עבור ימי המחלה שולמו לתובעת דמי מחלה כדין בהתאם לימי המחלה הצבורים שעמדו לזכותה.
יתר על כן, אף היתנהגות הנתבעת בזמן אמת מעידה על כך כי גם היא לא ראתה בהעדרות התובעת מעבודתה עד ללידה כזניחת מקום העבודה אשר עולה כדי התפטרות: ראשית, מדוחות הנוכחות שצרפה הנתבעת לכתב ההגנה (נספח 3) עולה כי מיום 8.2.2022 ואילך דווח ברשום הנוכחות של התובעת "חופשת לידה", כך שברור שהנתבעת עצמה ראתה בתובעת בתקופה זו כעובדת המצויה בחופשת לידה, ולא כעובדת שהתפטרה קודם לחופשת הלידה.
ב. לנוהל פקדון עובדים זרים של רשות האוכלוסין וההגירה, בו נקבע כך:
"חובת המעסיק לתשלום פקדון מוטלת בכל מקרה בו על המעסיק חובה לשלם לעובד שכר על פי דין, הסכם קבוצי או צו הרחבה, ובכלל זה ימי חופשה שנתית (לרבות כאשר העובד שוהה זמנית מחוץ לישראל לאחר שהצטייד באינטר-ויזה), ימי חג, חופשת מחלה (בכפוף להצגת אישור רפואי או אישור מהמוסד לביטוח לאומי להוכחת חופשת המחלה, ובהתאם לימי המחלה להם זכאי העובד לפי דין, הסכם קבוצי או צו הרחבה) וכיוב'".
לפיכך, מאחר שבמהלך חופשת הלידה התובעת לא הייתה זכאית לשכר עבודה, לא חלה על הנתבעת חובת הפקדה לפקדון עובדים זרים במהלך חופשת הלידה.
...
כמו כן, משקבעתי שהתובעת לא זנחה את עבודתה טרם הלידה, דין טענת הקיזוז של הנתבעת בגין הודעה מוקדמת להידחות.
סוף דבר
לאור כל המפורט לעיל, התביעה מתקבלת באופן חלקי, ועל הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים:
פדיון חופשה בסך 880 ₪.
התביעה לפיצוי בגין חלף הפרשות המעסיק לפנסיה עבור חופשת הלידה – נדחית.