סעיף 48 לאמות המידה עוסק בנזקים למכשירי חשמל במצב יציב.
לדידו של המומחה, סעיף 48(ג)(2) לאמות המידה מתייחס אך ורק להפסקת חשמל יזומה וחיבור מחדש, ולא לניתוק וחיבור אוטומאטיים כפי שהיה במקרה דנא, ועל כן אינו נימנה על רשימת האירועים שאינם מזכים בפצוי.
לעניין חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, טוענת המשיבה כי בית משפט קמא קיבל את חוות דעתו המקצועית של המומחה, אך בחר שלא לאמץ את הפרשנות המשפטית שנתן לאמות המידה (ההבחנה לעניין נתוק יזום וניתוק שאינו יזום), שכן הדבר אינו בתחום מומחיותו.
אמות המידה נקבעו, כאמור, על ידי הרשות לשירותים צבוריים – חשמל, מכוח סעיף 30(2) לחוק משק החשמל, לפיו אחד מתפקידי הרשות הוא "קביעת אמות מידה לרמה, לטיב ולאיכות השרות שנותן בעל רשיון ספק שירות חיוני ופקוח על מילוי חובותיו על פי אמות המידה". אמות מידה אלו מתפרסמות, מעת לעת, ברשומות, מכוח תקנות משק החשמל (דרכי פירסום אמות המידה), התשס"ב–2002, ועומדות לעיון הציבור גם באתרי האנטרנט של הרשות, של חברת החשמל ועוד.
...
מקובלת עליי, בנקודה זו, טענת המשיבה כי בית המשפט קמא קיבל את חוות דעתו המקצועית של המומחה מטעמו, אך בחר שלא לאמץ את הפרשנות המשפטית שנתן לאמות המידה (ההבחנה לעניין ניתוק יזום וניתוק שאינו יזום), שכן הדבר אינו בתחום מומחיותו.
איני מוצא כל סיבה להתערב בקביעה זו.
לבסוף, הנני דוחה את טענות המערערת בדבר התרשלותה של המשיבה.
לאחר שעיינתי בכל החומר המונח לפניי, לא מצאתי כל נימוק להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית המשפט קמא בעניין זה.
יתרה מכך, טענת המערערת בדבר העברת נטל ההוכחה לכתפי המשיבה הועלתה לראשונה בפני בית משפט זה, נטענה באופן שטחי, מבלי לפרט את העובדות המצדיקות את הפיכת נטל ההוכחה, ולא מצאתי ממש בטענה זו.
נוכח כל המקובץ לעיל, סבורני כי דין הערעור להידחות – והוא נדחה בזאת.
