו מביתו.

העורר טוען כי כאשר הגיע לפגישה המתוכננת עם העובדת הסוציאלית, הוא ביטא את כעסו על כך שהוא הורחק מביתו לארבעה חודשים ומוצא עצמו ישן ברחובות או אצל חברים, ועל כן כל ההתבטאויות הנן בבחינת "הוצאת קיטור" ולא איום.

...

בחינה על פני הדברים מתיישבת יותר עם מסקנה של איום מאשר "הוצאת קיטור". אם אישה זקוקה למקלט לנשים מוכות, פשיטא שיש חשש שמאן דהו ירצה לפגוע בה ולכן היא נזקקת להגנה מהמדינה.

סוף דבר בעניין הראיות לכאורה, לצורך שלב המעצר עד תום ההליכים, הפוטנציאל ההרשעתי בעבירת איומים מתקיים.

לא מצאתי אפוא שנפל פגם בהחלטת בית משפט קמא ואני מורה על דחיית הערר.

התלונה במישטרה בגין איומים ניסגרה .

לאחר מכן הורחק המשיב מהבית ע"י המישטרה ובמסגרת צוי הגנה כך שבמצטבר מדובר במשיב שלא נמצא בבית כבר קרוב לעשרה חודשים .

...

במקרה שלפני אני סבור כי נסיבות אלה התקיימו.

הקטינה התרגלה לגור בבית הנישואין שהוא הסביבה המוכרת לה. לפיכך אני סבור כי אלמלא יינתן הצו, המבקשת תעזוב את הבית ביחד עם הקטינה לבית הוריה כבר כעת והדבר יפגע בטובת הקטינה.

אשר על כן אני קובע כי ניתן בזאת צו למדור שקט האוסר על המשיב להיכנס לבית הנישואין .

התובעת סירבה לתנאי הרחקה אלו ולו מפני שהרחקה מבית המתלונן משמעה הרחקה מביתה מאחר ומדובר בשכנים וכן טענה כי אין לה מי שיחתום ערבות צד ג'.

עוד טענה המישטרה, כי עיכובה של התובעת נעשה לאחר ניסיונות ליצור עימה קשר טלפוני ולזמנה לחקירה, ללא הצלחה, וזאת בשל הרגישות המיוחדת של התיק שנבעה מכך שהחשד לאיומים היה כלפי אישיות ציבורית מוכרת.

הדרך היחידה להוציא אדם מביתו בלווי משטרתי הנה באמצעות צו מעצר, אשר לפי סעיף 4 לחוק המעצרים יהיה בצו של שופט אלא אם כן הוענקה בחוק סמכות לעצור בלא צו. לא זו בלבד שלא נטען שהוענקה סמכות בחוק לעצור במקרה זה בלא צו, אלא שסנ"צ בן שלום העיד כי זה אינו תיק מעצר (פרו' עמ' 7).

...

בתשובות ששלח המתלונן במענה לשאלות ב"כ התובעת בהתאם להחלטה מיום 14.2.22, מסר המתלונן כי מדובר בטעות לשון, משום שלא רואים במצלמות אדם זורק את היונה וכי הכוונה היתה למסקנה הגיונית נסיבתית.

לסיכום טענה המשטרה כי כלל פעולותיה נעשו כדין, לרבות הפעולות שנעשו בתחנת המשטרה.

טענת המשטרה לפיה סעיף 67 לחוק המעצרים מאפשר לה לסור לביתו של כל אדם שאינו עונה לטלפון ולחייבו בליווי לתחנת משטרה, הינה בניגוד לדין, ואין בידי לקבל את הטענה כי מדובר בפעולה בתום לב שנעשתה בתחום ההרשאה החוקית.