בעניינינו מבקשים המערערים, כבעלי מניות של דסק"ש, לתבוע את פיתוח וכן את נושאי המשרה בפתוח, בגין חלוקות אסורות בדסק"ש. מדובר בתביעה נגזרת בקונצרן חברות, המכונה לעתים תביעה נגזרת כפולה (Double-Derivative Action) או "תביעה נגזרת מרובה" (Multi-tier Derivative Action או Multiple Derivative Action).
השהוי בגינו ניתן צו חוסם המונע מדסק"ש להגיש תביעה נגזרת כנגד פיתוח, שהוי שמקורו בכך שהתביעה הוגשה לאחר הסדר הנושים, כוחו יפה אף ביתר שאת כלפי המשיבים שכלכלו את צעדיהם, והסתמכו על הסדר הנושים.
למסקנה זו צריך היה בית המשפט שאליו הוגשה הבקשה לאישור תביעה נגזרת להגיע אף הוא, אילו דן בבקשה; אולם בנסיבות שלפנינו נידרש השמוש במנגנון של צו חוסם דוקא, כפי שהטעים חברי המשנה לנשיאה, משום שעצם קיומו של דיון בבקשה לאישור התביעה הנגזרת, היה יוצר 'רעשי רקע רבים' (פסקה צ לחוות דעתו), והיה מסכן כשלעצמו את הסדר הנושים, ללא תלות בתוצאתו של הדיון.
...
נראה לי ברור, כי במסגרת שקילת 'טובת החברה' ניתן לשקול בענייננו גם את השאלה אם ניהול התביעה נגד המשיבים הנוספים יפגע בהסדר הנושים שנערך לאחזקות, המחזיקה בפיתוח, המחזיקה מצדהּ בדסק"ש, משום שבמצב העניינים הפירמידיאלי שלפנינו הסדר הנושים משפיע מן הסתם על טובת כלל החברות שבקונצרן.
אילו שוכנעתי כי עצם הדיון המקדמי בבקשה לאישור התביעה הנגזרת נגד המשיבים הנוספים יש בו כדי להעמיד בסכנה של ממש את הסדר הנושים, הדעת נותנת כי היה מקום להוצאת הצו; אולם, כאמור, רחוקה הדרך בין דיון זה ובין הטלת חיובים על פיתוח.
סוף דבר, אף לעמדתי יש לדחות את הערעור בכל הנוגע לצו החוסם את המערערים מלבקש לתבוע בתביעה נגזרת את פיתוח, ולקבל את הערעור בכל הנוגע לצו החוסם את המערערים מלבקש לתבוע בתביעה נגזרת את המשיבים הנוספים.
