צו הורות פסיקתי מאפשר לכונן הורות מכוח זיקה לזיקה

משכך – "יש להפעיל פיתרון פסיקתי זה בזהירות רבה, תוך היצמדות מרבית לקוים העקרוניים שהתווה המחוקק. כאמור, המחוקק הישראלי בחר להתנות את ההכרה בהורות מכוח 'זיקה לזיקה' בקיום אקט מכונן בדמות 'צו הורות' [...] בחירה ערכית זו מקרינה, מיניה וביה, על ה'הרחבה' הפסיקתית, ומבהירה כי גם במקרים שבהם הזיקה לזיקה תאפשר לכונן הורות בהליך שפוטי מתאים, הורות זו אינה נוצרת מאליה, ואינה בגדר 'עובדה' שבאה לעולם כבר במועד הלידה [...] במילים אחרות, צו ההורות הפסיקתי 'דומה במהותו לצוים המעוגנים בחקיקה' ביחס לאדני האימוץ והזיקה לזיקה (ראו עניין פלונית, פסקה 14 לחוות דעתי), וכמו האחרונים אף הוא מעניק לבן הזוג נטול הזיקה הגנטית או הפיזיולוגית ליילוד רק הורות 'בת כינון'" (פסקה 9 לחוות דעתי; ההדגשות אינן במקור.

...

מחלוקת זו הוכרעה, אפוא, ואין צורך לשוב ולהידרש לה – והוא הדין ביחס למסקנה הנלווית, לפיה מאחר שההורות נוצרת במועד כינונה על ידי צו ההורות הפסיקתי, הנחת המוצא היא שתוקפה "רק מכאן ולהבא" (שם, בפסקה 12).

לנוכח האמור, ובכפוף לו, אין מקום להעניק רשות ערעור, והבקשות נדחות ללא צו להוצאות.

]המשנה לנשיאה (בדימוס) נ' הנדל: בעתירה שבכותרת – שבירורה התעכב על רקע הליכים שעסקו בסוגיות קרובות (ראו החלטות מיום 7.10.2018, 18.3.2019, ו-6.8.2020) – ביקשו העותרות להורות למשיבים לנמק "מדוע לא ירשום המשיב 1 ילדים של בנות זוג בנות אותו מין, כילדים של שתי בנות הזוג (ולא רק של היולדת), בהסתמך על 'הודעה בדבר לידה' [...] כאשר עסקינן בשתי אמהות להן זיקה גנטית ליילוד (האחת, זו שנשאה את ההיריון וילדה, והשנייה, זו ש'תרמה' את הביצית, והיא למעשה האם הביולוגית), וזאת, כאשר ההליך בוצע בחו"ל". אולם, ביום 29.11.2021 עידכנו המשיבים כי התברר להם שביום 14.10.2020 ניתן בבית המשפט לעינייני מישפחה בתל אביב – יפו "צו הורות פסיקתי לפיו [עותרת 1] היא אימם של הקטינים נוסף להורותה של [עותרת 2], וזאת החל ממועד מתן הצוו", וכי כחודשיים ימים לאחר מכן נרשמה עותרת 1 במירשם האוכלוסין כאם נוספת לקטינים.

לדעת המשיבים, "מן הראוי היה שהעותרות יעדכנו" על אודות ההתפתחויות האמורות – ובכל מקרה, דין העתירה להמחק, שעה שהיא "התייתרה ואינה רלוואנטית עוד". עותרת 2 הצטרפה לעמדה זו, אך עותרת 1 עומדת על בירור העתירה, הן משום שהיא חפצה בהכרה ש"הורותה כלפי הקטינים אינה פועל יוצא מזוגיותה אלא מהקשר הגנטי בין הקטינים לבינה", והן "בשל הזכויות השונות המגיעות לה מיום לידת הקטינים ולא מיום מתן הצוו". באת כוחן של העותרות, ביקשה, איפוא, "ליתן הוראות בדבר המשך ניהול העתירה", ולאפשר לעותרות להגיב להן.

אכן, הליך כינון ההורות מכוח "זיקה לזיקה" שונה מן האופן בו נוצרת הורות המבוססת על זיקה ביולוגית ישירה ליילוד (ראו, למשל, שם; בג"ץ 4635/16 צור-וייסלברג נ' מנהל מינהל האוכלוסין במשרד הפנים (26.7.2020); ובע"ם 5544/18 היועץ המשפטי לממשלה נ' איילון (14.2.2021).

...

לדעת המשיבים, "מן הראוי היה שהעותרות יעדכנו" על אודות ההתפתחויות האמורות – ובכל מקרה, דין העתירה להימחק, שעה שהיא "התייתרה ואינה רלוונטית עוד". עותרת 2 הצטרפה לעמדה זו, אך עותרת 1 עומדת על בירור העתירה, הן משום שהיא חפצה בהכרה ש"הורותה כלפי הקטינים אינה פועל יוצא מזוגיותה אלא מהקשר הגנטי בין הקטינים לבינה", והן "בשל הזכויות השונות המגיעות לה מיום לידת הקטינים ולא מיום מתן הצו". באת כוחן של העותרות, ביקשה, אפוא, "ליתן הוראות בדבר המשך ניהול העתירה", ולאפשר לעותרות להגיב להן.

