בנידון, כפי שמצא בית משפט קמא אף אנו סבורים כי תוכנו, אופיו, מהותו ותכליתו של ההסכם הרכושי שנחתם בין הצדדים נועד אך ורק לאותה תקופה בה יחסיהם הם בגדר יחסי ידועים בציבור עוד בטרם נישאו בפועל ובטרם נולדו ילדיהם המשותפים, אופיו של ההסכם הוא של ידועים־בציבור, אם כן אין לו כל שייכות לחוק יחסי ממון ולא ניתן לאמת אותו בהתאם לחוק זה, וכפי שהובהר בעיניין עמ"ש (מחוזי י-ם) 26693-04-13 הנ"ל:
"...המצאותן בהסכם של הוראות המתייחסות למצב ששרר בעת כריתתו, בו הצדדים חיו כידועים־בציבור, מונעת לראות במסמך הסכם ממון הניתן לאישור או לאימות לפי חוק יחסי ממון. מניעות זו אינה נובעת רק מפרשנותו הטכנית־מילולית של החוק, אלא מקפלת בתוכה גם הצדקות ענייניות. ראשית, אין להלום מצב בו כותרת הנתנת על פי חוק להסכם מסוים ("הסכם ממון") תקפה רק לגבי סיטואציה אחת המוסדרת בהסכם (נישואין) ובטלה לגבי סיטואציה אחרת הנדונה באותו הסכם (חיים משותפים בלי נישואין).
אף בית המשפט המחוזי בתל אביב בעמ"ש (מחוזי ת"א) 17125-03-19 נ.ל. נ. ס.ר. (2019) עמד על כך שהסכם בין ידועים בציבור, על אף שעניינו רכושי, אינו בא בגדריו של הסכם יחסי ממון עפ"י חוק יחסי ממון נוכח ההבדלים המהותיים שבין שני הסכמים אלו, וממילא מעת שתמה תקופת הידיעות בציבור והצדדים נישאים הרי שלצורך החרגת משטר השתוף הדחוי נושא החוק יש צורך באישור של הסכם ממון כדין, ובלשונו -
ראשית, ההסכם שנחתם בין בני הזוג אינו הסכם ממון.
...
***
אחר שבחנו את טענות הצדדים מצאנו לדחות הערעור אחר שמצאנו כי עיקרו מתייחס לקביעות עובדתיות שנקבעו על ידי בית משפט קמא, קביעות שאנו מוצאים לסמוך ידינו עליהם.
יתר על כן, אנו מסכימים עם קביעותיו ומסקנותיו המשפטיות של בית משפט קמא אחר שלא מצאנו כי נפלה בהן כל טעות שבחוק.
אנו מקבלים את מסקנת בית משפט קמא כי בנסיבות העניין לא ניתן לומר כי בעת חתימת ההסכם ואישורו צפו הצדדים את נישואיהם בעתיד הקרוב, נוכח המניעויות השונות שעמדו לפניהם בקיום נישואין, והכל כפי שפורט לעיל בנימוקיו של בית משפט קמא.
בנדון, כפי שמצא בית משפט קמא אף אנו סבורים כי תוכנו, אופיו, מהותו ותכליתו של ההסכם הרכושי שנחתם בין הצדדים נועד אך ורק לאותה תקופה בה יחסיהם הם בגדר יחסי ידועים בציבור עוד בטרם נישאו בפועל ובטרם נולדו ילדיהם המשותפים, אופיו של ההסכם הוא של ידועים־בציבור, אם כן אין לו כל שייכות לחוק יחסי ממון ולא ניתן לאמת אותו בהתאם לחוק זה, וכפי שהובהר בעניין עמ"ש (מחוזי י-ם) 26693-04-13 הנ"ל:
"...הימצאותן בהסכם של הוראות המתייחסות למצב ששרר בעת כריתתו, בו הצדדים חיו כידועים־בציבור, מונעת לראות במסמך הסכם ממון הניתן לאישור או לאימות לפי חוק יחסי ממון. מניעות זו אינה נובעת רק מפרשנותו הטכנית־מילולית של החוק, אלא מקפלת בתוכה גם הצדקות ענייניות. ראשית, אין להלום מצב בו כותרת הניתנת על פי חוק להסכם מסוים ("הסכם ממון") תקפה רק לגבי סיטואציה אחת המוסדרת בהסכם (נישואין) ובטלה לגבי סיטואציה אחרת הנדונה באותו הסכם (חיים משותפים בלי נישואין).
מעבר לכך, אף בפן העובדתי שוכנענו, כפי מסקנת בית משפט קמא, כי הצדדים התכוונו לרכוש את הדירה יחדיו כדירה המשותפת להם, עניין העולה מעצם עריכת טיוטות הסכם הרכישה על שם שני הצדדים כרוכשים משותפים, ועדותו והבהרתו הברורה של עורך ההסכם, כי אך ורק בשל מניעה טכנית הנובעת מאזרחותה הזרה של המשיבה הוחלט בסופו של דבר, בעצתו, לא לציין את שמה כרוכשת.
כך שוכנענו כי כספי רכישת הדירה, שנרכשה כאמור, במהלך נישואי הצדדים, היו מכספים המשותפים לצדדים – הן אלו המצויים בחשבון המשותף והן סכומים שהשתכרו במהלך הנישואין, וכי לא הוכחו כלל וכלל טענות המערער כי מדובר בכספים השייכים לו בלבד.
מכלל האמור מצאנו כי דין הערעור להידחות.
