נטען כי בהתאם להמלצת הרופא התעסוקתי מיום 24.4.18, נאלצה התובעת לנצל עד לפרישתה בפועל (31.8.18) , 143 ימי מחלה שעמדו לזכותה בתוספת 30 ימים במצטבר לאחר התאונה ובסה"כ 173 ימי מחלה.
התובעת מבקשת לפצותה בגין הפסד שכר לתקופה של 24 חודשים, ממועד התאונה (30.8.16) ועד ליום הפרישה בגיל 52, בחודש אפריל 2018, בסך 60,300 ש"ח.
הפסד שכר בשנת 2016
התובעת העידה בבית המשפט, כי למעט 9 ימי חופשת מחלה בחודש ספטמבר 2016, המשיכה לאחר התאונה בעבודתה כשכירה, מורה מחנכת לתלמידים ברצף האוטיסטי בתיכון שוהם וכן, כעצמאית.
עיון באישורי המחלה שצירפה התובעת לתיק המוצגים מטעמה, נספח ג' מלמד כי למעט ימי מחלה בודדים בסמוך לתאונה בשנת 2016, לא נעדרה התובעת מעבודה בתיכון שוהם עד לעזיבתה שם בחודש ספטמבר 2017, עובדה אשר אינה מתיישבת עם טענתה שבנידון.
...
בנסיבות אלה, סבור אני, כי בגין התקופה הסמוכה שלאחר התאונה נזקקה התובעת לסיוע ועזרה מוגברים של משפחתה, החורג מעזרה רגילה, המצדיקים פסיקת הוצאות עזרת זולת על דרך האומדנה בסכום גלובלי סך של 15,000 ₪.
כאשר לאלה מתווספת העובדה כי נרשם במסמך רפואי רשמי, רופאת המשפחה בקופת החולים בסמוך למועד התאונה, מפיה של התובעת, תחת תלונותיה כי היתה מעורבת בתאונת דרכים שארעה בחזרתה מהעבודה לביתה, סבור אני כי הנתבעת הרימה את נטל השכנוע והבאת הראיה להוכחת הטענה כי תאונת הדרכים הינה תאונת עבודה.
אשר על כן, הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בסך של 82,500 ₪ (במעוגל) בתוספת שכ"ט עו"ד כדין ואגרה כפי ששולמה.
