פרשנות פוליסת אובדן רישיון טיסה

סמנכ"ל התובעת, תומר סמטנה (להלן: "סמטנה"), העיד, בעמ' 106-107 לפרוטוקול, כי בעת עשיית הביטוח, סוכנת הביטוח לא העלתה דבר לגבי השינוי בדין החל ביחס לשנה הרלוונטית לעומת השנים הקודמות בהן נקבע בפוליסה שחל הדין הישראלי: "ש: תומר אתה אומר שהיית שותף לענייני הביטוח ולפגישות עם יעל, במסגרת החקירה הנגדית, ודובר על עניין הדין האנגלי. אני רוצה לשאול האם בשלב כלשהוא עלה העניין הזה? ת: בפירוש לא...

מסתבר, שלא רק התובעת הבינה כך. סוכנת הביטוח יעל פרחי (להלן: "פרחי" או "הסוכנת"), הצהירה בתצהיר עדות ראשית כדלקמן: "3. במסגרת סוכנות הביטוח נערכו פוליסות לביטוח יהלומים לחברת ביתא בפניקס חברה לביטוח בע"מ. פוליסות הביטוח של חברת ביתא היו מסוג כל הסיכונים (JB ופוליסת משלוחים) והן נתפרו לפי הצרכים של חברת ביתא ובאישור של חברת הביטוח. בין יתר הצרכים של החברה, נכללה גם דרישה לכסוי בטוחי עבור אנשי מכירות אשר מעבירים משלוחי יהלומים מהחברה אל לקוחות החברה בחו"ל. 4. מדובר בביטוח כל הסיכונים המיועד לחברה עם סוג פעילות שיווקית כשל חברת ביתא אשר מעסיקה אנשי מכירות היוצאים מעת לעת לסבב מכירות בחו"ל ואשר נושאים עימם משלוחי יהלומים אל לקוחות בחו"ל. הפוליסה כוללת בתוכה כסוי בגין אובדן יהלומים מכל סיבה שהיא, והיא מכסה בין היתר אובדן יהלומים שלא ניתן לקבוע מתי בדיוק ובאילו נסיבות ארע אובדן היהלומים מאחר וידוע שבסוג פעילות זה המבוטח לא מסוגל לתעד בכל דקה ודקה את קורות היהלומים מעת שיצאו מרשות החברה ועד הגעת היהלומים אל הלקוחות. במסגרת זו הסברתי לנציגי החברה כי בסוג מיוחד זה של ביטוח כל הסיכונים, אם יהיה אובדן או נזק מסוג כלשהוא ליהלומים, כי אז הביטוח מכסה אובדן גם במקרה שלא ניתן יהיה לקבוע מתי בדיוק ובאילו נסיבות ארע האובדן. 5. באותו אופן, הביטוח תואם את פעילות אנשי המכירות כפי שהיא מתחייבת מתנאי השטח, וממגבלותיו. כך למשל ידוע, גם שכשהחבילות של היהלומים מקובצות יחד והן סגורות וחתומות בשל דרישות המכס, במצבים אלה, אין גם אפשרות מבחינה טכנית לשאת את הסחורה על הגוף בזמן טיסה. כמו כן, ידוע שבטיסות, דרישת חברת התעופה היא לשים את מטען הנוסעים בתא המיועד לכך מעל הנוסע ולכן הדרישה היא שהסחורה תהיה בהישג יד. 6. כמו כן ידוע וברור לכל שאיש המכירות כאשר הוא מגיע לשדה התעופה עליו לנהוג בהתאם לדרישת הרשויות המקומיות כולל אם הוא נדרש למסור חפצים או תיקים לבדיקה ביטחונית, ולכן במקרה זה אין אפשרות טכנית שהסחורה תינשא על גופו של איש המכירות, שכן הוא נידרש לפעול על פי הוראות הרשויות. 7. הביטוח שנערך לביתא מכסה גם היעלמות מסתורית עד לגובה של 500,000 דולאר. סעיף זה הוא סעיף מקובל בענף ביטוח היהלומים מאחר ולא תמיד המבוטח מסוגל להוכיח את המועד ואת הנסיבות המדויקות בהן יהלומים נעלמים או נגנבים. לכן, פוליסה מסוג זה נועדה לכסות גם במקרה שלא ברור במדויק האם היהלומים אבדו, או נגנבו, או שאיש המכירות כוייס על ידי אדם אחר, וכאשר לא ברורות נסיבות ומועד האובדן במדוייק. 8. כאשר שמעתי שחברת הביטוח החליטה לדחות את התביעה במקרה זה, שבו לא היה ברור במדוייק כיצד ומתי ארע האובדן של היהלומים, הייתי מופתעת מאוד. סברתי כי בדיוק למקרה כזה שלא ברור בדיוק כיצד אבדו היהלומים, ולא ברור אם נגנבו או שאיש המכירות כוייס, נועדה הפוליסה להגן". הסוכנת גם העידה, בעמ' 150 לפרוטוקול, כי: "אני רוצה להסביר דבר כזה. היעלמות מסתורית נתנו את הנושא הזה, כי זה ממש נותן מה שנקרא הרחבה מאוד גדולה. נכון שיש תנאים בפוליסה וצריך לעמוד בהם. אין לי שום ספק בעיניין. אבל עדיין היעלמות מסתורית זה היעלמות מסתורית. זה היעלמות שאין לך הסבר. זה בדיוק העניין. אנחנו משלמים, אני קצת חורגת, אבל קורה בבורסה שפתאום נעלמות חבילות. אז למה לקשור את זה? לאיזה תנאי לקשור את זה? למה? אנחנו לא יודעים הרי באיזה מצב של קרה. פה, אם אני לא יכולה לייחס את זה שהיה סחורה נשארה ברכב, ואני לא יכולה לייחס את זה למשהו ששייך לעובדות של החריגים בפוליסה, הרי היעלמות מסתורית זה סעיף שעומד בפני עצמו. ש: האם תסכימי איתי שהיעלמות מסתורית לא מאיינת ב – א' את תנאי הפוליסה, אלא הפוליסה עדיין כפופה לכל תנאיה וחריגיה. כן או לא? ת: אמרתי שבוודאי שיש תנאים וחריגים שהם קיימים ותקפים. אני חוזרת ואומרת. בוודאי שכן. ש: או קיי. ת: אבל עדיין אני אומרת שזה סעיף בפני עצמו". 8.

