במסגרת המכתב הוצג התובע, כחשוד בהטרדה מינית של תלמידותיו, כאדם ששמו הועלה בעיתונות בהקשר זה. כמו-כן, למכתב צורפו פרטיו האישיים של התובע, תמונה של התובע עם תלמידותיו והצגתה כהטרדה מינית (להלן: "המכתב") נספח א' לכתב התביעה.
בנוסף טען התובע, כי במועד הפירסום התלמידות המופיעות בתמונה אינן קטינות.
ביחס ליתר רכיבי התביעה, כך למשל חיובו של הנתבע בפירסום היתנצלות בעתון, הרי שנוכח התוצאה אליה הגעתי, לא מצאתי כל טעם או תועלת שעלולה לצמוח לתובע מחיובו של הנתבע מבצוע פירסום היתנצלות, נראה כי דוקא נוסח מכתב היתנצלות לנמענים יהא בו כדי לגרום לתובע נזק, בין היתר בשל כך שחלפה תקופה של כשנה ומחצה מאז הוצא המכתב וככל שהזמן חולף, קטנה החשיבות שיש ליתן לפירסום ההתנצלות, דבר שהנתבע בחר כאמור שלא לעשות עד לכתיבת פסק הדין וממילא נילקח עניין זה בשיקולי ביהמ"ש בבואו לפסוק לטובת התובע את גובה הפצוי.
...
בע"א 751/10 פלוני נגד אילנה דיין-אורבך, מיום 08.02.12, (פסיקה 92 לפסק הדין), ביהמ"ש קבע, כי "המסקנה לפיה אין ההגנה נפגעת מגילוי מאוחר של עובדות נתמכת גם בלשון החוק עצמה. סעיף 14 דורש כי הפרסום "היה אמת", קרי – כי בעת הפרסום היה הוא אמיתי (ראו דנ"א קראוס, בעמ' 32).
המאפיינים עליהם נסמך הנתבע כפי שעולים מהטבלה אשר גרמו לנתבע להאמין, כי עסקינן בתובע וביניהם: "מורה בחולון המלמד היסטוריה" , "מורה פעיל בארגון המורים", "יו"ר הארגון העיד לטובתו", "עו"ד של הארגון ממשרד שמר הגנו על המורה הנאשם תוך ימים מעטים", "המורה ליווה טיול שנתי של תלמידים בסתיו 2011", "לתובע ידידה שבנה לומד בתיכון אילון בחולון", "עדות הורי שתי התלמידות המצולמות או התלמידות".
עיון במאפיינים לעיל, מעלה כי ניתן להסיק את המסקנה לגבי כל מורה להיסטוריה ממין זכר המלמד בחולון.
ממכלול הנסיבות אשר פורטו בהרחבה לעיל הנני קובעת, כי על הנתבע לפצות את התובע, בסכום של 20 אלף ₪– סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.
