צו ביניים בעתירה נגד צו הבאה של בית הדין הרבני

בבית המשפט העליון בג"ץ 3407/15 לפני: כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופטת ע' ברון העותר: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הרבני האיזורי בחיפה 2. בית הדין הרבני הגדול בירושלים 3. פלונית 4. פלוני עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד מנחם חפר; עו"ד דוד איזקסון בשם המשיבה 3: עו"ד יוסי גרינשטיין פסק דין

במסגרת הליך גירושין של בנו המתנהל בבית הדין הרבני האיזורי בחיפה, זומן העותר למתן עדות באמצעות "צו הבאה". כנגד החלטה זו מופנית העתירה שלפנינו, אשר בצידה הוגשה גם בקשה למתן צו ביניים.

עוד טען העותר, כי אין בסמכותו של בית הדין לזמנו לדיון לפניו, ולבטח שלא באמצעות "צו הבאה". זאת מאחר שסמכות בית הדין תחומה לתביעת הגירושין בין בני הזוג, ואינה חולשת על משפחתו של המשיב.

...

דיון והכרעה לאחר עיון בעתירה ובתגובה לה, מצאנו כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת אי מיצוי ההליכים המשפטיים העומדים בפני העותר – קרי מיצוי ההליכים לפני בית הדין הגדול (בג"ץ 1277/13 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים בירושלים, פסקה 7 (24.3.2013); בג"ץ 2479/13 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי בנתניה, פסקה 5 (19.5.2013)).

המשיבה הוסיפה וציינה כי בהמשך להחלטה זו הגישה תגובה מטעמה לבית הדין הגדול, שבגדרה טענה כי בקשות העותר דינן להידחות על הסף; ואילו העותר, כך נטען, לא הגיש כל תגובה מטעמו וחלף כך עתר לבית משפט זה. העתירה הוגשה ביום 17.5.2015 אולם במסגרתה לא צוינה החלטת בית הדין הגדול.

הווי אומר, שגם אם ביום הגשת העתירה החלטת בית הדין הגדול טרם הובאה לידיעתו של העותר, נראה כי לכל הפחות ידע על ההחלטה בעת הגשת הודעת ההבהרה הנ"ל. מכל מקום, משטרם ניתנה החלטתו הסופית של בית הדין הגדול בבקשות העותר למתן רשות ערעור ולעיכוב ביצוע, העתירה לוקה באי מיצוי הליכים ודינה להידחות; כך במיוחד שעה שבית הדין הגדול הזמין את העותר להציע "אפשרות אחרת לשמיעת עדותו" של העותר "באופן שלא יגרם לו הנזק הנטען בבקשה". בלא לגרוע מהאמור, יצוין כי אין זה דרכו של בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק להתערב בעניינים אלה שבסדרי דין, שמעצם טבעם מסורים לשיקול הדעת של הערכאה הדיונית (בג"ץ 10627/07 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פסקה 6 והאסמכתאות שם (17.10.2012)).

לנוכח האמור, העתירה נדחית על הסף וממילא נדחית גם הבקשה למתן צו ביניים.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2917/10 בפני: כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט י' עמית העותרת: פלונית נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הרבני הגדול 2. נשיא בית הדין הרבני הגדול, כב' הרב שלמה עמאר 3. פלוני עתירה למתן צו-על תנאי וצו-ביניים בשם העותרת: בעצמה בשם המשיבים 2-1: עו"ד ש' יעקובי בשם משיב 3: עו"ד א' לוי-ברון ][]פסק דין

גם כאשר התייצבה, בין היתר, בעקבות צוי הבאה שהוצאו נגדה, היא הסתלקה מן האולם מספר פעמים ללא קבלת רשות של בית הדין (ראו פרוטוקול הדיון מיום 31.3.2009 ומיום 6.5.2009).

...

אף לגופו של עניין לא מצאנו כי החלטותיהם של בית הדין הרבני הגדול ונשיאו מקימות עילה להתערבותנו.

נוכח הוראות הדין עליהן עמד משיב 2 בהחלטתו, ונוכח התנהלותה של העותרת עד כה – ובכלל זה אי-התייצבות לדיונים והפרה עקבית של צווים שהוצאו בעניינה – לא מצאנו כי הדרישה להפקדת ערבות איננה סבירה או כי היא מצדיקה את התערבותנו על פי אמות המידה עליהן עמדנו.

על יסוד כל האמור, ובהעדר עילה להתערבותנו, העתירה נדחית על הסף.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 10114/06 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופטת א' חיות העותר: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הרבני האיזורי בירושלים 2. בית הדין הרבני הגדול בירושלים 3. פלונית עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד ש' נסים בשם המשיבה 3: עו"ד מ' הגר ][]פסק-דין

בית הדין האיזורי קבע מועד נוסף (20.11.2006) והחליט לזמן את העותר אליו בצו הבאה עם אפשרות לשיחרור כנגד הפקדת 5000 ש"ח. גם במועד זה לא התייצב העותר ולפיכך נקבע מועד חדש לדיון ליום 7.12.2006.

בבוקר יום הדיון האמור הגיש העותר את העתירה שבכאן ובמסגרתה הגיש גם "בקשה דחופה למתן צוי ביניים" המופנים כנגד בית הדין האיזורי והמורים לו, בין היתר, להמנע מלקיים את הדיון שנקבע לאותו היום.

