לגירסת הנתבעת בתצהירה, היא ניהלה מערכת יחסים רומנטית עם הנתבע 2 והלכה אחריו שבי, כאשר לאור העובדה כי לנתבע 2 היו חובות למע"מ ולנושים נוספים, ביקש הנתבע 2, אשר לא יכול היה לפתוח עסק על שמו, כי היא תפתח עסק על שמה שנקרא "אברהם דוד ובניה יזמות" אשר פעל ביזמות בתחום הבניה.
לטענת הנתבעת, נוכח ידיעתו של התובע כי הנתבע 2 בהליכי פשיטת רגל ואין הוא יכול לקבל החזר של כספים שניתנו לנתבע 2, בחר התובע להגיש התביעה נגדה בגין הלוואה שניתנה לנתבע 2 בלבד.
בקשר לכספים אלו עולה השאלה, האם יש לראותם כהלוואה לבני הזוג, הנתבעים, לרבות הנתבעת, או שמא הועברו רק במסגרת מערכת היחסים החברתית בין התובע לנתבע 2, מבלי שהנתבעת מחויבת בהם כהלוואה שניתנה גם לה.
העברת הכספים לחשבון הבנק על שמה של הנתבעת לשם מימון העסק שנוהל על ידי הנתבע 2 מעלה שאלה לגבי מעמדה של הנתבעת בעסק האמור ובהמשך לכך את השאלה האם הנתבעת חייבת בחובות העסק האמור.
...
בבחינת מכלול הראיות הכף נוטה למסקנה, לפיה מדובר בעסק משותף של מי שהיו באותה עת בני זוג, שני הנתבעים.
המסקנה הינה, כי העסק שימש את שני בני הזוג כשותפים.
במקרה זה, קיימות נסיבות מיוחדות אשר מובילות למסקנה לפיה לא יהיה זה נכון, ראוי וצודק לחייב את הנתבעת בהחזר מלוא הכספים שהועברו על ידי התובע, ביחד ולחוד עם הנתבע 2, וזאת כאשר ידוע כי הנתבע 2 מצוי בהליכי פשיטת רגל, כך שחיוב כאמור יטיל על כתפי הנתבעת בלבד את החזר מלוא תשלום הכספים.
