פתיחת דלת של רכב חונה שגרמה לנזק למראה של רכב אחר

בתאריך 8.5.15 בסביבות השעה 07:30, נהג תובע 1 ברכבו של תובע 2 מסוג פורד מ.ר. 18-754-61 (להלן: "רכב התובע") ברח' יגאל בחדרה.

מנגד, טענו הנתבעים כי בשעה שתובע 1 נסע בכביש, דלת הברזל של הנגררת היתה פתוחה ובלטה אל הכביש כ- 5 ס"מ בלבד, באופן שאפשר מעבר של כלי רכב אחרים לפניו ללא פגע, אלא שתובע 1 שדעתו ככל הנראה הוסחה מן הנעשה בדרך, היה היחיד שפגע בה. וכך תיאר נתבע 2 בעדותו בבית המשפט את שארע: "...אני יודע שזה אסור לחנות בצד הנגדי. לא שמתי לב לזה בלחץ של הבוקר. חניתי,

לשמע גרסה זו אמר תובע 1: "...זה לא נכון. הדלת ניפתחה בדיוק כשנסעתי בכביש ואם היתה פתוחה כשעברתי אז הנתבע היה נפגע". בתשובה לשאלתי האם בטרם צילם את התצלומים ת/1 הוא פתח את דלת הברזל במלואה, אמר תובע 1: "...אני החזרתי את הדלת למצב שבו היא היתה בזמן התאונה כי מהמכה שלי היא ניסגרה ואז החזרתי אותה בחזרה כדי לצלם אותה". עובדו של נתבע 2, מר אלעד תוהמי אשר זיהה עצמו בתצלומים ת/1 אישר גם הוא בעדותו בפני כי היה זה נתבע 2 שהחנה את הרכב והנגררת במקום: "...יניב נהג ברכב. החנה את האוטו, לקח כלי מהעגלה, התחיל לעבוד בפנים בתוך הבית, אני בזמן שהשער של העגלה פתוח מוציא את הכלים...". למראה התצלומים ת/1, אישר מר תוהמי כי "השער של העגלה היה פתוח ככה", דהיינו באופן הנראה בתצלומים, והמשיך: השער בלט לכביש אולי טיפה.

אשת הנתבע 2, הגב' ****ה מרקוביץ סיפרה כי לאחר התאונה היא היתקשרה אל תובע 1 אשר דרש תשלום של 800 ₪ בגין הנזק שניגרם למראה ובתגובה לסירובה הבטיח כי "ילך עם זה עד הסוף", תבע את פוליסת הביטוח של הנגררת ומשנדחה פנה אל בית המשפט בתביעה הנוכחית.

...

תובע 1 הכחיש טענות אלה ועמד על כך שהוא בסך הכל בקש מנתבע 2 יתקן לו את מראת הרכב, הא ותו לא. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים והעדים מטעמם ועיינתי בראיות שהוצגו בפני, דעתי היא כי את האחריות לתאונה ותוצאותיה יש לחלק בין שני הצדדים באופן שנתבע 2 יישא ב- 75% ממנה ואילו התובע 1 ב- 25% הנותרים.

התוצאה היא אם כן שאני מחליטה לקבל את התביעה בחלקה ומחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע 2 שהינו בעל הרכב שניזוק, סך של 1,056 ₪ המהווים 75% מסך נזקיו המוכחים (1,058 ₪ עלות המראה והחלפתה + 350 ₪ שכר טרחת השמאי) בתוספת הוצאות בסך 400 ₪ ובסה"כ 1,456 ₪.

במהלך הנסיעה פגעה דלת של רכב פרטי שחנה בצידו הימני של הכביש בדלת האחורית של האוטובוס, ולשני הרכבים נגרם נזק קל. חילוקי הדיעות, כמקובל במקומותינו, הם בשאלה אם דלת הרכב החונה ניפתחה ופגעה באוטובוס הנוסע (כטענת התובעת) או שמא דלת הרכב החונה הייתה פתוחה והאוטובוס נסע בחוסר זהירות ופגע בה (כטענת הנתבעים).

