פרשנות סעיף 187(ב) לחוק חדלות פירעון

ברגיל, זכות העכבון נתפסת כאמצעי לחץ ולא כאמצעי למימוש, אך על פי סעיף 555 להצעת חוק דיני ממונות, התשע"א-2011 (ה"ח הממשלה 595) ("הקודקס האזרחי"), "בעל עכבון זכאי, על פי צו של בית משפט, לממש את הנכס המעוכב לפי הוראות חוק המישכון". בדומה, בחוק חידלות פרעון נקבע כי בעל עכבון הוא במעמד של נושה מובטח שהנכס שועבד לטובתו (סעיף 253), וככזה רשאי הוא להפרע את חובו מהנכס המשועבד, בהתמלא התנאים הנדרשים (סעיף 243)].

יתר על כן, אני סבורה כי יש בחוזר הממונה כדי לסייע בקביעת היקפה של זכות הקזוז הנתונה למבטח-המלווה מכוח הוראת תקנה 16(ב) לתקנות הפיקוח על שירותים פינאנסיים (קופות גמל) (כללי השקעה החלים על גופים מוסדיים), התשע"ב-2012 (להלן: תקנות קופות גמל), וזאת באמצעות פרשנותה של תקנה זו, מכוחה, בין היתר, הותקן חוזר הממונה.

אבהיר את דבריי: אכן, הוראת סעיף 25(א) לחוק הפיקוח על שירותים פינאנסיים (קופות גמל), התשס"ה-2005 (להלן: חוק קופות גמל), אוסרת על שעבודם של כספי תגמולים, ואולם, תקנה 16(ב) לתקנות קופות גמל מתירה למבטח-המלווה להפרע מכספים אלה באמצעות קזוז ההלוואה, חרף הוראת סעיף 25(א) האמור (ראו בפסקות 15-11 לחוות דעתו של חברי, השופט י' עמית, על אודות ההלכה שנקבעה ברע"א 2512/17 פינצב נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (10.4.2018)).

...

יתר על כן, אני סבורה כי יש בחוזר הממונה כדי לסייע בקביעת היקפה של זכות הקיזוז הנתונה למבטח-המלווה מכוח הוראת תקנה 16(ב) לתקנות הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (כללי השקעה החלים על גופים מוסדיים), התשע"ב-2012 (להלן: תקנות קופות גמל), וזאת באמצעות פרשנותה של תקנה זו, מכוחה, בין היתר, הותקן חוזר הממונה.

ואולם, אני סבורה כי נוכח מומחיותו ומקצועיותו של הממונה, הוא המאסדר (הרגולטור) המוסמך בתחום הביטוח והפיננסים, כמו גם היכרותו עם נסיבות העניין ב"שטח", יש להאזין בקשב רב לפרשנותו את הוראות המחוקק (או מחוקק המשנה) המסמיך, ככל שזו אפשרית וסבירה, וליתן לה משקל ממשי (ראו: יצחק זמיר הסמכות המינהלית כרך א – המינהל הציבורי 228-223 (מהדורה שנייה, 2010); בג"ץ 333/68 מפעלי מושבי הדרום בע"מ נ' מנהל מס רכוש וקרן פיצויים, פ"ד כג(1) 508, 512 (1969); ע"א 3847/16 עגלי תל שווק בקר בע"מ נ' מדינת ישראל, משרד החקלאות ופיתוח הכפר, פסקה 11(ב) (11.3.2018); והשוו: אהרן ברק פרשנות במשפט כרך ב – פרשנות החקיקה 801-800 (1993); ע"א 7488/16 זליגמן נ' הפניקס החברה לביטוח בע"מ, פסקה 37(ב) (31.5.2018)).

הנה כי כן, אני סבורה כי לא ניתן "לנצל" את החריג הצר שבתקנה 16 לתקנות קופות גמל, אשר נועד כאמור לסייע למבוטח-הלווה, עד כדי הסרה מוחלטת של ההגנות החלות על כספי התגמולים, תוך פגיעה ברורה באינטרס המבוטח, בניגוד לתכלית התקנה.

