פשיטת רגל עקב ניהול לקוי של חברה

עילת התביעה סבה סביב עוולת הרשלנות, כאשר עיקרה בטענת התובע, כי התביעה, שלשם הגשתה וניהולה נשכר הנתבע, הוגשה רק לאחר שנים, בשעה שמרבית עילותיה התיישנו ובעת שבני הזוג החייבים לו את הכספים כבר היו מצויים זמן ניכר בהליך של פשיטת רגל.

נזק לא ממוני והשבת שכר הטירחה בתביעות רשלנות מקצועית בתביעות רשלנות בשל ניהול לקוי של ההליך המשפטי, הוכחת הנזק והקשר הסיבתי לנזק קשים יותר להוכחה, ואזי עולה מאליה השאלה אם זכאי התובע לפצוי לא ממוני למרות שכשל להוכיח את הקשר הסיבתי לנזק.

כפי שניסח זאת השופט ברק: "כבודו של אדם, שמו הטוב, נוחותו ושלמות נפשו חשובים לחיי חברה תקינים וצריכים לקבל הגנה ראויה כמו כל אינטרס רכושי. כוסו וכיסו של אדם אינם חשובים מכעסו". (ע"א 243/83 עריית ירושלים נ' גורדון, פ"ד לט(1) 113, 141).

...

לפיכך, המסקנה היא כי גם אילולא רשלנותו של עורך הדין הנתבע, היה נגרם לתובע נזק בשל חוסר היכולת לאכוף את פסק הדין שהיה יכול להינתן לזכותו, כך שזה היה נותר עם זכות כתובה ופסוקה שלא ניתנת למימוש, ואת כספו, שהלווה לחייבים, לא היה זוכה הוא לראות בימי חייו.

יצוין, כי מסקנה זו מתיישבת אף עם דברי התובע, כפי שהעלהום הנתבע על הכתב בתרשומת שיחתם בעמוד 7, ולפיהם יודע הוא כי לאור אשפוזה של החייבת וחוסר בנכסים לה, הסיכוי שיראה כסף חלש מאד במיוחד שבעלה אינו משתף פעולה.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, נמצא כי הנתבע התרשל בתפקידו בכך שלא הגיש את התביעה במועד עד כי חלק מעילותיה התיישנו.

מרבית טענותיה של בטי בדבר נזקים שנגרמו לה, עניינן ביצוע לקוי של עבודות, שהיו אמורות להיות מבוצעות לאחר שאריה סיים את עבודתו אצלה, כך שהתביעה אמורה הייתה להיות מופנית כנגד המפקח החדש, מר יחזקאל.

לימים פתח דני עסק עצמאי כחשמלאי בעוד אריה העוסק בבנייה, ניכנס להליכי פשיטת רגל.

מכוח מעמדו המיוחד נקבעה, בין השאר, אחריותו של מפקח בנייה בגין אי נקיטת אמצעי זהירות הולמים (ת"א(מחוזי-נצרת)552/98, כרדוש ג'ריס ואח' נ' עירית נצרת ואח', ניתן ביום 6.9.2007), אחריותו להבטיח כי הקבלן מבצע את עבודתו בהתאם לתוכניות (ת"א (נצרת)682/95, בהג'ת מוסא נ' מדינת ישראל, תק-מח 2003(2)7799), וכן אחריותו של מפקח בנייה לליקויי בניה שנפלו בעבודת קבלן שעבד תחת פקוחו של אותו מפקח (ת"א(פ"ת)3026-11-10,‏ רחל פולת נ' יעל אלמור, ניתן ביום 8.3.2015); ת"א (שלום נצ') 3188/04, עמרני נ' קרן צור, ניתן ביום 23.11.2008; תא"מ(ראשל"צ)1973/08, רונית וילוז'ני נ' מ.א רום הנדסה וניהול פרויקטים בע"מ, ניתן ביום 28.11.2010.

בעיניין זה ראה האמור בע"א 6884/09, הראל חברה לביטוח בע"מ נ' ירדני, ניתן ביום 17.8.10, סעיף יז לפסה"ד: "לא בכל מקרה בו ארוע נזיקי או הפרת חוזה גורמים לנפגע גם עגמת נפש, חובה על בית המשפט לפסוק פיצוי בראש זה. אינני נידרש כאן לשאלה העקרונית של הגישה הראויה לפסיקת פיצוי בגין נזק לא ממוני ..., אך כאמור לא כל עגמת נפש באשר היא תזכה בפצוי, אף שעגמת נפש של ממש בוודאי ראויה לכך. גם נידרשת הוכחה במידת מה של עצם קיומו של נזק ... ובסופו של דבר, מסור הנושא לשיקול דעת.