. .אסור להוציא חבילה מהארץ אם היא לא חתומה במספר סידורי על ידי מלכה עמית או ברינקס, שקיבלו רשיון לעשות את זה או מפקח על המסחר והתעשייה והיהלומים שנציגות שלו יושבת בבנייני הבורסה.

...

סוף דבר 24.

אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסך של 276,743$, בנכוי 20% "אשם תורם", ובנכוי מלוא ההשתתפות העצמית, בתוספת ריבית בשיעור ריבית הליבור בתוספת 1 נקודת אחוז, מיום 27.8.02 עד היום.

עסקינן בפוליסה סטנדרטית, תנאיה אינם נתונים למשא ומתן בין הצדדים, ולא ניתן לומר כי ישנה ציפייה כלשהי השונה מתנאיה, באשר היא בהירה ואינה מצריכה פרשנות.

ניתן להוסיף כי מבחינתה של התובעת, היא ערכה את הביטוח בסניף קופת חולים שבו היא חברה, ומשום כך גם חשבה (ואין זו מחשבה שאינה סבירה) שהנציגה מודעת לכל תיקה הרפואי (בהערת אגב, הצדדים לא התייחסו לזהות הנציגה, האם היתה פקידה של הנתבעת או של קופת החולים, ואיזו הכשרה, ניסיון ורישיון היו לה).

