עניינו של הערר בפרשנות הוראות חוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין, התשס"ו-2006.
באשר לסמכות העניינית, מבקשת העוררת כי בית-משפט זה יבהיר מהי נפקותה של ההוראה הקבועה בסעיף 21(א) לחוק לפיה "הסמכות הענינית... תהא לבית המשפט שדן בעבירת המין" הן באשר להרכב השופטים הדרוש לשם מתן החלטה לפי החוק, והן באשר להישתתפות ההרכב שגזר את דינו של העבריין, כולו או חלקו, בהרכב זה.
הסמכות להטלת מיגבלות על עבריין מין
האם רשאי בית המשפט להטיל מיגבלות על עבריין מין מבלי להוציא לו צו פקוח? דעתנו היא כי התשובה לכך שלילית.
מסקנה זו, במישור העקרוני ככל שהיא מתייחסת לפרשנות החוק, מקובלת, כאמור, על בעלי-הדין בערר זה.
הסמכות העניינית
האם הליכים לפי החוק צריכים להשמע בפני דן יחיד או בפני מותב ומהו הרכבו? סעיפים 37 ו- 47 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט) קובעים לגבי בית המשפט המחוזי ובית משפט השלום, בהתאמה, את בררת המחדל באשר להרכב השופטים הדנים בתיקים המובאים לפניהם.
...
מסקנה זו, במישור העקרוני ככל שהיא מתייחסת לפרשנות החוק, מקובלת, כאמור, על בעלי-הדין בערר זה.
הסמכות העניינית
האם הליכים לפי החוק צריכים להישמע בפני דן יחיד או בפני מותב ומהו הרכבו? סעיפים 37 ו- 47 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט) קובעים לגבי בית המשפט המחוזי ובית משפט השלום, בהתאמה, את ברירת המחדל באשר להרכב השופטים הדנים בתיקים המובאים לפניהם.
ואולם, מקביעתו המפורשת של המחוקק לפיה ניתוק זה אכן נדרש וכי הדיון בהליך לפי החוק מתקיים לאחר גזר הדין ולא בגדרו, מתבקשת המסקנה כי ניתן להפריד בין המותב הגוזר את הדין לבין המותב המטיל צו פיקוח.
קביעתו המפורשת של המחוקק בסעיף 21(ב) הנ"ל בעניין קיום דיון בפני שופט אחד, תומכת במסקנה הפרשנית לפיה בעניין בתי המשפט האזרחיים בחר המחוקק שלא לסטות מברירת המחדל הקבועה בחוק בתי המשפט, ולקיים את הדיון, ככלל, לפני דן יחיד.