פשיטת רגל בשל כישלונות עסקיים: סיבות ופתרונות

טעם נוסף הוא העובדה שניתן להגיע לפיתרון ביניים באופן של החרגת החובות שנוצרו במירמה מההפטר: "יש אף לזכור, כי ההתייחסות להפטר אינה בינרית במובן זה שהשאלה איננה אך ורק האם ליתן הפטר או לסרב לתתו. כך, רשאי בית המשפט לא רק ליתן הפטר חלוט, אלא אף להתלות את ההפטר לתקופה שקבע, או להתנותו בתנאים סעיפים 63 ו- 65 לפקודה הנוכחית). על כן ניתן להתאים את סוגו של ההפטר ותנאיו לנתוני המקרה הספציפי אם בית המשפט מחליט שלא לסרב באופן מלא לבקשת ההפטר. בהחלט קיימים מצבים בהם היתנהגותו של החייב ביצירת החובות או בעת היתנהלותו של הליך פשיטת הרגל אינה תואמת בכל מאת האחוזים המצופה והנדרש, אלא נופלת היא במעט מכך. ייתכן, שבנסיבות כאלה יגיע בית המשפט למסקנה שאין לבטל את ההליכים ואין לשלול מן החייב באופן מוחלט את האפשרות לקבל הפטר." ראו בעיניין זה פש"ר 2274-06 חמאווי שלמה נ' חמאווי שרה ואח' (פורסם במאגרים) (להלן: :"עניין חמאווי").

זו הסיבה שבית המשפט ביקש את עמדת הנושים לתוכנית הפרעון.

לא זו אף זו, עיון בתגובת החייב לבקשה דנא, מעלה, כי החייב לא הפנים את מהות ההליך וכל טענותיו מיתמקדות בניסיון לטעון כי למעשה, הוא "הקורבן בסיפור"; כי המעוול העקרי הוא שותפו דאז (בעל העבר הפלילי העשיר); ו/או כי הנושה עצמו פעל שלא בתום לב. כך למשל ציין החייב בתגובתו: " המבקש (החייב – א.ב.) מבהיר כי החובות שנוצרו עקב כישלון עסקי של חברת ר.ד.י.ם ו/או עקב כך שנפל קורבן למעשי מירמה של שותפו... נוצר בחוסר תו"ל של המבקש.

...

לאור כל האמור, טוען החייב כי יש לדחות את הבקשה, להשאיר את תכנית הפירעון על כנה ולכלול את חובו כלפי הנושה במסגרת תכנית הפירעון וההפטר המותנה.

טעם נוסף הוא העובדה שניתן להגיע לפתרון ביניים באופן של החרגת החובות שנוצרו במרמה מההפטר: "יש אף לזכור, כי ההתייחסות להפטר אינה בינארית במובן זה שהשאלה איננה אך ורק האם ליתן הפטר או לסרב לתיתו. כך, רשאי בית המשפט לא רק ליתן הפטר חלוט, אלא אף להתלות את ההפטר לתקופה שקבע, או להתנותו בתנאים סעיפים 63 ו- 65 לפקודה הנוכחית). על כן ניתן להתאים את סוגו של ההפטר ותנאיו לנתוני המקרה הספציפי אם בית המשפט מחליט שלא לסרב באופן מלא לבקשת ההפטר. בהחלט קיימים מצבים בהם התנהגותו של החייב ביצירת החובות או בעת התנהלותו של הליך פשיטת הרגל אינה תואמת בכל מאת האחוזים המצופה והנדרש, אלא נופלת היא במעט מכך. ייתכן, שבנסיבות כאלה יגיע בית המשפט למסקנה שאין לבטל את ההליכים ואין לשלול מן החייב באופן מוחלט את האפשרות לקבל הפטר." ראו בעניין זה פש"ר 2274-06 חמאווי שלמה נ' חמאווי שרה ואח' (פורסם במאגרים) (להלן: :"עניין חמאווי").