אני מקבלת את עדותה של התובעת כי בעת רכישת הפוליסה, נציגת הנתבעת לא מסרה לה הסבר לגבי תנאיה או חריגיה, מלבד הסבר כי הפוליסה מכסה אובדן ציוד וטיפולים/אשפוזים רפואיים בחו"ל. היא לא נישאלה לגבי מצבה הבריאותי או הרפואי ולגבי מחלות בהווה או בחצי השנה שלפני הנסיעה, לא התבקשה לקרוא או לחתום על מיסמך כלשהו על מצב רפואי כזה או אחר, ולא נישאלה שאלות מהותיות לביטוח (כגון על מצבן ואופיין של מחלות קודמות) זולת שאלה אחת – האם היא נוטלת טפול תרופתי קבוע.

באשר להוצאות עבור כרטיסי הטיסה החדשים שהתובעת רכשה לאחר שיחרורה מאישפוז; בפרק 7(ב) לפוליסה (עמ' 14 "החזר הוצאות נסיעה והוצאות נוספות") הוסכם כי הנתבעת תשפה את המבוטח בגין "הוצאות נוספות סבירות לשיבה לישראל כתוצאה מארוע רפואי שאירע למבוטח והמכוסה על פי הפוליסה, אשר באישור רופא מוסמך בחו"ל נאלץ לשנות מועד חזרתו לישראל ולא יכול היה לנצל את כרטיס הטיסה שבידו, או במקרה מוות או חטיפה של המבוטח או המלווה". מאחר שמסקנתי היא כי הארוע מכוסה על פי הפוליסה (בשל מחדליה של הנתבעת), עליה לשפות את התובעת בגין הוצאות כרטיסי הטיסה המגיעים לסכום של 3,850 ₪ (שהם 3,588 ₪ נכון לתאריך 16.8.13 בצרוף הפרישי הצמדה וריבית עד למועד פסק הדין).

...

באשר להוצאות עבור כרטיסי הטיסה החדשים שהתובעת רכשה לאחר שחרורה מאשפוז; בפרק 7(ב) לפוליסה (עמ' 14 "החזר הוצאות נסיעה והוצאות נוספות") הוסכם כי הנתבעת תשפה את המבוטח בגין "הוצאות נוספות סבירות לשיבה לישראל כתוצאה מאירוע רפואי שארע למבוטח והמכוסה על פי הפוליסה, אשר באישור רופא מוסמך בחו"ל נאלץ לשנות מועד חזרתו לישראל ולא יכול היה לנצל את כרטיס הטיסה שבידו, או במקרה מוות או חטיפה של המבוטח או המלווה". מאחר שמסקנתי היא כי האירוע מכוסה על פי הפוליסה (בשל מחדליה של הנתבעת), עליה לשפות את התובעת בגין הוצאות כרטיסי הטיסה המגיעים לסכום של 3,850 ₪ (שהם 3,588 ₪ נכון לתאריך 16.8.13 בצירוף הפרשי הצמדה וריבית עד למועד פסק הדין).

סוף דבר התביעה מתקבלת, בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובעת סכום של 3,850 ₪, עבור החזר הוצאות כרטיסי הטיסה.

גם האפשרות לתאונה כתוצאה מגוף זר שפגע בפרופלור, נדחתה מאותה סיבה "אובדן כח שכזה, יאפשר גלישה סבירה לקרקע ואין בו להסביר את אובדן הגובה המהיר" (שם).

נוסיף לכך את האפשרות הקיימת, כאמור לעיל, כי התובע 1 עצמו ידע כי קיימת בעיה עם הכסוי הבטוחי של הפוליסה נשוא התובענה, ולפיכך הוא נידרש ע"י העמותה של הממ"גים, לחפש הצעות ביטוח אטרקטיביות יותר, בכדי לספק לנו אינדיקאציה נוספת התומכת בפרשנות התכליתית הנ"ל. אכן כל אינדיקאציה כשלעצמה היא ברמה ראייתית נמוכה, אבל להצטברותן יחדיו יש משקל גבוה יותר, לקביעה כי הפרשנות האוביקטיבית שהובאה עתה, היא זו שיש להעדיף.