הוא עצר את האוטובוס והבחין במראה ברכב חונה שדלתו פתוחה בחלקה.

לעניין זה אפנה לפסק דינה של כב' השופטת אביגיל כהן בע"א 24423-03-18 שומרה נ' דן (28/6/18) שעסק במקרה דומה (ההדגשה במקור): "השאלה האם די בחוות דעת השמאי כדי להוכיח את שיעור הנזק או שמא יש חובה בכל מקרה לצרף חשבוניות בגין התיקון שבוצע בפועל נזק צריכה להבחן אף היא לפי נסיבות המקרה ... אני סבורה כי במקרה דנן הוכח שיעור הנזק גם ללא חשבונית. חברת דן מתקנת את האוטובוסים תיקון עצמי במוסך שלה, ולא במוסכים אחרים ומטבע הדברים אינה מנפיקה חשבוניות לעצמה. השמאי ביסס קביעתו על עלויות חלפים במוסך דן ועל עלויות ביצוע עבודה לצורך תיקון הנזק תוך קביעת ירידת ערך על סמך פרמטרים המוכרים בענף ... הקביעות של השמאי לא נסתרו ע"י המערערת. לו חפצה המערערת לסתור את קביעות השמאי ולהשיג על סכומי התיקון והחלפים המצוינים בחוות הדעת מטעם דן, עמדה בפניה האפשרות להגיש חוות דעת מומחה מטעמה ו/או ולזמן את השמאי מטעם דן לחקירה נגדית". דוח השמאי נערך אמנם על יסוד תמונות, דבר שאינו אופטימאלי, אך הואיל והתמונות צולמו ביום התאונה והוכח הקשר הסיבתי בין הנזקים המצולמים בהן לבין התאונה, והואיל והנתבעים לא הציגו ראיות או פסיקה המונעים עריכת דוח שמאי על-יסוד תמונות, נקבע כי שיעור הנזק לרכב הוכח, וכך גם דוח השמאי שבגינו הוגשה חשבונית.

...

לטענת הנתבעים משתיקנה התובעת את האוטובוס היא אינה יכולה להסתמך על דוח השמאי והיה עליה להציג ראיות לעלות התיקון בפועל וללא ראיות אלו יש לדחות את תביעתה שלא הוכחה.

לעניין זה אפנה לפסק דינה של כב' השופטת אביגיל כהן בע"א 24423-03-18 שומרה נ' דן (28/6/18) שעסק במקרה דומה (ההדגשה במקור): "השאלה האם די בחוות דעת השמאי כדי להוכיח את שיעור הנזק או שמא יש חובה בכל מקרה לצרף חשבוניות בגין התיקון שבוצע בפועל נזק צריכה להיבחן אף היא לפי נסיבות המקרה ... אני סבורה כי במקרה דנן הוכח שיעור הנזק גם ללא חשבונית. חברת דן מתקנת את האוטובוסים תיקון עצמי במוסך שלה, ולא במוסכים אחרים ומטבע הדברים אינה מנפיקה חשבוניות לעצמה. השמאי ביסס קביעתו על עלויות חלפים במוסך דן ועל עלויות ביצוע עבודה לצורך תיקון הנזק תוך קביעת ירידת ערך על סמך פרמטרים המוכרים בענף ... הקביעות של השמאי לא נסתרו ע"י המערערת. לו חפצה המערערת לסתור את קביעות השמאי ולהשיג על סכומי התיקון והחלפים המצוינים בחוות הדעת מטעם דן, עמדה בפניה האפשרות להגיש חוות דעת מומחה מטעמה ו/או ולזמן את השמאי מטעם דן לחקירה נגדית". דוח השמאי נערך אמנם על יסוד תמונות, דבר שאינו אופטימלי, אך הואיל והתמונות צולמו ביום התאונה והוכח הקשר הסיבתי בין הנזקים המצולמים בהן לבין התאונה, והואיל והנתבעים לא הציגו ראיות או פסיקה המונעים עריכת דוח שמאי על-יסוד תמונות, נקבע כי שיעור הנזק לרכב הוכח, וכך גם דוח השמאי שבגינו הוגשה חשבונית.