בפסק הדין המהווה את מקור חוב החייב לנושה נקבע: "אני סבור, כי בענייננו, זה אכן המקרה, בו יש להרים את מסך ההתאגדות שכן לא קיימת כמעט עילה בדין, המאפשרת הרמת מסך, ושאינה מתקיימת בענייננו של הנתבע (ניהול עסקים תוך נטילת התחייבות וחובות, שעה שהמנהל או בעל המניות יודע כי החברה לא תוכל לעמוד במחויבותיה ולא תוכל לפרוע חובותיה, הקמת אישיות משפטית לצורך התחמקות מחובות, העברת נכסים מהחברה כדי לחמוק מנושים, עירוב כספי החברה עם כספיו של בעל המניות או של חברה אחרת, הצגת מצגי שווא ע"י המנהלים כדי להונות ולרמות, התרשלות רבתית וכד').

טענות המנהלת המיוחדת המנהלת המיוחדת טוענת כי חובות החייב נוצרו כתוצאה מפתיחת בתי עסק אשר כשלו כתוצאה מהתנהלות לא תקינה, כאשר ריווחי העסקים שמשו לרכישת סמים ע"י החייב.

לחייב אין נכסים מהם יכולים נושיו להפרע וזו הסיבה לכך שהליך פשיטת הרגל הקודם בעיניינו בוטל, בהיעדר תועלת לנושים.

כך נקבע שם: "התובעת הניחה תשתית עובדתית וראייתית ממנה ניתן להסיק כי הנתבעים, שהיו יחדיו הרוח החיה מאחורי החברה, התקשרו בשמה עם התובעת בעיסקה לקבלת הסחורה, בתמורה עליה הסכימו ובחתימה על הזמנת הרכש, תוך הצגת מצג כאילו החברה תשלם עבור הסחורה תמורה מלאה, הגם שבמהלך המשפט התברר כי לאור משאביה הכספיים של החברה, אין בידה לשלם בעבור הסחורה. הנתבעים הבינו היטב כי מצבה הכלכלי של החברה רעוע וניסו למצוא פיתרון לדחיית תשלום המקדמה, מבלי שטרחו להזהיר את התובעת כי אין כסוי למלוא התחייבות החברה כלפיה. התובעת סמכה על כך שהתשלום המלא עבור הסחורה יועבר לידיה, ולראיה כי מילאה את חלקה בהסכם וסיפקה את הסחורה לשביעות רצונה של החברה והנתבעים.

עם זאת, בעת הדיון בהפטר החייב מחובותיו, יהיה מקום לשקול את סיוג ההפטר, כך שלא יחול על החוב כלפי נושה זו. זאת, בהתאם לסעיף 63ב(3) לפקודה, אשר מסמיך את בית המשפט לקבוע סייגים להפטר מקום בו הוכח כי "פושט הרגל קיבל עליו חבויות חדשות או התחיל בעסקים חדשים בעת שידע שהוא חדל פירעון ומבלי שהיה לו יסוד סביר להניח שיוכל לעמוד בהתחייבויותיו". ודוק: החייב נבדל מאישתו בעיניין זה, הן משום שפסק הדין האמור לא ניתן נגדה והן משום מסקנת המנהלת המיוחדת, כי החייב הוא ששמש כ"רוח החיה" בכל הנוגע ליצירת החובות כאמור.

...

בנסיבות אלה, סבורני כי אין מקום להחיל קביעות עובדתיות אלה על החייב ולבטל את ההליך בשל כך. אין בכך כדי לגרוע מסמכות המנהלת המיוחדת להעמיק חקירתה בכל הנוגע להתנהלות החייב בעניין זה, אולם כל עוד מבוססת מסקנתה על פסק הדין בלבד, ומקום בו כאמור החייב לה נתבע באותו הליך ופסק הדין לא ניתן נגדו, אין הדבר מצדיק את ביטול ההליך בשלב זה. בעניין שירי אביר - דובר בתביעה שהוגשה נגד חברת חום קור ונגד החייב, במסגרתה טענה התובעת כי בינה ובין החייב התנהלה בשנת 2008 מערכת יחסים זוגית, במהלכה היא הלוותה לו, בהזדמנויות שונות, סכומי כסף המגיעים לסך של כ- 180,000₪, שלא הושבו לה, וזאת תוך הצגת מצג שווא ותרמית.

