פרשנות פוליסת ביטוח חיים קבוצתית

נטען שכלל הייתה רשאית לבטל את פוליסת ביטוח החיים הקבוצתית לנוכח החוב המשמעותי שהצטבר כתוצאה מהפיגור בתשלום דמי הפרמיה, וזאת בהתאם לסעיף 15(א) לחוק חוזה הביטוח, ובהתאם לסעיף 5.6 לפוליסה לפיו: "היה ומלוא הפרמיה התקופתית לא תשולם עבור הקבוצה כולה כמוסכם, תהא החברה רשאית לבטל את הפוליסה בהתאם להוראות ההסדר התחיקתי". נטען כי מימוש זכותה של כלל לביטול חוזה הביטוח מותנה בשלושה תנאים: פגור בתשלום, דרישה בכתב לתשלום החוב שבפיגור ומתן הודעת ביטול.

רק בבחינת למעלה מן הדרוש ומבלי לקבוע מסמרות אציין, כי דומה שלאור פערי הכוחות שבין חברות הביטוח לבין המבוטחים, ולנוכח פערי המידע המובנים הקיימים בביטוחים הקבוצתיים הנובעים מהעדרו של קשר ישיר בין המבטחת לבין המבוטחים, הדרך הראויה לפירושו של המונח "מבוטח" בסעיף 15 לחוק חוזה הביטוח היא החלתו על המבוטחים בפועל ולא על בעל הפוליסה.

...

סוף דבר המבקש הוכיח כי נתקיימו התנאים הדרושים לאישורה של התובענה כייצוגית בעניינן של המשיבות 1 ו-2.

לפיכך, אני מאשרת את התובענה כייצוגית בשינויים הנדרשים לשם ניהול הוגן ויעיל של התובענה, כמפורט להלן: הקבוצה בשמה תנוהל התובענה הייצוגית היא: מוטביהם של הגמלאים המבוטחים בחוזה הביטוח הקבוצתי שנפטרו מיום ביטול חוזה הביטוח (1.5.2014) ועד למועד סיום תקופת הביטוח הקבועה בחוזה הביטוח (30.4.2016).

המבקש ישלם למשיבה 3 את הוצאות ההליך בסך 30,000 ₪.

לפניי תובענה ייצוגית שעניינה בטענה כי פוליסה לביטוח חיים קבוצתית שנערכה בין עמותת גימלאי קרן פנסיה "נתיב" דרום ומרכז [להלן – העמותה], לבין כלל חברה לביטוח בע"מ [להלן – כלל], בוטלה שלא כדין, תוך גרימת נזק למבוטחיה, גימלאי קרן הפנסיה "נתיב", ולמוטביהם.

הנתבעות חוזרות וטוענות כי על פי פרשנותן הסבירה והתכליתית של הוראות ס' 15(א) ו-(ב) לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981, ובשים לב להיות הביטוח ביטוח קבוצתי, היה על כלל לשלוח את ההתראות על ביטול הפוליסה, וכן את ההודעה על ביטולה, לעמותה כבעלת הפוליסה, שהיא הגורם שיש בכוחו לתקן את ההפרה ולשלם את החוב החוזי.

...

         לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, לא ראיתי לשנות ממסקנותיי כפי שפורטו בהחלטת האישור, ויש לראות את החלטת האישור כחלק מפסק דין זה. כפי שצוין בהחלטת האישור, טענות הנתבעות מעלות סוגיה פרשנית לגבי מיהותו של "המבוטח" לצורך ס' 15 לחוק חוזה הביטוח בכל המתייחס לפוליסה לביטוח קבוצתי.

מסקנה זו נובעת מהוראותיה המפורשות של הפוליסה, המאמצות את "הוראות ההסדר התחיקתי" (כהגדרתו במבוא לפוליסה, המפרטת את הדינים החלים על חוזה הביטוח), ובין היתר מתנות את הזכות לביטול הפוליסה, בהמצאת הודעות ביטול פרטניות למבוטחים כדלהלן: "היה והפרמיה התקופתית לא תשולם כמוסכם עבור מבוטח, תהא החברה רשאית לבטל את הפוליסה לגבי אותו מבוטח לאחר שתודיע לו על כך, בהתאם להוראות ההסדר התחיקתי" (ס' 5.7 לפוליסה).

