צדדים יכולים לשנות את החוזה בהסכמה

איני מקבלת טענה זו. היתנהלות הצדדים בזמן אמת משקפת את אומד דעתם ואת רצונם להאריכו, גם מבלי להעלות על הכתב הסכמה זו. בהקשר זה ראו למשל האמור בספרם של גבריאלה שלו ואפי צמח, דיני חוזים, מהדורה רביעית, הוצאת נבו, בו נכתב כי: "היתנהגות הצדדים יכולה להביא גם לידי שינוי חוזה הקיים ביניהם. השאלה תהא תמיד האם ניתן להסיק מנסיבות הענין ומהתנהגות הצדדים כוונה לשנות מהוראות החוזה שביניהם...לשם ביסוס המסקנה כי הצדדים התכוונו שלא לקיים את החוזה כפי שהוסכם מלכתחילה ביניהם, נידרש דפוס היתנהגות מתמשך, לו שותפים שני הצדדים והעדה ברורה על ההסדר החוזי החדש שנוצר" (עמ' 242, פסקה 5).

...

התובע טען בתגובתו כי יש לדחות את הבקשה על הסף, בין היתר מאחר שכלל לא נחתם הסכם בין הצדדים להליך דנן; מאחר שאם וככל שנכרת הסכם, הוא היה בתוקף לשנה אחת בלבד ולכן אינו חל על ההליך דנן ומאחר שבין התובעת לנתבעת נכרת הסכם בשנת 2015, בו אין תניית בוררות.

כך גם אינני מקבלת את טענת התובעת, לפיה מאחר שהיא אינה צד להסכם, לא ניתן להחילו עליה.

סוף דבר לאור האמור לעיל, דין הבקשה להתקבל.

אני מורה על עיכוב ההליכים והעברת המחלוקת לבוררות בהתאם למנגנון שנקבע בהסכם בין הצדדים.

נטען כי אף אחד מן הצדדים לא יכול לשנות את ההסכם באופן חד צדדי.

בדיון שהתקיים אתמול התברר כי קיימת מחלוקת בין הצדדים, כאשר חוביאן סבור כי אין בידי אספנדי הכוח או הסמכות לשנות את ההסכם באופן חד צדדי ולהביא לחילופי מי מהנאמנים, אשר הוסכמו באופן פרסונאלי בהסכם.

...

על פי ההסכמות שבין הצדדים, נקבע כי השופט (בדימוס) א' אורנשטיין ימונה כבורר לצורך פיקוח ומתן הנחיות והוראות בכל הקשור בהליכי המכירה של המרכז המסחרי וכל החלטה שתידרש (ככל שתידרש) לשם כך. משום כך, סבורני כי הגורם המוסמך לדון בחילוקי הדעות שבין הצדדים הוא כבוד הבורר א' אורנשטיין שמונה על ידם.

המסקנה העולה מן הדברים לעיל היא כי יש לבטל את החלטתי מיום 11.11.2021, אשר ניתנה במעמד צד אחד, ללא מתן הזדמנות לצדדים הנוספים להביע את עמדתם.

סוף דבר: לאור האמור לעיל, הבקשה לעיון חוזר מתקבלת, וההחלטה מיום 11.11.2021 מבוטלת בזאת.

כבר נפסק בעבר, כי היתנהגות הצדדים הלכה למעשה לאחר חתימת החוזה, יכולה לשנות את שהוסכם בחוזה מלכתחילה (ראה למשל: ע"א 4956/90 פזגז חברה לשיווק בע"מ נ' גזית הדרום בע"מ, פ"ד מו(4) 35, 41-40 (1992); ע"א 901/90 נחמיאס נ' קולומביה סחר ותעשיה בע"מ, פ"ד מז(1) 252, 260-259 (1993)).

...

תמצית טענות הנתבעת (דנלוג) יש לדחות את התביעה ולהורות על ביטול ההסכם והתוספת, מהנימוקים הבאים: פרויקט טוגו 3 נועד לזמן קצר ונקודתי, כתגובה למשבר הקורונה ואינו חלק מפעילות טוגו במחסני דנלוג בהתאם להסכם.

סעד האכיפה מאחר וקבעתי לעיל, כי טרם הגיע המועד לפינוי הסחורה שנאספה במסגרת פרויקט טוגו 3 וכי למעשה אין מחלוקת בין הצדדים בנוגע להיקף מינימום תנועת הקרטונים בשנה השלישית להסכם וכי אין לכלול את איסופי סוף עונה במסגרת חישוב המינימום השנתי, המסקנה המתבקשת היא כי אין תוקף להודעת הביטול ששלחה דנלוג לטוגו.

אני סבור כי בנסיבות העניין, יש לדחות טענה זו. כידוע, חוזים יש לקיים והפסיקה תומכת באופן ברור וחד משמעי בזכות לאכיפה, אשר מהווה את התרופה הראשונה והעיקרית הניתנת במקרה של הפרה חוזה (ראה: שלו ואדר דיני חוזים – התרופות לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי (תשס"ט-2009), עמ' 192-191).

סוף דבר לאור מכלול האמור לעיל, מתקבלת התביעה בחלקה.

