צו הרחבה בענף הניקיון: תחולתו על עובדת ניקיון בדירות שטרם אוכלסו

בית דין איזורי לעבודה בתל אביב - יפו סע"ש 8235-12-14 לפני: כב' השופטת הדס יהלום, סגנית נשיאה נציג ציבור עובדים מר משה כהנא נציגת ציבור מעסיקים גב' נירה עילם התובע KUDUS ARAYA ע"י ב"כ עו"ד בנימין רובין הנתבעים 1. צרפתי שמעון בע"מ 2. צרפתי שמעון ובניו בע"מ 3. צרפתי שמעון - ביצוע (2009) בע"מ 4. י.ב. שיא משאבים בע"מ ע"י ב"כ עו"ד כרמית זמיר פסק דין

על פי עדותו: "התובע עשה בעיקר ניקיון של דירות, מטאטא, מגב, עבודה לאחר בעלי מיקצוע והוא היה מחזיק המפתחות שלי. פותח דירות וסוגר דירות. אחד הפועלים שהיה מוערך אצלי וקיבל ממני אישית בונוסים מבחינת שעות". התובע טען בתצהיר שביצע עבודות ביניין.

שנית, מדובר באתר של 7 בניינים רבי קומות, שהיה מאוכלס בחלקו בעת שהתובע התחיל לעבוד.

סעיף 12א (ה) (1) קובע כי הוראותיו לא יחולו על עובד זר שהוא עובד של קבלן כח אדם בעל היתר למתן שירותי כח אדם של עובדים שאינם תושבי ישראל ומועסקים בסוג עבודה כמוגדר בתוספת הראשונה.

לאור קביעתנו לעיל, התובע זכאי לזכויות לפי צו ההרחבה בענף הניקיון – החל על הנתבעת 4, ולא לפי צו ההרחבה בענף הבניין.

...

כל יתר טענות הקיזוז נדחות.

התביעה נגד נתבעות 1 – 3 נדחית.

בשים לב לתוצאות ההליך, דחיית חלק הארי מרכיבי התביעה כמו גם עדות התובע הסותרת את האמור בתצהירו, אנו קובעים שכל צד ישא בהוצאותיו.

[15: ילקוט הפרסומים 6759 תשע"ד.] משקובע ההסכם הקבוצי כי הוא חל על מעסיק הפועל בענף הניקיון או התחזוקה והעובד המועסק על ידי מעסיק כאמור (מעסיק הפועל בענף הניקיון או התחזוקה) – יוצא מכאן כי שאלת חלות צו ההרחבה בענף הניקיון נקבעת על פי תחום העיסוק של המעסיק.

המחלוקת העובדתית: להוכחת גירסתו בסוגיות שבמחלוקת, הגיש התובע תצהיר מטעמו; תצהיר של חברו, נתין זר אזרח סודאן, שותפו לדירה, אשר גם הוא בתורו תובע את הנתבע[footnoteRef:17]; ועל מנת לסתור את גרסת הנתבע בהתייחס למסגרת שעות העבודה, הציג סירטון שצילם בא כוחו, המתעד פינוי אשפה בשעות שלטענת הנתבע לא מיתקיים בהן פינוי אשפה.

גרסה זו של התובע בתצהירו נסתרה בעדותו של מר אפנג'ר אשר מאשר את שינוי המסלול, אך דחה את הטענה כי מדובר בשינוי משמעותי בהקף העבודה; ובהקשר זה נישאל העד והשיב: "ש. לגבי האתר ברכבת, השכונה ברכבת. אתה זוכר מתי התחיל האיכלוס?

נאמר מיד כי אין בראיה זו כדי לשנות מעמדתנו, שכן עובדי עריית נתיבות העידו כי במקרים חריגים, מאושרת תחילת עבודה לפני השעה 06:00; ומכל מקום, גם אם העבודה החלה לפני השעה 06:00, אין בכך כדי להשליך על העדויות בנוגע למועד סיום העבודה.

...

] משהונפקו ונמסרו לתובע תלושי שכר, התביעה לפיצוי מכוח חוק בטענה כי לא נמסרו לתובע תלושי שכר כדין – נדחית.

] סוף דבר: לאור המקובץ, על הנתבע לשלם לתובע את הסכומים הבאים (בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.8.2015): דמי פדיון חופשה בסך של 1,614 ₪; פיצוי בגין אי ביצוע הפקדות לקרן פנסיה בסך של 5,460 ₪; פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד בסך של 1,500 ₪.

משהוגשה התביעה בסדר גודל של 50,000 ₪, ומשנדרש הנתבע להגשת כתב הגנה וכתב הגנה מתוקן, לקדם משפט, לשני מועדי הוכחות ולהגשת סיכומים ובין לבין התייחסות לבקשות שונות של התובע; ולאור התוצאה הדוחה את עיקר התביעה – ישלם התובע לנתבע הוצאות בסך של 3,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום.

האם חל על מי מהנתבעות צו ההרחבה בענף הבניין והאם חבה מי מהן בתשלום זכויות לתובע? זהו עיקר התביעה המונחת לפניי.

הנתבעות טענו כי התובע עבד בניקיון דירות בטרם מסירתן (ר' עדותו של אבי כהן, ש' 2-3 עמ' 8) ובהפעלת מעליות ופתיחת דירות לספקים בבניין במצב טרום-איכלוס (ש' 8-16 עמ' 8).

...