...

בנוסף, משנקבע ששירותיו של מר יחזקאל נשכרו תחת אלו של אריה, סבורני כי על מר יחזקאל היה לדאוג לכך.

לפיכך, הטענה בדבר קיומה של מערכת יחסי עובד – מעביד בין אריה ובין דני נדחית.

ממילא יש לדחות את התביעה, ככל שהיא נוגעת לדני.

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד פש"ר 25508-04-16 אוחיון נ' כונס נכסים רישמי תל אביב ואח' לפני כבוד השופטת מרב בן-ארי בעיניין: פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 ובעניין: החייב: ליאון אוחיון המשיבים: 1.כונס נכסים רישמי תל אביב 2.עו"ד דוד הרשקוביץ (מנהל מיוחד) 3. קבוצת אשטרום בע"מ החלטה

בפני המומחה הוצגו מסמכים רבים, כך בין היתר, מסמכים בכתב יד של החייב בקשר למסירת הדירות לדיירים, מספר חוזים, מאגר מחירי בניה ותשתיות "דקל", ספרי הנהלת חשבונות, דרישת תשלום של החייב בסך של כ- 4,000,000 ₪ כולל תוספות וחריגים, חוות דעת מומחה בדיקת תקינות מערכות חשמל, טופס ליקויים, ביקורת של חברת חשמל, התכתבויות בין הצדדים, קבלות, חשבונות חלקיים, הצעות מחיר, כתב כמויות, מסמכים בכתב יד שנמסרו על ידי החייב ועוד מסמכים רבים.

החייב הוסיף וטען שהמשיבה לא שילמה לו את שכרו בתום עבודתו, והוא עצמו ניכנס להליך של פשיטת רגל עקב היתנהלותה חסרת תום הלב, עת לא עמדה בהתחייבויותיה הכספיות כלפיו.

...

בסופו של דבר, בסיוע כונס הנכסים הרשמי, הגיעו המנהל המיוחד והמשיבה להסכמה לפיה לסילוק סופי ומוחלט של טענות החייב כלפי המשיבה, תשלם המשיבה לקופת הכינוס סך של 225,000 ₪ (להלן: הסדר הפשרה).

דיון: לאחר עיון בבקשה ובתגובות, נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל, מהטעמים שיפורטו להלן.

לסיכום: לאחר עיון בטענות כלל הצדדים ובשים לב למאזן הסיכונים והסיכויים שציינתי, הסדר הפשרה ראוי וסביר ואני מוצאת לאשרו.

גם בתצהיר ההסתבכות מיום 9.11.2016 שצרף רודי לבקשתו לצוו כנוס ולהכרזתו כפושט רגל [מצוי בבקשה עצמה לצוו כנוס ולפשיטת רגל בתיק נט המשפט] הוא הצהיר כי - "עקב היתנהלות לקויה בניהול החברה, והן עקב שיקים חוזרים בסכומים גדולים שניתנו לחברה על ידי לקוחותיה, נקלעה החברה לקשיים כלכליים קשים, תוך הותרת חובות רבים לבנקים ולספקים שונים... עד למועד זה [נובמבר 2016 – א.ב.ג.] צברה החברה לחובתה סך של 7,000,000 ש"ח כאשר סך של 3-4 מליון ש"ח מתוך סך כל החובות נערב בערבות אישית על ידיי ועל ידי אחי רודי עמר [כך במקור – א.ב.ג.]. בד בבד עם הימצאות החברה בקשיים כלכליים ניכרים ובטרם סגירתה, ניסתי ככל יכולתי להחיות את פעילותה העסקית של החברה, אולם ניסיונות כשלו ולו רק דחו את הקץ הואיל וחובות החברה היו רבים... נותרתי חייב באופן אישי ובסכומים עצומים אל מול נושיי הרבים, לא היה בכוחי לעמוד בהם." עולה אם כן כי ביום 21.12.2015 לא היתה לחברה אפשרות להחזיר לחברת "דרינק אנד קו" סכום הלוואה של 400,000 ₪ [נספח 7 לתיק המוצגים של הנאמנת].

...

בהיבט התזרימי, המסקנה העולה מעדויות רודי ומנהל הבנק היא כי החברה לא הצליחה לגייס הון או אשראי או מחזור חוב בטווח הקצר, על בסיס פעילותה שלה, ונדרשה להחייאה חוזרת ונשנית מצד דודם של החייבים.