קביעות עובדתיות אלה, אשר נקבעו נגד החייב לאחר ניהול הליך משפטי בו השתתף החייב כנתבע, אכן מבססות את המסקנה בדבר חוסר תום לבו ביצירת חובותיו כלפי נושה זה. יחד עם זאת, בשים לב לכך ששאר פסקי הדין, כאמור, אינם מבססים בשלב זה מסקנה כזו ובהתחשב בכך שאין מדובר בחוסר חוקיות מהותי הנוגד את תקנת הציבור, וכן בהתחשב באינטרס השיקום של החייב, בחלוף הזמן, סבורני כי אין בפסק דין זה כדי להצדיק נקיטה בסעד הדרסטי של ביטול הליך פשיטת הרגל בכללותו.

לטענת הנתבע בינו ובין התובע אין כל קשר עסקי; קיימים הליכים משפטיים נוספים בין התובע לאביו של הנתבע; התובעים מחזיקים בשיקים שלא בתום לב, בכשלון תמורה מלאה; השיקים מזויפים; והכל על מנת להפעיל לחץ על בני משפחתו לתשלום הסכומים.

השיקים חוללו מהסיבה "עבר זמנו-ניתנה הוראת ביטול". נטען כי לבקשת אבי הנתבע, בנה של המשפחה הכי גדולה באיזור שהנה המנהיגות הרוחנית של הכפרים הדרוזים ברמת הגולן, נאות התובע לדחות את הפקדת השיקים בבנק.

מר חסן תאר בפני את השתלשלות האירועים כדלקמן: "כשהגיע לואי לקבל שיקים בשביל להביא לא היו שיקים של אבו סאלח טאהר לא יודע למה לא היה, לא מצאנו ובגלל לחץ וכל מיני ושלא ייגרמו בעיות ניסיתי ליפתור יש לי צרור גדול של מפתחות לכל החדרים והלכתי לחדר פנימי של נתבע שבדרך כלל לא נכנסים אליו פתחתי שם לראות אולי נמצא שיקים ומצאתי רק של הנתבע ולא של טאהר והיות והשיקים האלו היו רק בטוחה עד שיבוא כסף להחליף אותם נהגתי בתום לב לשבוע ימים ואחר כך יביא את השיקים בחזרה ולקח לואי, חתמתי הוא כתב את השיקים בכתב ידו גם את הסכומים וגם את המלל והתאריך והלך. כסף לא היה בזמנו בעיסקה הזו אני זוכר טוב למה? כי זו עסקה ייחודית שפתחנו את החדר הזה וביקשתי ממנו עשרות פעמים להביא חזרה ולא הביא וצר לי לשמוע שהיו תביעות ובכלל תביעות שלואי תובע את מאהר וכולם על ריביות שהיו זה מאוד... היה צריך לואי להגיש (כך במקור) לשיח' תודה רבה ולא לתבוע כי הקרן וריבית פי שניים פי שלוש כבר התקבלו בחזרה. לא רוצה לפרט יותר. היו ריביות של אחוז ביום" (עמ' 10 לפרוטוקול מיום 26/3/17, שורות 17-26).

הנתבע ציין כי בנידון מדובר בשיקים גנובים שניתנו שלא בהסכמתו ולכן הגיש תלונה במישטרה, בעוד שבמקרה של תג חקלאות הוגשה התביעה במסגרת פשיטת הרגל והוא הבין כי הושגו הסכמות עם אביו ולכן לא המשיך לטפל בכך (עמ' 19 לפרוטוקול, שורות 13-15).

...

