בבקשה המונחת לפניי טוענת המבקשת, כי בהחלטותיו מושא הבקשה ובהחליטו למנות מומחה מטעמו מנע ממנה בית המשפט קמא הוכחת מצבו הרפואי האמתי של מר ד.; כי העובדה שהמומחה שמונה ע"י בית המשפט קמא אינו מתאים לבחינת טענותיה התגלתה לה רק עם קבלת חוות הדעת, בה צוינו פרטי השכלתו וניסיונו המקצועי; לדידה, אין חולק, כי אין קשר בין ענף הפסיכיאטריה אליו משתייך המומחה ובין מחלתו העיקרית של מר ד., שהיא נוירולוגית; וכי אין בעובדה שבית המשפט קמא התיר חקירת המומחה על חוות הדעת כדי לרפא פגם זה; המבקשת משיגה גם על החלטת בית המשפט קמא לדחות בקשתה לזימון הרופאה שנתנה תעודת רופא בחודש ינואר 2016 (סמוך לאחר החתימה על תצהירי העברת הזכויות בדירה ללא תמורה), להלן: "הרופאה", אשר הוגשה ע"י המשיבה כראיה, תוך קביעה שניתן להסתפק במידת הצורך בתעודת עובד ציבור תחת עדותה.
בתגובתה טענה המשיבה, כי הבקשה נשענת על מסד עובדתי משולל יסוד, אשר נועד לזרות חול בעיני בית המשפט; כי ממילא הדירה מעולם לא הייתה בבעלות מר ד., שעה שנרכשה ע"י הוריה אשר נשאו במלוא התמורה והזכויות בה נרשמו על שם מר ד. מבחינה פורמלית בלבד; היות שהיא נרכשה מחברת "עמיגור" ובחלוף מיגבלת השנים (בהתאם לנהלי החברה שהעניקה הנחה משמעותית לזכאים לרכישת דירות ממנה) הועברו הזכויות בה אליה, בעוד לכל אורך השנים מתגורר בה מר ד. בלא תשלום דמי שכירות לה או להוריה; כי ההחלטות נושא בקשת רשות העירעור הן דיוניות באופיין המצויות בגדרי שיקול הדעת המסור בידי הערכאה הדיונית, ובהתאם להלכה הפסוקה, אין דרכה של ערכאת העירעור להתערב בהחלטות ממין אלו למעט במקרים חריגים, והמקרה דנא אינו כזה; המבקשת לא טענה לבטלות מיסמכי היסוד של העיסקאות – הן משנת 2010 (ההסכם בין מר ד. והורי המשיבה והן משנת 2015 (העברת הזכויות בדירה ממר ד. למשיבה), והניסיון לטעון כעת בעקיפין כנגד תקפם (בעצם הטענה כי עסקת העברת הזכויות בטלה) אינו אלא הרחבת חזית אסורה; אין לקבל טענות המבקשת בעיניין המועד בו נתגלה לה העידר ההלימה בין מומחיות המומחה שמונה ע"י בית המשפט קמא ובין המומחיות הנדרשת לבירור המחלוקת בין הצדדים, משהיא נגועה בחוסר תום לב, שהרי היה בידיה לגלות בקלות יתרה תחום המומחיות שלו בסמוך לאחר המינוי, ואין בעובדה שממצאי חוות הדעת אינם נושאים חן בעיניה כדי להצדיק מינוי מומחה נוסף; ומכל מקום, לדידה של המשיבה, אין ממש בטענה כי תחום מומחיות המומחה מטעם בית המשפט אינו מספק מענה לצורך שבגינו הוא מונה; במסגרת ישיבת קדם המשפט שהתקיימה בפני בית המשפט קמא ביום 06.04.2022 בסופה הורה בית המשפט על מינוי מומחה מטעמו, הצהירה ב"כ המבקשת, כי אין חולק אודות כשרותו המשפטית של מר ד. במועדים הרלוואנטיים (בשנים 2010 ו – 2015); וכי ממילא בהתאם להוראות הדין, אדם כשיר לפעולות משפטיות אלא אם כשרותו הוגבלה או נפסלה; בהתאם להוראות הדין, הכלל הוא שבהליכים המתנהלים בבית המשפט לעינייני מישפחה אין להתיר הגשת חוות דעת פרטיות לאחר קבלת חוות דעת של מומחה מטעם בית המשפט אלא במקרים חריגים, והמבקשת לא הצביעה על נסיבות בהן יש לחרוג במקרה דנא מן הכלל; עסקינן בהחלטות ביניים, אשר ככלל אין להתיר ערעור עליהן ודרך המלך היא להשיג עליהן במסגרת העירעור על פסק הדין; הוא הדין גם בכל הנוגע להחלטה על פיה נדחתה בקשת המבקשת לזימון הרופאה לעדות.
.
(ו) מומחה שמינה בית המשפט לא יוזמן להחקר על חוות דעתו אלא ברשות בית המשפט, לאחר שהוגשה בקשה מנומקת לחקור אותו בתוך ארבעה עשר ימים מיום קבלת התשובות לשאלות ההבהרה, למעט אם הורה בית המשפט כי בעל הדין יהיה רשאי לחקור את המומחה גם אם לא הגיש שאלות הבהרה.
...
לצד זאת באתי לכלל מסקנה שונה בכל הנוגע לזימון הרופאה לעדות.
על יסוד כל האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית בכל הנוגע לבקשה לפסילת חוות הדעת, למינוי מומחה נוסף ע"י בית המשפט קמא ו/או למתן היתר להגשת חוות דעת פרטית מטעם המבקשת.
אולם, בכל הנוגע לדחיית בקשת המבקשת לזימון הרופאה לעדות, מצאתי, כאמור, ליתן למבקשת הרשות לערער עליה, ומצאתי לקבל הערעור ברכיב זה ואני מורה על ביטול ההחלטה מיום 10.01.2023 שניתנה בעניין.