סוף דבר התביעה מתקבלת.

הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בסך 7,836 ₪, בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪ המתחשב בהתנהלות הצדדים ובצורך בהגשת סיכומים בכתב, והוצאות משפט בסך 500 ₪.

הנתבע טוען כי החנה את רכבו ובזמן שפתח את דלת רכבו, פגעה בו נהגת המבוטח עם המראה של רכבה ופגעה ברכבו של הנתבע.

אבל הוא טוען שחוץ מהמראה והזכוכיות שנשברו, לא נגרמו עוד נזקים, אלא מתאונות אחרות שעשית? התיק שלי קיים במישטרה, לא הייתה לי אפילו פעם אחת דוח על משהו, כלום.

בעקבות התאונה הוזמנה המישטרה למקום ונהגת המבוטח מסרה הודעה על תאונת דרכים למשטרת ישראל ובה חזרה על גירסתה: "...כאשר התקרבתי אליו הוא פתח בעוצמה את הדלת של הנהג פגע בראי ובחלון צדדי..." הנתבע סיפר בעדותו: "חניתי את הרכב בחניה. פתחתי את הדלת, הגברת הזו נסעה ממש צמוד אלי, איך שפתחתי את הדלת כדי לרדת מהרכב, המראה שלי, והמראה שלה התנגשו. היא ישר נתנה ברקס ובלמה. ירדנו מהרכבים. אמרתי שלא תזיז את הרכב, שתחכה, היא נלחצה, המראה שלי ישבה על הקאנט של החלון שלה, הוא היה למעלה. לא קרה כלום. צפצפו מאחורה, היא נלחצה, רצתה להזיז את הרכב, ובום היתפוצצה גם הזכוכית. חוץ מזה לא היה שום מגע פיזי בין הרכב שלי לרכב שלה, חוץ ממראה ומראה. אני מפנה לדוח השמאי. אין שום פגיעה או החלפת צבע, אפילו לא שריטה, וגם לא בדלת. אני מפנה לתמונות. איך הגיעו לפנס אחורי גם לא הבנתי, כשהיא נעצרת במקביל אלי." בחקירתו הנגדית נישאל: אתה מסכים שהמראה מאחורי הדלת, אם אתה פותח הדלת, היא מסתירה את המראה, מפנה לתמונה? הדלת פתוחה.

בחוות הדעת, כותב השמאי כי לא הוחלפה דלת הרכב של הנתבע וכי לא יתכן שהנזק שמוצג ברכב המבוטח אכן נגרם על ידי רכב הנתבע.

...

עדות זו מחזקת את המסקנה כי פתיחת הדלת הובילה לפגיעה במראה ובחלון גם יחד, שכן הנתבע מאשר כי כשירד מהרכב אלו הנזקים שהבחין בהם.

לאור האמור לעיל, דין התביעה להתקבל.

הנתבע ישלם לתובעת בתוך 30 יום סך 14,580 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל, ובתוספת אגרת משפט כפי ששולמה, שכר עדות ככל שנפסק ושכ"ט עו"ד בשיעור 3,000 ₪.

נגרמו נזקים ברכוש.

ממקום ישיבתה במושב הנהג תיארה את אשר ראתה כך: "מימיני הייתה שורה של רכבים חונים, רכב מסוג שברולט, עמדתי בפקק הוא היה מימיני, ראיתי אופנוע במראה של הרכב הפנימית, האופנוע הגיע מאחורי, הוא עבר מצד ימין שלי, הדלת של הרכב החונה ניפתח מהצד של הכביש, אני ראיתי את הרוכב אופנוע על החלון, שמעתי בום. כשסובבתי את הראש ראיתי את הקסדה של הרוכב על החלון בדלת הימנית אחורית". בחקירה הנגדית אישרה השוטרת כי היא ראתה את המתואר מהמראה הפנימית ברכב בו היא נהגה.