הנתבעת הטוענת לבטלות ההסכם בהיעדר גמירת דעת ופגמים ברצון לא הזמינה לעדות את הבת ס' אשר ללא ספק הייתה יכולה לשפוך אור על הסכמות הצדדים, נסיבות עריכת ההסכם וחתימתו.

מכאן, ומשלא בוטל הסכם הגירושין הקובע את חיוב התובע בפרעון ההלוואות שנטלו הצדדים קודם לגירושין, ומשלא נטענן שהצדדים שינו את הסכמותיהם בנוגע לכך, הרי שהתובע חב בפרעון כל חוב שנותר לסילוקן המלא של ההלוואות האמורות ושסולק למעשה על ידי הלוואה שנלקחה במועד מאוחר לפסק הדין.

...

מסקנתי היא אפוא שהסכם 2015 הוא הסכם תקף ומחייב ומקים לתובע זכות לעתור לפירוק שיתוף בבית.

אינני מקבלת את טענת הנתבעת לפיה להסכם 2015 תוקף אובליגטורי בלבד להבדיל מהסכם הגירושין שלו תוקף קנייני.

בירושלים XXX ' לאור האמור לעיל אני נעתרת לתביעה ומורה על פירוק השיתוף בבית ברח בדרך של מכירה, ומורה כדלקמן: 26 X תת חלקה X חלקה XXX הידוע כגוש הבית יימכר כפנוי, למרבה במחיר, במכירה שבין מוכר מרצון לקונה מרצון.

את טענת הנתבעים כי הם חתמו על הסכם הפשרה בהיותם במצוקה כלכלית, מבלי להתייעץ על עורך דין וכי הם לא קראו את הסכם הפשרה כראוי ולא הבינו את תוכנו ואת משמעותו ואילו היו מבינים את תנאיו לא היו מסכימים לחתום עליו ולשלם פיצוי מוסכם לא מידתי העולה בשיעורו לפצוי המאקסימאלי לו היו התובעים זכאים אילו ניהלו את התביעה הראשונה - אין בידי לקבל.

מדובר במבחן אובייקטיבי באופיו, שבו בוחן ביהמ"ש אלו נזקים יכלו הצדדים לצפות באופן סביר בעת כריתת החוזה והאם הפצוי המוסכם נקבע ביחס סביר לנזקים צפויים אלו, ולא הנזק בפועל שניגרם - וכל עוד קיים יחס סביר כלשהוא, ולו גם דחוק, לנזק שניתן היה לראותו מראש לא יתערב בית המשפט בשיעור הפצוי המוסכם (ראו; ע"א 10208/16 קרסו מוטורס בע"מ נ' Better Place Inc (פורסם בנבו, 13.12.2017); ע"א 8506/13 זאבי תיקשורת אחזקות בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (פורסם בנבו, 23.8.2015); ע"א (מח'-מרכז) 1250-09-07 אופיר טורס בע"מ נ' מרכז תיירות ונכסים (ב.א) בע"מ (פורסם בנבו, 1.5.2008)).

על מנת שצד ייתפס כמי ששינה הסכם בהתנהגותו, וויתר על זכותו על פי הסכם, נידרש להראות כי הצד השני שינה את מצבו לרעה כתוצאה מהסתמכות על הויתור (ראו; ע"א 3264/01 בסנינו נ' אליה פ"ד נו(6) 566, 573 (2002); **** פרידמן ונילי כהן חוזים ג 28 (2003)) כאשר על הטוען לשינוי הסכם בכתב בדרך של הסכמות בעל פה או בדרך של היתנהגות, מוטל נטל הוכחה מכביד ולשם זה יידרש בסיס ראייתי מוצק וברור (רע"א 3961/10 המוסד לביטוח לאומי נ' סהר חברה לתביעות בע"מ (פורסם בנבו, 26.2.2012) פסקה 33 ואסמכתאות שם)).

...

על רקע זה נחתם ביום 10.8.2021 בין התובעים 4-1 לבין הנתבעים הסכם פשרה במסגרתו הוסכם, מבלי שהנתבעים מודים בטענות התובעים ולצורך מחיקת התביעה הראשונה, כי הנתבעים ישלמו לתובעים 4-1 סך של 1,000 ₪ (סעיף 1) והנתבעים התחייבו לעבוד על פי חוק התקשורת וחוק הגנת הפרטיות ממועד חתימת הסכם הפשרה (סעיף 4) וכן להעביר בתוך 7 ימים לתובעים את פרטי המשווקים, המדוורים ומי שלקח חלק בהפצת דברי הפרסומת לתובעים ואת הסכם התקשרות או חשבונית (סעיף 5) (להלן: "הסכם הפשרה").

בסעיף 1 להסכם הפשרה הוסכם כי הנתבעים ישלמו לתובעים 1-4 לצורך מחיקת התביעה הראשונה תשלום בסך של 1,000 ₪.

את טענת הנתבעים שיש להפחית את הפיצוי, אין בידי לקבל.

לסיכום; מכל האמור הנתבעים, יחד ולחוד, ישלמו לתובעים 1-4 סך של 16,000 ₪; לתובע 5 סך של 750 ₪ ולתובע 6 סך של 250 ₪.