התובע עבד 19 חודשים, לפיכך זכאי למשכורת וחצי ולסך של 7,916 ש"ח. בגין חלף הודעה מוקדמת זכאי התובע ל-17.5 ימי הודעה מוקדמת, מאחר שעבד 19 חודשים ובסה"כ 3,360 ש"ח. התובע תבע על בסיס חישוב של 16 ימים, ואין בית הדין נותן יותר מאשר נתבע, לפיכך אני קובעת שהתובע זכאי לתשלום של 3,456 ש"ח. דמי חופשה בזיקה לאמור בדבר תשלום מקדמות על חשבון זכויות סוציאליות, ומאחר שהנתבעות לא הציגו תחשיב נגדי אני קובעת כי התובע זכאי לתשלום דמי חופשה.

פסיקת בית הדין הארצי ברורה וטענות הנתבעות כנגד הפרשה בגין רכיב זה, נדחות לפיכך.

סוף דבר התובע זכאי לתשלומים הבאים: גמול שעות נוספות בסך 12,148 ₪; פיצויי פיטורים בסך 7,916 ₪; חלף הודעה מוקדמת בסך 3,457 ₪; דמי חופשה בסך 3,446 ₪; דמי הבראה בסך 3,292 ₪; דמי חגים בסך 1,182 ₪; פיצוי בגין הפרשי הפרשות מעסיק לביטוח פנסיוני בסך 5,317 ₪.

התובעת עבדה כעובדת ניקיון באתר בהרצליה, בניקיון דירות לפני איכלוס, מיום 14.3.13 ולטענת הנתבעת מיום 1.4.13.

לכן, הוראות צו ההרחבה בענף הניקיון אינן חלות על יחסי העבודה בין התובעת לבין הנתבעת.

...

לפיכך, נדחית הודעת קיזוז זו. סוף דבר: על הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: סך של 3,620 ₪ החזר בגין ניכוי שלא כדין; סך של 9,492 ₪ פיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה (גמל); סך של 9,492 ₪ פיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה (פיצויי פיטורים) ; סך של 10,042 ₪ בגין גמול שעות נוספות.

הנתבעת תשלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ש"ח והוצאות משפט בסך 300 ₪.

היה והנתבעת 1 לא תשלם את הסכום האמור בתוך 30 יום מהיום, ישלמו הנתבעים 2 ו-3 את מלוא סכום פסק הדין.

בתביעה שבפנינו עותר התובע לחייב את הנתבעת בתשלום זכויות שונות ופצוי לא ממוני, כאשר התביעה מבוססת בעיקרה על הטענה – שבמחלוקת – כי חלים על עבודתו צוי ההרחבה בענף הבניה, שכן הנתבעת עוסקת בתחום השיפוצים (סעיף 5 לכתב התביעה).

בסיכומיה היתמקדה הנתבעת בהגדרת תחום השיפוצים על פי צו 2015 ובטענה כי עיקר העבודות שביצעה היו עבודות "תיקון ליקויים" (סעיף 7 לסיכומיה), או "תיקונים של סדקים ושריטות", במהלך "שנת הבדק", כלומר כאשר הדירות כבר מאוכלסות (סעיף 14).

התובע טען שהוא עסק בענף השיפוצים והפנה גם לסדר F בסווג האחיד, אשר מתייחס, כפי שעולה מההקדמה לרשימת הענפים הכלולים בו גם לעבודות "שפוץ ותיקון של מבנים קיימים" ומוסיף כי "קבלני משנה עשויים לבצע חלקים מעבודת הבניה ואף את כולה". ענף 43 בסדר F, שכותרתו "עבודות בנייה מיוחדות", כולל "עבודות גימור והשלמת בנייה" ועוד נקבע שם כי "עבודות גימור והשלמת בנייה כוללות זגגות, טיוח, צביעה, חפוי ריצפות וקירות באריחים או בחומרים אחרים כגון פרקט, שטיחים, טפט וכד', ליטוש ריצפות, עבודות גימור בנגרות, עבודות אקוסטיקה, נקוי חצוני של מבנים וכד'. כולל גם עבודות תיקון לפעילויות הנזכרות לעיל" (ההדגשה הוספה, מ.נ.ד).

אשר לטענת הנתבעת כי התובע לא עבד באתר בניה – גם בה אין ממש, שכן מרגע שקבענו כי עיקר עיסוקה הוא בבינוי ואין חולק שהתובע עצמו עבד בבינוי, בין אם בדירות או באיקאה, הרי שמקום עבודתו בפועל מהוה "אתר בנייה", בהתאם להגדרתו בצוי ההרחבה: "מקום אשר מתבצעת בו עבודת בינוי ו/או תשתיות ו/או הנדסה אזרחית ו/או שיפוצים ו/או עבודה מסוג אחר כמפורט בהגדרת מעסיק לעיל". משכך – אנו קובעים כי על עבודתו של התובע חלים צוי ההרחבה בענף הבניין.

לנוכח העובדה כי שני הצוים הרלוואנטיים לתקופת עבודתו של התובע קובעים כי שבוע עבודה הנו בן 42 שעות, שהן 182 שעות לחודש, צודק התובע בטענה כי הנתבעת שילמה לו עבור 186 שעות רגילות, בעוד ש-4 מהן כבר עוברות לתחום השעות הנוספות (נזכיר, כי בנתיים כלל המשק עבר ל-182 שעות חודשיות, אך זאת רק בסמוך לפני סיום עבודתו של התובע בנתבעת, בחודש 4/2018).

...

לנוכח האמור לעיל, אף תביעה זו נדחית.

לפיכך, אנו דוחים את התביעה לפיצוי עונשי.

סוף דבר על יסוד האמור לעיל אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: פיצוי חלף הפרשות מעסיק לקרן השתלמות בסך 4,372 ₪, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מאמצע התקופה (1.5.2017) ועד התשלום בפועל.