סעיף 9 לחוזה החכירה הקנה למנוח זכות לבקש הארכת החכירה לתקופה נוספת בת 49 שנים, ובילבד שבקשה כאמור תוגש לא יאוחר משנה עובר לסיום תקופת החכירה.
בהתאם לכך, חידוש חוזה החכירה על ידי התובעים, מתוקף היותם יורשי המנוח, יכול להתייחס אך ורק לשעור חלקו של המנוח במקרקעין, היינו מחצית זכויות החכירה, הא ותו לא.
הרשות ציינה כי הענקת הסעד הנתבע משמעה שינוי מהותי בהסכמות שגובשו בזמנו בין המנוח לבין הנתבעת בכל הנוגע לזכויות החכירה במקרקעין, וזאת בחלוף 22 שנים ממועד מתן פסק הדין, ובחלוף 11 שנים לאחר פטירתו של המנוח.
הנתבעת, באמצעות אפוטרופסה, טענה כי בתביעה זו מבקשים התובעים לנשל אותה מזכויותיה במקרקעין, תוך ניסיון ליתן פרשנות שגויה לפסק הדין שניתן לפני למעלה מעשרים שנים, ומכוחו היא קיבלה את זכויותיה.
...
אותו הליך מלמד כי לא זו בלבד שהנתבעת ראתה עצמה כבעלת מחצית מזכויות החכירה לגבי דירת מגוריה, אלא שהיא עמדה על זכותה להנות מפירות השכרת החנויות שפעלו במקרקעין וכי המנוח נאות להכיר בזכותה זו.
נוכח מקבץ האמור אני דוחה את טענת התובעים לפיה שעה שהמנוח והנתבעת חתמו על הסדר הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין, הם התכוונו להעניק לנתבעת זכות מדור כברת רשות בלבד.
סיכומו של דבר, ועל יסוד הטעמים שמניתי לעיל, אני מורה על דחיית התביעה.
התובעים ישלמו, יחד ולחוד, לכל אחת מהנתבעות הוצאות משפט בסך 3,000 ₪ ובנוסף שכ"ט עו"ד בסך 17,550 ₪ (סה"כ 41,100 ₪) וזאת תוך 30 ימים אחרת יישאו סכומים אלה ריבית והפרשי הצמדה כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
