לעניין התשתית הראייתית העומדת בבסיס הבקשה ציינתי, לאחר שמיעת טיעוני הצדדים ועיון בתיק החקירה, כי בידי המבקשת ראיות מבוססות המקיימות את דרישת סעיף 17 לחוק.
לשני הנאשמים ארועי אלימות במגרשי ספורט, וכנגד אחד מהם ננקטו בעבר הליכי הרחקה לפי חוק איסור אלימות בספורט.
על פי סעיף 18 לחוק איסור אלימות בספורט, ניתן בזה צו האוסר על המשיב להכנס למגרשי כדורגל, במועדים בהם מתקיימים משחקי כדורגל [בכל מסגרת שהיא] או אימוני כדורגל – וזאת לתקופה של 18 חודשים, אשר מניינם ביום הגשת כתב האישום נגד המשיב (6.2.2018).
...
ב"כ המשיב טען, כי יש לדחות את הבקשה.
לאור האמור אני סבור כי גם אם אין בשיקולים שהובאו לעיל כדי להוביל לקבלה מלאה של טענת אכיפה בררנית, ולדחיית בקשתה של המבקשת – הרי שיש בהם כדי להטות את הכף לטובת קיצור משך תקופת ההרחקה, לכדי מחצית התקופה המקסימלית הנקובה בסעיף 18(א)(1)(ב) לחוק איסור אלימות בספורט.
סוף דבר:
בקשת המבקשת מתקבלת, באופן חלקי.
עוד אני קובע, ובזיקה לסעיף 18(ב) לחוק איסור אלימות בספורט, כי במועדים בהם מתקיימים משחקי כדורגל של מועדון "מכבי תל-אביב" (בכל מסגרת שהיא), יתייצב המשיב בתחנת המשטרה הקרובה למקום מגוריו, 40 דקות לאחר תחילת המשחק, יחתום בפני קצין תורן וישהה בתחנת המשטרה עד 10 דקות לאחר תחילת המחצית השניה של המשחק.
