(ב) בית המשפט המוסמך כאמור בסעיף קטן (א) לא ייתן צו הפסקה שפוטי אלא אם כן נוכח שיש בידי מבקש הצוו ראיות לכאורה לבצוע עבודה אסורה או שימוש אסור, לפי העניין.
לשונו של סעיף 236(א) ברורה, בהעניקו לבתי המשפט את הסמכות להוציא צו הפסקה שפוטי, וגם את שיקול הדעת אם להפעיל סמכות זו במקרה פרטני זה או אחר – "רשאי בית המשפט...". אף לדעתי, בנסיבותיו של מקרה זה, אין להעתר לבקשה להוצאת צו הפסקה שפוטי ודין העירעור להדחות, מטעמים אלה:
כפי שאמרה בהגינותה ב"כ המלומדת של המערערת, יישומו של הצוו אינו מעשי.
...
גם לגופו של עניין דין הבקשה להידחות.
ראשית, אין בידי לקבל את טענת המבקשים, לפיה לא היה מקום להוציא צו הפסקה שיפוטי בעניינם, מאחר שלשיטתם, תכליתו היחידה היא למנוע בניה בלתי חוקית.
לשונו של סעיף 236(א) ברורה, בהעניקו לבתי המשפט את הסמכות להוציא צו הפסקה שיפוטי, וגם את שיקול הדעת אם להפעיל סמכות זו במקרה פרטני זה או אחר – "רשאי בית המשפט...". אף לדעתי, בנסיבותיו של מקרה זה, אין להיעתר לבקשה להוצאת צו הפסקה שיפוטי ודין הערעור להידחות, מטעמים אלה:
כפי שאמרה בהגינותה ב"כ המלומדת של המערערת, יישומו של הצו אינו מעשי.
אלא, שעוקצו של טיעון זה מוקהה במידה רבה, הן לנוכח השנים הרבות שעברו ושבהן לא נקטה המערערת בצעדים שבסמכותה; והן לנוכח הידיעה, שהיא נחלת הכלל, שאפילו בתרחיש האופטימי ביותר, יעברו חודשים רבים (או שנים) עד שניתן יהיה להתחיל בהסרת המחדלים הבטיחותיים, קל וחומר לגבי מועד סיומן של ההתאמות הנדרשות;
סוף-דבר:
הערעור נדחה, הגם שלא רק מטעמיו של ביהמ"ש קמא הנכבד.