מכיוון שהכרעתי כי החריג של "מצנח מכל סוג שהוא" מיתקיים, הרי רק מטעם זה הפוליסה אינה תקיפה למקרה נשוא התובענה (בלשון הפוליסה: "בכל אחד מהמקרים שלהלן ו/או שנגרמו, ו/או הנם כתוצאה מאחד או יותר מהאירועים הבאים"- הדגשה לא במקור), ולפיכך לא מצאתי לקבוע פוזיטיבית כי אכן הממ"ג היה בכל עת רלבאנטית לתובענה זו, כלי טיס מורשה, שלא מצריך רישיון מיוחד.

...

בעניין 631/83 המגן נ' מדינת הילדים, פ"ד ל"ט (4) 561, 572-573 נכתב כך: "כלל זה יפה, בדרך כלל, כאשר ניצבות לפני הפרשן שתי משמעויות סבירות במידה שווה פחות או יותר, שאז יש להעדיף אותה משמעות, שהיא נוחה יותר לצד שלא ניסח את המסמך, אולם כאשר המסמך אינו ברור, ומשמעות אחת, שמסיקים אותה על דרך פרשנות, היא הגיונית ותואמת את רוח המסמך ותכליתו, ואילו משמעות אחרת איננה עומדת בדרישה זו, יועדף הפירוש הראשון, ההגיוני והתואם על פני האחר, אפילו משמעות זו נוחה דווקא למנסח המסמך". אני סבור שבענייננו אין לפנות לכלי הפרשני של "פרשנות כנגד הנסח". ראשית, אחד הטעמים של כלל זה הינו, כאמור, להגן על הצד החלש בעסקה.

מעבר לכך וגם אילולי האמור, בנדון שבפנינו, אין מקום להגיע לכלל של "פרשנות נגד הנסח" מכיוון שניתוח התכלית האוביקטיבית של הפוליסה כפי שנעשה לעיל, מוביל למסקנה כי הממ"ג הינו "מצנח מכל שסוג שהוא", וזו הפרשנות התואמת "את רוח המסמך ותכליתו", ואילו ההצעה שמציעים התובעים אינה עומדת בדרישה זו. במקרה זה אין להידרש לכלל פרשנות של "סוף הדרך", מכיוון שפיצחנו את תכלית הפוליסה כבר ב"מהלך הדרך", ולפיכך כבר בשלב זה "המשחק הסתיים" (כפי שבמשחק כדורגל הדורש הכרעה, אין צורך להגיע להארכה ולבעיטות עונשין מ- 11 מטר, אם המשחק מוכרע כבר במהלך 90 הדקות הרגילות שלו).

סוף דבר, התביעה נדחית.

כשבין לבין ניתנו להם הסברים שונים ומגוונים לדחייה בבצוע התשלום, כמו העדרו של המנכ"ל המצוי בחו"ל, "עדיין חסרה חתימה" ובפעם האחרונה הובטח להם בפירוש כי "ביום רביעי הקרוב השיק יהיה מוכן". לתדהמתם, ביום 20.10.2010 נדחתה תביעתם בנימוק "עפ"י תנאי הפוליסה פרק 7.21 המבטח לא יהא אחראי לאובדן או נזק שניגרם עקב תיכנון, חומרים או עבודה לקויים או בלתי מתאימים" (להלן: מכתב הדחיה הראשון).