עקרי טענות הצדדים המערער טען, בעקרי הדברים, כי כב' הרשמת החליטה על הטיפול בעיניינו של המשיב לממונה לאחר שהתרשמה כי החיוב בדמי המזונות שהושתו על החייב, הנפרעים כסדרם על ידו, הוא "חוב ודאי שטרם הגיע מועד פרעונו", לפי סעיף 4 לחוק, ומשכך הקף חובותיו עולה על 150,000 ₪; החלטת כב' הרשמת אינה מתיישבת עם תכליתו של החוק לגבי חלוקת נטל הטיפול בין הערכאות השונות; עיון במסמך "עקרונות ופרשנות" בדברי ההסבר להצעת החוק מלמד שאחת ממטרותיו היא חלוקת נטל הטיפול בהליכי חידלות פרעון בין הממונה לבין רשות האכיפה והגבייה ולאפשר לממונה להיתמקד בהליכים מורכבים ובהקף גדול; קבלת פרשנותה של כב' הרשמת תיגרום לכך שמרבית החייבים שחובותיהם אינם עולים על 150,000 ₪ ולהם חוב מזונות עתידי, עניינם יועבר לטיפולו של הממונה באופן שאינו מתיישב עם תכליתו של החוק; אין כל וודאות שחיוב עתידי בתשלום דמי המזונות יהפוך לחוב של ממש בשים לב להכנסות עתידיות; החיוב בתשלום דמי מזונות הוא בבחינת חיוב מתחדש ומשתנה בהתאם לנסיבות; החיוב בדמי המזונות ניתן לקציבה וקבלת פרשנותה של כב' הרשמת יכול להוביל למסקנה שיחיד שאינו משלם את מלוא חיוביו מייצר חוב חדש ואינו עומד בתנאי צו השקום; נקבע בהלכה הפסוקה שחוב מזונות עתידי אינו חלק ממצבת הנשייה ואינו בגדר חוב עבר.

כב' הרשמת נסמכה בהחלטה על הגדרת המונח "חוב" בסעיף 4 (פרק ב' לחוק- "הגדרות"), "חוב"- חוב ודאי או מותנה, קצוב או שאינו קצוב, בין שהגיע מועד פרעונו ובין שטרם הגיע", ובשים לב לכך שהמשיב חייב בתשלום דמי מזונות לפי פסק דין בסך של 2,500 ש"ח לחודש לשני ילידיו הקטינים ילידי 2005 ו- 2010, והתקופה הארוכה שנותרה לתשלום דמי המזונות.

הממונה יעביר את הבקשה למתן צו לפתיחת הליכים ללישכת ההוצאה לפועל באשקלון על מנת שעניינו של המשיב יידון על פי פרק י"ב לחוק ("הליכי חידלות פרעון לגבי יחיד בעל חובות בסכום נמוך").

...

עיקרי טענות הצדדים המערער טען, בעיקרי הדברים, כי כב' הרשמת החליטה על הטיפול בעניינו של המשיב לממונה לאחר שהתרשמה כי החיוב בדמי המזונות שהושתו על החייב, הנפרעים כסדרם על ידו, הוא "חוב ודאי שטרם הגיע מועד פירעונו", לפי סעיף 4 לחוק, ומשכך היקף חובותיו עולה על 150,000 ₪; החלטת כב' הרשמת אינה מתיישבת עם תכליתו של החוק לגבי חלוקת נטל הטיפול בין הערכאות השונות; עיון במסמך "עקרונות ופרשנות" בדברי ההסבר להצעת החוק מלמד שאחת ממטרותיו היא חלוקת נטל הטיפול בהליכי חדלות פירעון בין הממונה לבין רשות האכיפה והגבייה ולאפשר לממונה להתמקד בהליכים מורכבים ובהיקף גדול; קבלת פרשנותה של כב' הרשמת תגרום לכך שמרבית החייבים שחובותיהם אינם עולים על 150,000 ₪ ולהם חוב מזונות עתידי, עניינם יועבר לטיפולו של הממונה באופן שאינו מתיישב עם תכליתו של החוק; אין כל וודאות שחיוב עתידי בתשלום דמי המזונות יהפוך לחוב של ממש בשים לב להכנסות עתידיות; החיוב בתשלום דמי מזונות הוא בבחינת חיוב מתחדש ומשתנה בהתאם לנסיבות; החיוב בדמי המזונות ניתן לקציבה וקבלת פרשנותה של כב' הרשמת יכול להוביל למסקנה שיחיד שאינו משלם את מלוא חיוביו מייצר חוב חדש ואינו עומד בתנאי צו השיקום; נקבע בהלכה הפסוקה שחוב מזונות עתידי אינו חלק ממצבת הנשייה ואינו בגדר חוב עבר.