סוף דבר נוכח כל האמור, התשובה לשאלה שלגביה התבקש בירור עובדתי היא כי במועד הסתלקותם של החייבים מחלקם בעיזבון אביהם המנוח במהלך חודש אפריל 2016, ואף קודם לכן במועד פטירת אביהם המנוח של החייבים בסוף חודש מרץ 2016, ואפילו מתחילת שנת 2016, היתה החברה חדלת-פירעון, ללא הון עצמי וללא מלאים לממן התחייבויותיה.

בשים לב לבקשות הרבות שהגישו החייבים לצורך המעדת מידע לרשותם, לעלויות הכרוכות באיסוף החומר והעמדתו לעיון [החייבים אפילו לא טרחו לבקר בארכיב], ונוכח הדרך בה ניהלו החייבים את ההליך כשכפיר ורואה החשבון אפילו לא טרחו להתייצב, סבורני כי יש מקום לחיוב ממשי בהוצאות, אף שמצויים אנו בהליך פשיטת רגל.

בית משפט השלום בחיפה חדל"פ 32676-03-20 סובח נ' ממונה על חידלות פרעון – מחוז חיפה והצפון ואח' תיק חצוני: 311010_4 בפני כבוד השופט אפרים צ'יזיק מבקשים חוסאם סובח, ת"ז 026358184 משיבים 1. ממונה על חידלות פרעון – מחוז חיפה והצפון 2. עו"ד ליאור מזור (נאמן) 3. עו"ד אברהם כהן 4. החברה המרכזית להפצת משקאות בע"מ (נושה) 5. בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ (נושה) 6. בנק הפועלים בע"מ (נושה) 7. פנינסולה בע"מ (נושה) 8. בשותי זאהר בע"מ (נושה) 9. קולוני גריל מ.ק בע"מ (נושה) 10. בנק הבנלאומי הראשון - 6 עסקים ראשי צפון (נושה) 11. בקר תנובה- שותפות מוגבלת (נושה) 12. בנק לאומי לישראל בעמ (נושה) החלטה

במסגרת פסק הדין נפסק: "6. לפי דו"ח מימצאי הבדיקה מדובר ביחיד אשר הנו ידוע בתחום העיסוק בבשר ובהסעדה, ניהל בעבר אטליז, ומספר מסעדות, עובד לדבריו היום כשכיר במסעדה, ונתון תחת עול החובות מזה כ – 15 שנים. היחיד מציין כי ניהל את העסקים אשר בעבר נוהלו על ידי אביו, וחווה כשלון עסקי בשל ניהול לקוי. ייאמר כי הנאמן העלה ספקות באשר לגרת היחיד על עסוקו היום כשכיר, בהיותו מנהל מסעדה כשכיר, כאשר מדובר במקום בו ניהל בעבר עסק זהה, ואף בעבר העביר את ניהול אותו עסק לאחיו; הנאמן הגיש בהקשר זה בקשה לחיוב צדדי ג' העושים לדבריו שימוש במוניטין שיש ליחיד בתחום ההסעדה, שכן היחיד ניהל בעבר את ש"שווארמיה במבינו" ו"אטליז במבינו", כאשר מעסיקתו של היחיד מציגה את אותו שם (שאינו סימן מסחר או שם מסחרי ייחודי) כדי להיבנות על המוניטין של היחיד; במסגרת דיון אשר היתקיים בפני בית המשפט, נדונה שאלת חיוב צדדי ג', אולם בהעדר חוזה ובהעדר קניין רוחני בר שימוש (יודגש – גם ליחיד לא הייתה זכות למנוע מאחרים את השמוש בשם המסחרי "במבינו"), ציין בית המשפט כי על הצדדים לגבש תכנית פרעון אשר מכילה ביטוי מתאים לשני הרכיבים – האחד, פוטנציאל ההישתכרות של היחיד כשכיר, והשני, פוטנציאל ההכנסות של היחיד מקידום אותם עסקים הנבנים על המוניטין והידוענות של היחיד.