מן החומר שלפני עולה, כי בין התובע ואבי הנתבע התנהלה מערכת יחסים עסקית פיננסית ארוכה, שרב הנסתר בה על הגלוי באופן שספק נותר בליבי אם נפרשה בפני בית המשפט היריעה כולה (ראו לשם המחשה עדות התובע בעמ' 4, 7 – 9 לפרוטוקול; עדות מר חסן עמ' 10 -12 לפרוטוקול; פסק הדין שניתן בבית משפט זה בת"א 14035-07-12 ביום 20/12/15 כפי שצורף לסיכומי הנתבע ולהשלמת התמונה ע"א 61692-01-16 במסגרתו נדחה הערעור).

מכל האמור לעיל, ולאור קביעתי כי לא הורם הנטל הדרוש להוכיח כי השיקים נחתמו בחתימת הנתבע כמפורט לעיל- דין התביעות להידחות.

סוף דבר התביעות, מושא התיקים המאוחדים שבנדון, נדחות.

לטענת הנתבע בינו ובין התובע אין כל קשר עסקי; קיימים הליכים משפטיים נוספים בין התובע לאביו של הנתבע; התובעים מחזיקים בשיקים שלא בתום לב, בכשלון תמורה מלאה; השיקים מזויפים; והכל על מנת להפעיל לחץ על בני משפחתו לתשלום הסכומים.

השיקים חוללו מהסיבה "עבר זמנו-ניתנה הוראת ביטול". נטען כי לבקשת אבי הנתבע, בנה של המשפחה הכי גדולה באיזור שהנה המנהיגות הרוחנית של הכפרים הדרוזים ברמת הגולן, נאות התובע לדחות את הפקדת השיקים בבנק.

מר חסן תאר בפני את השתלשלות האירועים כדלקמן: "כשהגיע לואי לקבל שיקים בשביל להביא לא היו שיקים של אבו סאלח טאהר לא יודע למה לא היה, לא מצאנו ובגלל לחץ וכל מיני ושלא ייגרמו בעיות ניסיתי ליפתור יש לי צרור גדול של מפתחות לכל החדרים והלכתי לחדר פנימי של נתבע שבדרך כלל לא נכנסים אליו פתחתי שם לראות אולי נמצא שיקים ומצאתי רק של הנתבע ולא של טאהר והיות והשיקים האלו היו רק בטוחה עד שיבוא כסף להחליף אותם נהגתי בתום לב לשבוע ימים ואחר כך יביא את השיקים בחזרה ולקח לואי, חתמתי הוא כתב את השיקים בכתב ידו גם את הסכומים וגם את המלל והתאריך והלך. כסף לא היה בזמנו בעיסקה הזו אני זוכר טוב למה? כי זו עסקה ייחודית שפתחנו את החדר הזה וביקשתי ממנו עשרות פעמים להביא חזרה ולא הביא וצר לי לשמוע שהיו תביעות ובכלל תביעות שלואי תובע את מאהר וכולם על ריביות שהיו זה מאוד... היה צריך לואי להגיש (כך במקור) לשיח' תודה רבה ולא לתבוע כי הקרן וריבית פי שניים פי שלוש כבר התקבלו בחזרה. לא רוצה לפרט יותר. היו ריביות של אחוז ביום" (עמ' 10 לפרוטוקול מיום 26/3/17, שורות 17-26).

הנתבע ציין כי בנידון מדובר בשיקים גנובים שניתנו שלא בהסכמתו ולכן הגיש תלונה במישטרה, בעוד שבמקרה של תג חקלאות הוגשה התביעה במסגרת פשיטת הרגל והוא הבין כי הושגו הסכמות עם אביו ולכן לא המשיך לטפל בכך (עמ' 19 לפרוטוקול, שורות 13-15).

...

מן החומר שלפני עולה, כי בין התובע ואבי הנתבע התנהלה מערכת יחסים עסקית פיננסית ארוכה, שרב הנסתר בה על הגלוי באופן שספק נותר בליבי אם נפרשה בפני בית המשפט היריעה כולה (ראו לשם המחשה עדות התובע בעמ' 4, 7 – 9 לפרוטוקול; עדות מר חסן עמ' 10 -12 לפרוטוקול; פסק הדין שניתן בבית משפט זה בת"א 14035-07-12 ביום 20/12/15 כפי שצורף לסיכומי הנתבע ולהשלמת התמונה ע"א 61692-01-16 במסגרתו נדחה הערעור).