עוד טוען העותר כי החלטותיהם של בתי הדין בעיניינו נוגדות את כללי הצדק הטבעי ואת חוק יסוד כבוד האדם וחרותו והוא מבקש כי נורה לבית הדין האיזורי לבטל את החלטתו לפיה העותר מנוע מלהחזיק ברישיון נהיגה.

...

בהחלטתו מיום 30.7.2006 נעתר בית הדין הרבני הגדול באופן חלקי לבקשתו של העותר וקבע כי בית הדין האזורי יסדר את הגט אך זה לא ימסר לידי המשיבה 3 עד שמיעת ערעורו של העותר.

המשיבה טוענת מצידה כי דין העתירה להידחות על הסף.

דין העתירה להדחות על הסף.

מכל הטעמים שפורטו לעיל העתירה נדחית.

העותר ישלם למשיבה 3 הוצאות העתירה ושכ"ט עו"ד בסך 6500 ש"ח. ניתן היום, ט"ו תמוז, תשס"ז (01.07.07) ת ת

עיקר ההליכים שהתקיימו בין הצדדים בישראל משנודע לעותרת כי המשיב 3 נמצא בישראל החלה לפעול כאן לאכיפת פסק דינו של בית הדין הרבני בניו-יורק המחייב את המשיב 3 במתן גט, וזאת באמצעות טוענת רבנית מארגון "יד לאשה-סיוע לנשים בבתי הדין". במסגרת מאמצים אלה הגישה העותרת ביום 7.7.2002 לבית הדין הרבני האיזורי בירושלים בקשה למינוי חוקר מטעם הנהלת בתי הדין הרבניים לאיתור המשיב 3 וכן בקשה למתן צו הבאה נגדו.

בעקבות פסק דין זה הוגשה העתירה שבכאן במסגרתה ניתן לבקשת העותרים צו ביניים המעכב את ביצוע פסק דינו של בית הדין הרבני האיזורי, אך בהמלצת בית משפט זה הוסכם בין הצדדים כי תנתן לעותרים אורכה להגשת ערעור לבית הדין הרבני הגדול על פסק הדין נשוא העתירה על מנת למצות את ההליכים בערכאות אלה.

...

מכל הטעמים שפירטנו לעיל הגענו, כאמור, אל המסקנה כי מתוקף כללי המשפט הבינלאומי הפרטי הנוגעים לכיבוד הדדי בין ערכאות וכן לנאותות של הפורום, מן הראוי היה כי בית הדין הרבני בישראל יימנע מלדון בסוגיית משמורתו של הקטין.

מסקנה זו ומכלול השיקולים שהובילו אליה נבחנו תוך שימת טובת הקטין במרכז שיקולינו כבריח התיכון אשר סביבו סבים כל יתר השיקולים.

סוף דבר אשר על כן, אציע לחבריי לקבל את עתירתו של הקטין, לעשות את הצו על תנאי למוחלט ולקבוע כי פסק דינו של בית הדין הרבני האזורי מיום 30.12.2004 וכמוהו פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול מיום 20.2.2006 המאשר אותו, דינם להתבטל משום שהם אינם מתיישבים עם טובת הקטין העותר 2 ועם כללי המשפט הבינלאומי הפרטי (אותם בחנו באספקלריה של טובת הקטין) המהווים חלק מן הדין בישראל והחלים על פסיקתם של בתי הדין הרבניים.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2308/09 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ח' מלצר העותרת: פלונית נ ג ד המשיבים: 1. פלוני 2. בית הדין הרבני הגדול לעירעורים עתירה למתן צו ביניים וצו על תנאי בשם העותרת: מר חיים אדלר בשם המשיב 1: בעצמו ][]פסק-דין

הסעד הזמני שהתבקש כוון כלפי צו הבאה שהוצא כנגד העותרת על ידי בית הדין הרבני האיזורי בירושלים (ככל הנראה בהרכב דיינים חסר) זאת לקראת דיון שאמור היה להתקיים ביום ראשון שמיד לאחר מכן: בתאריך 15.3.2009.

המשיב ציין עוד כי העותרת לא הגיעה לישיבה שהתקיימה בתאריך 15.3.2009 ובישיבה זו של בית הדין האיזורי הוצא נגדה צו הבאה נוסף, לקראת הישיבה שנקבעה לתאריך 22.3.2009, וזו הפעם – הצוו נחתם על ידי שלושת הדיינים, חברי המותב.

...

לגופו של עניין טענה העותרת בהרחבה (אך בחוסר בהירות), כי תביעת הבעל לגירושין הוגשה, לתפיסתה, במרמה ובחוסר כנות, שכן דין התביעה לגירושין להתברר בבית דין צדק של העדה החרדית, שגם הוא מוסמך, לשיטתה, ליתן גט. בסמוך לאחר הגשת העתירה, בתאריך 12.3.2009, הוצאתי צו ארעי שאסר על קיום צו ההבאה כנגד העותרת לקראת הישיבה שהועדה לתאריך 15.3.2009.

לאחר עיון בתיק – שהוא למעשה כאמור אוסף של בקשות לצווים זמניים (ללא עתירה) – הגעתי למסקנה כי המתכונת הנוכחית מיצתה את עצמה ודינה להידחות.

נסיבות העניין אינן מקימות כאן איפוא עילה לביקורת של בית משפט זה. נוכח כל האמור לעיל – "העתירה" נדחית מן הטעם שאינה מגלה על פניה כל עילה.