רק אז הבחנתי ברוכב אופנוע שנתקל בדלת שלי ועף מהאופנוע, עף שמאלה נדבק לשמשה אחורית שלרכב אחר שהסתבר שזה רכב של שוטרים, רכב מסווה, צבע לבן, מהעוצמה הוא עף קדימה, כמו סרט אימים.

...

אני קובע כי לנאשמת הייתה פתוחה הדרך לנהוג בזהירות לבחון היטב את מצב הדרך, ולמקום ממנו הגיע הרוכב.

לסיכום: לאחר שמיעת העדים, בחינת הראיות, ובחינת עדותה של הנאשמת עצמה, הן חקירתה במשטרה והן בבית המשפט אני קובע כי התביעה הרימה את הנטל המוטל עליה, הנאשמת נהגה בחוסר זהירות ולכן היא האחראית לתאונה ותוצאתה.

אני מרשיע את הנאשמת בעבירות המיוחסות לה בכתב האישום.

תקנה 80(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: "תקנות התעבורה") קובעת כדלקמן: "לא יפתח אדם את דלתו של רכב אלא לאחר שנקט כל אמצעי הזהירות הדרושים להבטחת שלומם של עוברי דרך". תקנה זו מלמדת, אומר עדי סומך, על הטלת אחריות קפידה לפתיחת דלת על פותח הדלת וכי על פותח הדלת לנהוג משנה זהירות תוך הקפדה על עוברי אורח ובכללם רכבים בעת פתיחת דלת המכונית (שם, עמ' 299).

בעדותו בפניי תאר הנהג ברכב התובעת את התאונה כדלקמן: "נסעתי ברחוב העצמאות ולפני המקום שעצרתי היה רמזור, היה לי בתוך האוטו מיחם עם 4 ליטר של מים חמים, כשעצרתי ברמזור המיחם נפל על צדו והתחילו לנזול מים מתוך המכל. כנסתי למפרץ חניה אחרי הרמזור לעצור כדי להרים את המכל. עמדתי במפרץ, הסתכלתי במראה, פתחתי את הדלת, באתי לשחרר את החגורה. קודם פתחתי את הדלת ואז שחררתי את החגורה, כשפתחתי לא היה שום דבר, עברה משאית במהירות והיא עם הקצה הימני שלה, יש לה מוט, היא פגעה לי בעוצמה בדלת והיה רעש עצום והיא גררה את הדלת והדלת ניפתחה 180 מעלות ..." (עמ' 2, ש' 15-21).

מסקנה זו מקבלת משנה תוקף בשים לב לכך שהמשאית רחבה מאד, לכך שמדובר ברחוב עמוס עם מפרצי חניה לצד המיסעה, ללא מרווח בין החניות לבין המיסעה ולכך שמדובר במשאית כבדה אשר יש לצפות כי תיגרום נזק רב במקרה של מגע ברכב אחר.

...

מסקנה זו מקבלת משנה תוקף בשים לב לכך שהמשאית רחבה מאד, לכך שמדובר ברחוב עמוס עם מפרצי חניה לצד המיסעה, ללא מרווח בין החניות לבין המיסעה ולכך שמדובר במשאית כבדה אשר יש לצפות כי תגרום נזק רב במקרה של מגע ברכב אחר.

איני מקבלת את עדות הנהג ברכב התובעת כי בין פתיחת הדלת (אחרי התבוננות במראה) לבין אירוע התאונה עברו דקה שתיים.

אשר על כן, ישלמו הנתבעים, על-ידי הנתבעת, לתובעים את הסכומים הבאים: א. דמי נזק (כולל השתתפות עצמית): 4,073 ₪.