הטיעון שלפיו ניתנה הערבות הבנקאית להבטחת כספי המקדמה, להבדיל מכספי מימון הבחירות הנוספים והמשלימים – אינו יכול לעמוד, הן לפי תכלית נתינתה והן לאור סעיף 13(א) לחוק המימון והן לפי תוכנה ולשונה של הערבות הבנקאית עצמה, המציינת כי ערבות זו ניתנת להבטחת כספים שיגיעו למדינה מהסיעה "בקשר עם חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) תשנ"ג – 1993"; אמור מעתה: היא ניתנה להבטחת החזר כספים המגיעים למדינה מכוח חוק המימון, על קרבו ועל כרעיו, לפי כל תרחיש אפשרי מכוחו, ולפי חוק זה – הרי לא זכאית קבוצת רובין להותיר בידה את הסכום הנתבע בתביעה שכנגד (העולה אף על סכום הערבות הבנקאית), כך שמקל וחומר שעליה לשלם ערבות בנקאית זו.
עובדת היות נתינתה בבחינת תנאי מוקדם לקבלת המקדמה של כספי מימון הבחירות, כמו גם עובדת סכומה שנועד להיות כסכום המקדמה המשולמת בתוספת 10% (לפי סעיף 13(ב) לחוק המימון) – אין פירושה שנועדת היא להבטחת כספי מקדמה זו בלבד, והא ראיה, שסכומה הסטטוטורי צריך להיות גדול מלכתחילה ב-10% מסכום המקדמה, והא ראיה נוספת – שבפועל סכום הערבות הבנקאית שנתנה קבוצת רובין גדול לא רק מסכום המקדמה אלא גם משיעור של 110% על המקדמה.
...
לסיכום:
אשר לתביעת הסיעה ורובין כנגד המדינה:
נדחית העתירה להורות להחזיר לידיהם את הערבות הבנקאית, שכן היא תקפה ובת פירעון, ויש לפרעה מיידית; ונדחית העתירה להצהיר כי אין המדינה רשאית לגבות מהסיעה את עודף דמי מימון הבחירות שקבלה, שכן חייבת היא בהחזרתם; ומתקבלת העתירה להצהיר כי אין המדינה רשאית לגבות מרובין את דמי מימון הבחירות (לרבות הסכום העודף שמעל סכום הערבות הבנקאית, כשערוכה ליום פירעונה הקרוב בפועל); ונדחית העתירה של הסיעה ורובין לקבל מהמדינה את היתרה של 15% על דמי מימון הבחירות, שכן החלטת מבקר המדינה היא הקובעת (גם ובעיקר מבחינת הסמכות העניינית) לגבי שלילת זכאות הסיעה לקבל השלמה זו, שלא הופרכה; ונדחית העתירה לפצוי בשל עגמת נפש ופגיעה תדמיתית בשל הרשלנות המיוחסת למפקח, שכן לא הוכחה רשלנות כזו, ופגיעה תדמיתית קיימת, אם בכלל, רק מכוח הכשלון החלקי בבחירות ומכוח סרוב הסיעה להחזיר את עודף דמי המימון שנתקבלו ומכוח סירובם לפרוע את הערבות הבנקאית, ולכך גרמו יחידי קבוצת רובין במו ידם ובמו עמדתם.
אשר לתביעה שכנגד, שהגישה המדינה כנגד הסיעה, רובין, מסלאווי ורנר:
על הסיעה לשלם למדינה את סכום התביעה שכנגד, בסך 491,544 ₪, בצרוף הפרישי הצמדה וריבית שנתית צמודה מירבית כחוק מיום 11.2.99 ועד יום התשלום העתידי בפועל; (יוער, כי בכתב התביעה שכנגד נקוב התאריך לתחילת חישוב ההצמדה והריבית בתור יום היוודע תוצאות הבחירות החדשות, שהיה 11.2.99, ועל כן ברור כי התאריך הנקוב בסעיף 12 לכתב התביעה שכנגד הוא שגוי, כטעות דפוס, וכי התאריך הנכון הוא כנקוב בכותרת התביעה שכנגד, בתור 11.2.99, כעובדה שהצדדים לא חלוקים עליה); כמו כן, אני קובע כי הערבות הבנקאית על סך 385,000 ₪ (כשיערוכה ליום פירעונה הקרוב בפועל) היא בת פירעון, וכי על הבנק הנמשך לפרעה לידי המדינה.
אשר להוצאות ושכ"ט עו"ד בשל התביעה ובשל התביעה שכנגד:
לאור תוצאת ההיתדיינות, ברכיביה השונים, וחרף מקצת מהתוצאה הכוללת, ולאור עקרוניותן וחדשנותן של מקצת השאלות שהוצבו כאן לדיון, אני מחליט כי כל צד ישא בהוצאותיו המשפטיות ובשכר טירחת עורך דינו.