מכל האמור לעיל, ולאור קביעתי כי לא הורם הנטל הדרוש להוכיח כי השיקים נחתמו בחתימת הנתבע כמפורט לעיל- דין התביעות להידחות.

סוף דבר התביעות, מושא התיקים המאוחדים שבנדון, נדחות.

בסעיף 8 שהוא ליבת התצהיר המפרט את הסתבכותו הכלכלית טוען התובע: "בני אחמד למד הנהלת עסקים ורצה לפתח את העסק שלי. התוכנית העסקית של בני אחמד כשלה, הוא הסתבך בחובות כאשר נטל הלוואות מבנקים ובשוק האפור, ובהתאם אצתי לעזרתו, פרעתי חובותיו אולם מדובר בחובות של מיליונים אשר לא הצלחתי לפרוע. אדגיש כי שלמתי את כל הכספים שצברתי במהלך השנים ושברתי את כל התוכניות על מנת לחלץ את בני ממצוקתו. לא זו אף זו, מכרתי את הנגרייה שהיתה בבעלותי על מנת לפרוע את החובות ולחלץ את בני ממצוקתו. החובות נצברו מאחר ולא עמדתי בהתחייבויותיי כלפי הספקים וכלפי הלקוחות שלי קרי שלמתי את כל הכספים לנושים של בני במקום לשלם לספקים. כן לא ביצעתי עבודות נגרות תמורת הכספים שקבלתי מלקוחות והלה תבעו אותי.

" כאמור, לתובע התאפשר להגיש תצהיר משלים לעניין תצהיר ההסתבכות והוא עשה כן. לטענתו בסעיף 2 לתצהיר, "במהלך חודש 5/2013 ובזמן היותי במעצר בית עם אזיק....מונתה לי עובדת סוציאלית מטעם המדינה...בשם רנא ו/או רנין מעפולה ולה סיפרתי על הסיבה שבגינה ניפתח נגדי תיק הפלילי ועל העוקץ שעשו עלי הנתבעים שגרם לי להיכנס לחובות ...ואז היא תהתה מדוע אני לא פעלתי להגיש בקשה לביטול עסקת המכר....והיא אף המליצה לי לפנות לסיוע משפטי לצורך הגשת בקשה לפשיטת רגל...". לדבריו של התובע הוא פעל בהתאם להמלצה זו, ובסעיפים 4 – 7 לתצהירו הוא טוען: "לאחר תקופת מה פנה אלי טלפונית עו''ד עלא דביאת שעד אז לא הכרתי והודיע לי כי הוא מונה מטעם הסיום המשפטי לייצג אותי...

לעו''ד דביאת אני התחלתי לספר, על הסיבות אשר הכניסו אותי לחובות, הסתבכות בני אחמד בחובות הן כתוצאה מנטילת הלוואות מבנקים ומשוק האפור, דבר אשר אילץ אותי לעזור לו כלכלית על חשבון העסק שלי, וכן וכפי שסיפרתי לכולם כולל העובדת הסוציאלית ובמשטרה ובביהמ''ש הפלילי אני ניסיתי לפרט לו על העוקץ שעשו לי הנתבעים ממכירת הנגריה שהיתה אמורה ליפתור לי את הבעיה ואי קבלת מלוא הכסף שהיה מגיע לי מעיסקת המכר.

...

איני מקבל את טענת התובע בסיכומיו שלא הוצג המסמך המקורי משאין כל החלטה המורה לנתבעים לעשות כן, וממילא לא הוגשה בקשה שהתובע עמד עליה.

סוף דבר משהתובע כשל בהוכחת גרסתו, אני מורה על דחיית התביעה.

על כן אני מחייב את התובע לשלם לנתבעים 1 – 3 שכ''ט עו''ד בסך כולל של 40,000 ₪, לנתבעים 4 – 6 שכ''ט עו''ד בסך כולל של 40,000 ₪ ולנתבע 7 שכ''ט עו''ד בסך כולל של 40,000 ₪.