עם זאת, סבורני שבכך לא סגי, ולצורך פרשנותו של הדיבור "חוב" בגדרו של החיקוק הנ"ל, ככל שהדבר נוגע לשאלה האם יש לכלול את החיוב בדמי מזונות מעותדים לצורך קביעת הסמכות העניינית של הערכאה שלפניה יידון עניינו של היחיד, יש לתת משקל ראוי לשיקולים נוספים המוליכים, לטעמי, למסקנה וקביעה שונה.

למען הסדר הטוב אציין שהקביעה הנ"ל נעשתה בהתייחס לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם- 1980, אך סבורני שהיא יפה גם לענייננו בשים לב לרציונאל המונח ביסודו של סעיף 175 לחוק שעניינו סוגי החובות שהינם ברי הפטר ואלה שאינם ברי הפטר.

המערער טען, בין היתר, כי החלטתה של כב' הרשמת אינה מתיישבת עם התכלית שעמדה לנגד עיני המחוקק לגבי חלוקת נטל הטיפול בהליכי חדלות פירעון בין הממונה לבין רשות האכיפה והגבייה, על מנת לאפשר לממונה להתמקד בהליכים מורכבים ובהיקף גדול, וסבורני שיש בטענה זו ממש.

התוצאה מהמקובץ לעיל, ראיתי לנכון לקבל את הערעור.

הסמכות לתת הוראות לכונס במסגרת הליך חידלות פרעון מסורה לרשמת ההוצאה לפועל, אשר בפניה מיתקיים הליך ההוצאה לפועל, וזאת לפי סעיף 54(ב) לחוק ההוצאה לפועל.

לכן, ובשל כך שהצדדים ויתרו על טענותיהם ותביעותיהם העתידיות ביחס לנכסים אלו, היה צורך – על מנת להסיר ספק – לקבוע במפורש כי ההסכם אינו חל על חובות העותר ביחס לנכס "הפרוטה והירח". כמו כן, תוכן סעיף 7 הוא חד משמעי וברור: העותר מצהיר במפורש כי הוא מכיר בחובות קיימים בגין הנכס, וכפי שהוסבר לעיל, פרשנותו כאילו התכוון בחתימתו רק לחובותיו המשותפים בגין הנכס, אין לה במה להאחז.

...

אינני מקבלת את פרשנות העותר, כפי שהציגה בסעיף 3 לבקשתו לצירוף האסמכתא, לפיה האישור מהווה צומת גבייה החל הן על המעביר והן על הנעבר.

העותר טען בעלמא בלבד כי על בסיס פסקי הדין בעניין עמ"נ (מינהליים חי') 4219-08-09 תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ נ' עירית חיפה (10.06.2010), ובעניין עת"מ (ב"ש) 255/07 איזוטופ נ' עיריית אשדוד (22.05.2008), אין לאפשר את חיובו בגין הפרשי הצמדה וריבית.

סוף דבר: העתירה נדחית על כל חלקיה, בין אם על הסף מחמת שיהוי ניכר בהגשתה ובין אם לגופה – כפי שפורט לעיל.

נטען בעבר כי סעיף 66(ב) מצמצם את תחולת הסעיף לסוג מסוים של תביעות, אולם פרשנות זו כבר נדחתה (ראו פרוקצ'יה, בע' 188); שם נדון סעיף 61(2) לפקודה טרם הנוסח החדש, שהוא קודמו של סעיף 66(ב) לנוסח החדש).