הסעדים לאור כל האמור, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את כלל לשלם לכל חברי הקבוצה - כלומר, למוטבי כל מבוטח שהלך לעולמו מיום ביטול חוזה הביטוח (1.5.2014) ועד למועד סיום תקופת הביטוח (30.4.2016) - את תגמולי הביטוח על פי הפוליסה, בסך 11,500 ₪.

לשם פיקוח על ביצוע פסק הדין אני מורה על מינויו של ממונה לביצוע פסק הדין.

מי הזכאים לקבלת תגמולי ביטוח על פי פוליסת ביטוח חיים- המוטבים שנקבעו בטופס מינוי מוטבים או היורשים בהתאם לצוואה מאוחרת יותר? התובעת, איילון חברה לביטוח בע"מ, הנה חברה המבטחת בפוליסת ביטוח חיים קבוצתית את עמיתי חבר ומשרתי הקבע (להלן: "חברת איילון" ו"פוליסת ביטוח חיים" בהתאמה).

בע"מ 8540/15 משנת 2016 אישר בית המשפט העליון את פסיקת בית המשפט לעינייני מישפחה לפיה הגם שהמנוח לא פירש את כספי הביטוח במונחים "זכויותי" ו- "רכושי" בהם נקט בצוואתו, ברי כי אומד דעתו היה גם בהתייחס לכספים אלה וזאת לנוכח הניסוח בסיפא של סעיף 2ב' לצוואתו - "זכויות וכל רכוש אחר שיהיה בבעלותי" ולנוכח עדויות בני משפחתו.

...

מנוסח הצוואה ובתמיכת הנסיבות שהובאו לעיל, שוכנעתי כי אומד דעתו של המנוח היה, לכלול את כספי הביטוח בעזבונו.

מששוכנעתי כי אומד דעתו של המנוח היה להוריש את כל רכושו וכספיו לנתבעים 2-4, והגעתי לכלל מסקנה כי תנאי פוליסה הביטוח בחברת איילון מאפשרים הודעה של שינוי המוטב בדרך של צוואה, אני מורה כי יש לקיים את הוראות הצוואה ולהחילן על יתרת תגמולי הביטוח, שנותרו ברשותה של התובעת.

סוף דבר אני מורה כי בהתאם להוראות הצוואה, הנתבעים 2-4 הינם הזכאית לתגמולי הביטוח על פי פוליסת ביטוח החיים של המנוח אצל התובעת.

כמו כן בוטח בפוליסה לביטוח חיים קבוצתי על שם חבר לפצוי בגין נכות מוחלטת ותמידית ולפצוי בגין נכות תעסוקתית מוחלטת וזמנית (פוליסה ב').

ההלכה שיצאה מבית המשפט העליון היא "כי פרשנות המאפשרת הכללתן של כלל תביעותיהם של עובדים ומעסיקים נגד קופות הגמל, בלא תלות באופיה של המחלוקת או בסוג הקופה, בגדרי סמכותם של בתי הדין לעבודה, מתיישבת עם לשון סעיף 24(א)(3) לחוק בית הדין לעבודה כמו גם עם תכליתם של בתי הדין לעבודה. הלוא הם העוסקים בתחום הבטחון הסוצאלי במובנו הרחב, ובהם יושבים שופטים מקצועיים ונציגי ציבור הצוברים מומחיות מיוחדת לעניין. פרשנות זו מעצבת כלל אחיד וברור, אשר יוביל – דומה – לחסכון בהתדיינויות ובזמן שפוטי וימנע כל מה שמערכת שיפוטית הוגנת ותכליתית תצפה להמנע הימנו" (רע"א 7513/15 מנורה מבטחים פנסיה וגמל בע"מ נ' פלונית (21.3.2016)(להלן – פסק דין מנורה), סעיף לג)(הדגשה במקור.

...

נוכח הסוגיה המבוררת, לא מצאנו ליתן צו להוצאות.

הפוליסה שבמרכז התובענה הנה פוליסת ביטוח חיים אישית שנרכשה כהמשך לפוליסת ביטוח חיים קבוצתית בבעלות הבנק.

בהתאם להלכה הפסוקה, תנאי זה יפורש באופן ליבראלי מתוך הכרה בכך שנקודת המוצא היא גילוי מירבי.

...

אני סבור כי בנסיבות העניין לא ניתן לשלול את הרלבנטיות של המסמך האמור, ולו משם כך שהמשיבה פעלה להארכת הפוליסה, לשיטתה, מעבר לגיל 67.

לא מצאתי להיעתר לבקשה בעניין השאלות האחרות.

סוף דבר לסיכום, הבקשה מתקבלת בחלקה.