טענות הצדדים הנושה מפנה בתגובתה, להליכי חידלות פרעון שונים שנקט היחיד ואשר נחלו כשלון, האחד בשנת 2016, האחר בשנת 2018 – אשר נוהלו לפי פקודת פשיטת הרגל, כאשר הליכים אלו בוטלו בשל טענת הנושה למחדלים (העלמת הכנסות נטענת, צבירת פיגורים, אי מימוש פוטנציאל ההישתכרות); הנושה מוסיפה כי תכנית השקום תביא לפרעון של 10% מסך תביעות החוב המאושרות ובכך נגרמת פגיעה לנושים; הנושה מלינה על הנאמן על כך ששינה מעמדתו הקודמת לאחר הדיון אשר נתקיים בין כתלי בית המשפט, ומבלי שנבחנה לעומק ומבלי שהוכרעו לגופן טענות מעורבות היחיד בשני עסקים אשר נטען לגביהם בבקשת הנאמן, "קולוני גריל" ו- "שווארמיה במבינו", ובנוסף – טוענת הנושה שלא נבחן מלוא פוטנציאל ההכנסות מהמוניטין של היחיד, הכנסות הנבנות על ידי אותם בתי עסק.

...

על פי הודעת הצדדים, הם הגיעו לכלל הסכמה על תכנית פירעון במסגרתה יוסיף היחיד לקופת הנשייה סך של 575,000 ₪, בפרק זמן של 60 חודשים; אני סבור שהתכנית אשר גובשה ראויה ומאוזנת, ויש בה משום "לתמחר" את ההכנסה הרעיונית שנוספת לכושר ההשתכרות מעבודתו הרגילה של היחיד, ויש בה משום לקדם גם את אינטרס הנושים, אשר חלק ניכר מהם ממתין 15 שנים ויותר;"

בנושא כלילת המוניטין בפוטנציאל ההכנסות, ראוי לציין שהתשלום החודשי שנקבע ליחיד בתיק זה בצו פתיחת ההליכים, היה 250 ₪ (נשען על היות היחיד אב לחמישה קטינים, הכנסות של 20,000 ₪ למשפחה); על מנת שתהא התמונה שלמה, בשני הליכי חדלות הפירעון קודמים של היחיד- פש"ר 67949-12-15 נקבע צו תשלומים ע"ס 500 ₪ לחודש בצו הכינוס, ובפש"ר 37612-04-18 נקבע צו תשלומים ע"ס 1,500 ₪ בצו הכינוס; יוזכר, כי במסגרת בקשת הנאמן בהליך שבפני (אשר הוגשה לממונה) הוגשה בקשה להעלות את צו התשלומים ל- 10,000 ₪ על בסיס אותם שני בתי עסק – בקשת הנאמן לממונה מיום 10.5.2022; הממונה לא נעתר לבקשה במלואה, והורה על הגדלת צו התשלומים, על בסיס אותן טענות ממש – על הגדלת צו התשלומים לסך 2,700 ₪ לחודש (החלטת ממונה מיום 26.6.2022); עוד יוזכר כי ביום 7.7.2022 הוגשה בקשת הנאמן (בקשה מס' 17 בהליך שבפני) לחייב את אותם שני בתי עסק, בנוסף לתשלום המוגדל אשר נקבע, להעביר לקופת הנשייה סך 15,000 ₪ נוספים בגין השימוש במוניטין של היחיד; משמע שצו שיקום אשר בהיקפים של כמעט 10,000 ₪ לחודש, לוקח בחשבון את מימוש הפוטנציאל, כמעט עד תום – כל זאת ללא קניין רוחני בר מימוש; לא ראיתי ממש בטענה לפיה הנאמן שינה עמדתו בצורה מהותית (וגם אם כן, הוא רשאי לעשות כן לאור התפתחות ההליך), והרי הלכה למעשה, הנאמן פנה להגדלת התשלום באותן נסיבות, והביע בפני הממונה באותה בקשה להעלאת התשלום, עמדה לפיה יש לקבוע בהתבסס על השימוש בשם "במבינו" על ידי אותם שני בתי עסק, תשלום חודשי של 10,000 ₪ לחודש, משמע, עמדתו נענתה בהקשר זה (כמעט 10,000 ₪ לחודש, לתקופה מוארכת של 60 חודשים).

מקום שנקבע תשלום משמעותי, ה"מתמחר" את המוניטין, עולה בהרבה על הראוי להיקבע מאמות המידה, לתקופה ממושכת של 60 חודשים, כאשר היחיד חסר נכסים לחלוטין (ייאמר – ככל שיצביע מי מנושי היחיד במשך תקופת התשלומים על קיומם של נכסים, או מידע שהוסתר מבית המשפט ניתן לעתור לשינוי צו התשלומים בתקופה זאת), הגם ששיעור הפירעון אינו גבוה, כדברי הנושה, סבורני כי מדובר בתמורה ניכרת יחסית, וקשה לראות בסכום מצטבר של כמעט 600,000 ₪ כ"תשלום מזערי", ולכן מצאתי לדחות גם טענה זאת.