הארוע היתרחש ביום 07.09.2010, ולאחריו שלחה הנתבעת את מכתב הדחיה הראשון ובו נימקה את דחיית תביעת התובעים לתגמולי ביטוח "המבטח לא יהיה אחראי לאובדן או נזק שניגרם עקב תיכנון חומרים, או עבודה לקויים ו/או בלתי מתאימים". מספר ימים לאחר מכן ומשהתברר לנתבעת על ידי סוכן הביטוח כי מכתב הדחייה מתייחס לפוליסת ביטוח בגירסה חדשה משנת 2010, הוציאה הנתבעת מספר ימים לאחר מכן את מכתב הדחייה השני, בו פרטה את הסיכונים המבוטחים ע"פ תנאי הפוליסה שפרק 1 סעיף 3 (ביטוח מבנה) הכוללים: אש, היתפוצצות, ניזקי נוזלים, דליפת מיתקני זילוף, היתנגשות, פגיעה שתגרם ע"י כלי טיס ומיתקני תעופה אחרים וגם חפצים הנופלים מהם, פרעות שביתות ונזק בזדון, ניזקי טבע (להלן: הסיכונים המבוטחים).

העד שלמה גרינברג, הוא עובד כשכיר בסוכנות הביטוח של יעקב גולדשלגר, אישר בחקירתו הנגדית כי הוא זה אשר ניהל את ההיתקשרות עם הגברת שרף, אישר כי אין לו רישיון של סוכן ביטוח ולמעט מספר קורסים שעבר, אין לו הכשרה מיוחדת בביטוח (עמ' 45 שו' 23-26), וגם לא זכר על מה שוחח עם הגב' שרף במועד ההיתקשרות (עמ' 44 שו' 24-25).

...

הנתבעת מצאת, נהגה כפי שהיה על כל מבטח סביר לנהוג בנסיבות העניין ועל מנת שתקבל תמונה מדויקת סמוך ככל האפשר למועד קרות האירוע, ואך טבעי שתזדקק לשהות באשר לקביעת עמדתה בעניין, בין אם עלה חשד כי תנאים הקבועים בפוליסה לא מולאו, ובין אם לצורך בדיקתה את תכולתה של הפוליסה על האירוע שהיה סופו של דבר במוקד ההליך המשפטי כאן.

סופם של דברים דין התביעה נגד הנתבעות 1 ו- 2 להידחות.

הודעה לצד ג' נדחית, בשים לב להוצאות שנפסקו לעיל איני עושה צו להוצאות.

לטענת המבקש, אשר עבד כטייס בחברת התעופה אל על, איבד הוא את כושר הראיה באחת מעיניו ורישיון הטייס שלו נשלל לצמיתות.

כך בעניינינו: תביעתו של המבקש לתגמולי עבר נסמכת על הסכום החודשי שנקבע בפוליסה כמשקף את אובדן כושר ההישתכרות שלו.

(ג) הוגשה לבית המשפט תביעה לפיצויים בשל ניזקי גוף, או תביעה לשיפוי או לפצוי על תשלומי פנסיה, תגמולים וכל הוצאה אחרת ששולמו או שישולמו בשל ניזקי גוף, אין חובה, על אף האמור בתקנת משנה (א), לפרש בכתב התביעה את הסכום הנתבע בעד נזק כללי, ותקנה 9(9) לא תחול עליו [הדגשה שלי - א.ג].

...

מספר טעמים עיקריים הובילו אותי למסקנה זו. ראשית, גישה זו עולה בקנה אחד עם המשמעות האינטואיטיבית-מילולית של המושג "תביעה לפיצויים בשל נזק גוף". לפי המשמעות המקובלת, מתייחס מושג זה לתביעה נזיקית.

סיום בשאלה הראשונה שעמדה לדיון, אשר נגעה להחלטה להעביר את ההליך לבית משפט השלום, החלטתי כי לא נמצאה עילה להתערב בקביעתו של בית המשפט המחוזי.

לעניין השאלה השנייה, העוסקת באגרת משפט, סבור אני שהפרשנות הראויה הינה, כי תביעה חוזית לקבלת תגמולי ביטוח, אשר ביסודה עומד נזק גוף שנגרם לתובע, אינה מהווה "תביעה לפיצויים בשל נזקי גוף" כמשמעותה בתקנות האגרות הישנות והחדשות.