..כלל יסודי בפירוש חוקים הוא שכדי לעמוד על משמעותה האמיתית של הוראה מסוימת יש לקראה בהקשר הדברים שבו היא מופיעה וכן יחד עם ולאור הוראות החוק בכללותו, ויש לתת לה פירוש כזה שיביא להתאמה והרמוניה בינה לבין שאר הוראות החוק.

ראשית, סעיף 196 הנזכר בוטל בעת חקיקת חוק חידלות פירעון ושקום כלכלי, התשע"ח-2018 (ראו סעיף 358 בו), ואין בחוק זה הוראה ספציפית בענין שותפות בלתי רשומה.

...

ומכאן, לטענתו, נוכח תחולת הוראות הפקודה גם על שותפות בלתי רשומה (כשותפות ""required to be registered), המסקנה היא שסעיף 62(1) (כיום, סעיף 67 לנוסח החדש) חל אף הוא על שותפות רשומה ובלתי רשומה כאחת (שם, ע' 177). כבוד השופט לנדוי העיר הערה כזו ב-ע"א 96/60 "היוגב" ארגון פועלים להתישבות שיתופית בע"מ נ' גרינברג, פ"ד י"ד 1555, 1561 (1960): "יש להעיר כאן, שאם יתברר שהיתה קיימת שותפות עסקית בין התובעים, יחול עליה הסעיף 62(1) [כיום, סעיף 67(א) הנזכר לעיל] של פקודת השותפויות גם אם השותפות לא נרשמה כחוק...". ראשית, בנוסח החדש, סעיף 69(1) לפקודה הומר לסעיף 80 בנוסח החדש; אולם סעיף 80 לנוסח החדש אינו קובע כי כל הוראות הפקודה יחולו על שותפות רשומה ושותפות בלתי רשומה, אלא הוא קובע: "לגבי כל שותפות שנרשמה או הטעונה רישום לפי פקודה זו הוראותיה עדיפות על הוראות המג'לה". על כן ממילא אין כיום הוראה בפקודה לפיה כל הוראותיה יחולו על שותפות בלתי רשומה.

אתייחס כעת לנקודות נוספות שהועלו בספרות: יוסף כהן טען כי פרשנות לפיה שותפות בלתי רשומה אינה אישיות משפטית תוביל לקושי פרשני, לפיו צירופם של סעיף 66 וסעיף 20 לפקודה יוביל למסקנה שבהעדר רישום יהיו השותפים בשותפות בלתי רשומה חסינים מפני ירידה לנכסים בגין חובות השותפות (שם, פס' 46-45).

דא עקא, הגעתי כאמור למסקנה כי שותפות בלתי רשומה אינה, לפי הדין המצוי לפי פקודת השותפויות [נוסח חדש], כשירה לתבוע או להיתבע.

דיון והכרעה לעניין אגרת ההשגחה: אחרי ששקלתי בעיניין איני מקבל את עמדת המערער ואת עמדת הממונה בסוגיה זו. סעיף 231 לחוק חידלות פרעון ושקום כלכלי, התשע"ח-2018 (להלן – החוק), אשר כותרתו "סדר הפרעון" קובע את הסדר שבו ייפרעו חובות היחיד והוצאות הליכי חידלות פרעון מנכסי קופת הנשייה: "חובות החייב והוצאות הליכי חידלות הפרעון ייפרעו מנכסי קופת הנשייה בסדר עדיפות זה:

תקנה 111 לתקנות חידלות פרעון ושקום כלכלי, התשע"ט-2019 (להלן - התקנות), אשר כותרתה "הגשת בקשה ותשלום אגרה", קובעת כך: (ג) "הגיש היחיד לרשם ההוצאה לפועל הודעה על כך שאין ביכולתו לשלם את החוב הפסוק שרואים בה בקשה לצוו לפתיחת הליכים כאמור בסעיף 187(א)(1) לחוק, יגיש היחיד בקשה לצוו לפתיחת הליכים לפי טופס 5 שבתוספת וישלם את האגרה המתאימה". לפי סעיף 3 לתקנות חידלות פרעון ושקום כלכלי (אגרות), התשע"ט-2019 (להלן – תקנות אגרות): "לא ייזקק הגורם הדן בבקשה שנקבעה לה אגרה לפי תקנות אלה לבקשה, אלא אם כן שולמה האגרה החלה או שהמבקש פטור מתשלום האגרה, למעט אם נאמר אחרת בתקנות אלה". כאשר מדובר ביחיד המיוצג על ידי הלישכה לסיוע משפטי נקבע בסעיף 4 לתקנות האגרות כך: "לגבי יחיד המיוצג על ידי עורך דין מטעם לישכת סיוע משפטי, בהליך שלגביו אושרה בקשתו לקבלת שירות משפטי מהטעם שידו אינה משגת לשאת בו, או יחיד שמתקיימים לגביו המבחנים למתן שירות הקבועים בתקנה 2 לתקנות הסיוע המשפטי, התשל"ג-1973 – תשולם אגרה כאמור בפרט (1) לתוספת מנכסי קופת הנשייה ויראו אותה כהוצאות הליכי חידלות פרעון לפי סעיף 233 לחוק; אין בנכסי קופת הנשייה כדי לשלם את האגרה, כולה או חלקה, לא תחול חובת תשלום האגרה לגבי החלק החסר". מהאמור בתקנות האגרות עולה כי בעת שיחיד מגיש בקשה למתן צו לפתיחת הליכים עליו לפעול לתשלום האגרה כבר בתחילת ההליך, תשלום זה מהוה תנאי לפתיחת הליך חידלות הפרעון.

מצאתי להסכים גם עם נימוק נוסף של כב' הרשמת בהחלטתה מיום 15.3.23: "החייבת מיוצגת באמצעות הסיוע המשפטי. בהנתן האמור יכול וטרם הושלם תשלום אגרת הפתיחה אשר הוגדרה כתשלום דחוי. מצד הדין מדובר בסכום אשר יש לשלמו כתנאי לפתיחת ההליך. משמעות דחיית התשלום עקב ייצוג החייבת באמצעות הסיוע המשפטי הנה כי כל תשלום שייגבה לתיק יופנה קודם לתשלום האגרה הדחויה. מכאן קדימותו". פרשנות זו יוצרת מציאות אחידה בין יחיד שאינו מיוצג על ידי הלישכה לסיוע משפטי לבין יחיד שמיוצג על ידי הלישכה לסיוע משפטי.

...

בסופו של הדיון, ולאחר שהובהר כי טענתו של המערער לעניין אגרת ההשגחה היא טענה עקרונית ולפיה היה על כב' הרשמת לפעול באותו אופן שבו מתנהל הממונה ביחס לתשלום אגרות כך שהתשלום לנאמן יהיה ראשון בסדר הנשייה, קודם התשלום לאגרה לסיוע משפטי עבור פתיחת התיק, ניתנה החלטתי במסגרתה ביקשתי את עמדת הממונה על חדלות פירעון בסוגיית האגרה.

ייתכן ונכון היה לשמוע את עמדת המערער טרם מתן החלטה, אך לאור הוראת התקנות איני סובר שנכון לקבוע כי הייתה חובה בעניין זה. לעניין ביטול ההליך: לאור טענות המערער כי קיימות ליחידה זכויות בחברת הראל שממתינות להחלטת מימוש וכן זכויות בעיזבון, ובשים לב לטענת המערער כי הרשמת לא ביקשה את עמדתו טרם מתן החלטה על ביטול ההליך, אני סבור ששגתה הרשמת בהחלטתה שכן החלטתה פגעה בקופת הנשייה.

משכך, אני מורה על קבלת הערעור ביחס להחלטת ביטול ההליך.

סוף דבר: הערעור מתקבל לעניין ביטול ההליך ונדחה לעניין אגרת ההשגחה.