עם זאת, אין צורך להרחיב בעניין, הואיל ומקובלת עלי עמדת המשיבים ועותרת 2, כי העתירה הפכה תיאורטית, כך שדינה להימחק.

התובעות אינן מסתפקות במתן צו הורות פסיקתי, על פיו בית המשפט רשאי לכונן את ההורות, מכוח זיקתה של ע' לה', שהיא האם שילדה את א'.

גישה זו מובנת ומתיישבת עם ההיגיון - צו הורות פסיקתי מאפשר למי שאיננו בעל זיקה גנטית להחשב כהורה, על כלל הזכויות והחובות שיש לו, מתוקף מעמדו זה. צו כזה ניתן לפי שיקול הדעת של בית המשפט, לאחר שהוא בוחן את כוונת הצדדים, היחסים שביניהם, הקשר עם הילד, טובתו וכיו"ב ולא די בכך שבני זוג (ללא קשר למגדר או לנטייה מינית), יחליטו שהם הוריו של קטין, כדי שייחשבו כאלה.

...

לטענת הנתבע לא ניתן להיעתר למבוקש, היות וה' היא שרשומה כאם הקטינה, שכן היא שילדה אותה.

מקובלת עליי בעניין זה עמדת הנתבע, כי אין להסתפק במכתב שצורף כנספח ב' לתביעה, שאיננו נושא תאריך, ושעל פיו (בתרגום חופשי) מאשר רופא, בצפון קפריסין, שהתובעות בקרו במרפאתו לצורך טיפול פוריות, שביצית של ע' הופרתה בזרע שהתקבל מתרומה אנונימית ושהעובר שנוצר הועבר לבטנה של ה' והניב היריון.

קביעת הגבולות של מוסד ההורות אציין כי מקובלת עליי עמדת הנתבע, כי קביעת הגבולות של מוסד ההורות צריכה להיקבע על ידי המחוקק.

במוקד, ניצבות קביעות מהותיות לגבי התנאים למתן הצוו (וליתר דיוק, העיתוי שבו נידרשת כוונה להורות משותפת [או "הסכמה" של ההורה הביולוגי למתן הצוו לבן הזוג]); לגבי אופי ההורות שנוצרת מכוח צו הורות פסיקתי ("אכן, הליך כינון ההורות מכוח 'זיקה לזיקה' שונה מן האופן בו נוצרת הורות המבוססת על זיקה ביולוגית ישירה ליילוד [...] ברם, משהושלם הליך הכינון, 'הורות היא הורות'; בג"ץ 2984/17 מלכי נ' מנהל מינהל האוכלוסין במשרד הפנים (1.5.2022)); ולגבי הצורך בהצבת מבחנים קשיחים ונוקשים לביטול הצוו (ראו בע"ם 4741/21 פלונית נ' פלונית (21.7.2022)). פסקי דין נוספים שפכו אור על אספקטים אחרים, ודנו באפשרות לפתוח בהליך עוד לפני הלידה ("היועץ המשפטי לממשלה הביע נכונות לסלול דרך חדשה. זאת, כאמור, בדמות אפשרות להגיש את הבקשה לצוו הורות כ-60 יום עובר למועד המשוער של הלידה, על מנת לאפשר בדיקה מוקדמת של הנתונים הרלוואנטיים"; עניין עתוי ההגשה, פסקה 5) – ובדרישת התושבות של בני הזוג (בע"ם 802/21 מדינת ישראל נ' פלונית (26.4.2022)).

...

(ד) צו מכונן: קשיים לצד עמדתי כי במהותו, צו ההורות הפסיקתי מצהיר על הורות קיימת, אני סבור שהקביעה כי מדובר בצו מכונן מעוררת מספר קשיים.

משכך, איני סבור כי טיעון "ההורות ההסכמית" מוליך למסקנה כי צו ההורות הפסיקתי הוא מכונן.

סיכום: צו ההורות הפסיקתי מצהיר על הורות קיימת הנה כי כן, אני סבור כי צווי ההורות הפסיקתיים מצהירים על הורותם הקיימת של הנזקקים להם.

בית המשפט העליון קבע היום כי יש צורך בצו הורות פסיקתי של בית המשפט לעינייני מישפחה על מנת לכונן הורות מכוח "זיקה לזיקה", דהיינו – הורות של אדם שנעדר קשר ביולוגי ליילוד אך מקיים קשר זוגי עם ההורה הביולוגי.

​בעשור האחרון, על רקע התפתחויות חברתיות וטכנולוגיות שונות והיווצרותם של תאים משפחתיים חדשים, התפתח מוסד צו ההורות הפסיקתי, המאפשר להכיר בהורות של בן או בת הזוג של ההורה הביולוגי אם הוכח כי הילד בא לעולם מתוך כוונה משותפת ותכנון משותף של בני הזוג, וזאת מבלי שבני הזוג יידרשו לפנות להליכי אימוץ.

...