(ב) על אף הוראות סעיף קטן (א), הוועדה רשאית, בנסיבות מיוחדות, להחליט, מנימוקים שיירשמו, על המשך השיחרור בתנאים שנקבעו על ידה או על ידי היחידה לשיחרור ממאסרים קצרים, לפי העניין, או בתנאים אחרים שתיקבע, ובילבד שלא הוטל על האסיר עונש מאסר בפועל בשל העבירה הנוספת שעבר בתקופת התנאי; החליטה הוועדה כאמור, תחל לגבי המשוחרר תקופת תנאי חדשה; לענין זה –
"מאסר בפועל" – למעט מאסר בעבודת שירות לפי הוראות סימן ב'1 בפרק ו' לחוק העונשין;
"תקופת תנאי חדשה" – תקופה שתחילתה ביום ההחלטה על המשך השיחרור ואורכה כאורך תקופת התנאי; החלטת הוועדה על המשך שיחרורו על-תנאי של אסיר לפי הוראות סעיף קטן זה תנתן, לגבי אותו אסיר, פעם אחת בלבד.
(ב) בסעיף זה –
"הגשת בקשה" – לרבות דיווח לפי הוראות סעיף 23(ב);
"גזר דין" – לרבות החלטה שבעקבותיה הופסקה עבודת שירות לפי סעיף 51י לחוק העונשין, החלטה להפקיע מבחן לפי סעיף 16 או 17 לפקודת המבחן, והחלטה לבטל צו שירות לפי סעיף 71ד לחוק העונשין.
קבלת פרשנות של באי-כוח העותר עלולה להביא לתוצאה לא רצויה לפיה, אסיר ברישיון אשר עבר עבירה נוספת בתוך תקופת התנאי, ינקוט בפעולות ובטקטיקות שמטרתן היחידה היא הארכה מלאכותית של ההליכים המשפטיים על-מנת לדחות את מתן גזר-הדין עד לאחר תום תקופת התנאי, שכן אז, לגישת העותר, הועדה לא תהיה חייבת להפקיע את רישיונו גם אם יוטל עליו מאסר בפועל.
האחת, מהו מקור הסמכות לפיו תדון בקשת הביטול: האם מכוח סעיף 20 לחוק שיחרור על תנאי ממאסר, תשס"א-2001 (להלן: חוק השיחרור) כטענת המדינה, או מכוח סעיף 22 לחוק, כטענת המערער?
השניה, אם מקור הסמכות הוא בסעיף 22, האם סמכותה של ועדת השחרורים לפי סעיף זה היא 'סמכות חובה', או שהיא 'סמכות רשות' (ראו: י' זמיר, "הסמכות המנהלית", משפט וממשל א' (תשנ"ב), 81), במובן זה שבגדר סמכותה להורות על ביטול השיחרור המוקדם במלואו אך גם בחלקו, ובנסיבות מתאימות אף להמנע מהביטול?
השלישית, אם מדובר בסמכות רשות כאמור, האם בהחלטתה להורות על ביטול השיחרור המוקדם כדי מחצית מתקופתו, נפלו פגמים מינהליים יסודיים המצדיקים את ביטולה בידי בית המשפט בגדר ביקורת שיפוטית?
בתמצית עמדתי בשלוש השאלות היא כדלקמן:
מקור הסמכות לביטול תקופת שיחרור מוקדם למאסר על תנאי, אשר נעשה לאחר תקופת התנאי, הוא סעיף 22 לחוק, ועל כך אין מחלוקת (ובעניין זה הוא החליף את סעיף 29א' לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשס"א-2001).
...
סוף דבר, מצאתי שאין מקום להתערב בהחלטתה של ועדת השחרורים ואני מצרף את דעתי להחלטה על דחיית העתירה.
דרור ארד-אילון, שופטת
השופט צלקובניק:
במחלוקת שבין חבריי, סבור אני כדעתה של האב"ד, מהנמקותיה, כי חלות על העותר הוראות ביטול השחרור בשל עבירה נוספת שנעברה בתקופת התנאי, על פי המתווה בסעיף 20 לחוק שחרור על תנאי, ואילו עניינה של הוראת סעיף 22 לחוק בקביעת עצם סמכותה של הועדה לדון בביטול השחרור לאחר תום תקופת התנאי, במגבלת הזמן הקבועה בהוראת סעיף 22(א)(1) לחוק.
יורם צלקובניק, שופט עמית
התוצאה היא, שהעתירה נדחית.
