פרסום מספר טלפון שגוי במודעת מין בעיתון והשלכותיו

למען שלמות התמונה אציין - כי טענת המבקש שלפיה, המגורים שספקה המשיבה לא עמדו בתנאים הקבועים בתקנות המגורים נסמכת בעיקרה על עדות שלפיה, המשיבה שיכנה את העובדים במספר יחידות דיור, בצפיפות העולה על הקבוע בתקנות ומשכך אף הפיקה רווח מהסכומים שאותם גבתה מן העובדים בגין שכר דירה והוצאות נילוות.

עם אישור הסכם הפשרה על ידי בית הדין בהנחה שיאושר, וביום 14.5.18 תפורסם מודעה ב-4 אתרים המיועדים לקהל העובדים הזרים ועל כך יהיה מופקד בא כוח התובע המייצג וכן בשני עיתונים יומיים, ג'רוזלם פוסט (באנגלית) וישראל היום (בעברית).

העובדים יהיו רשאים לפנות תוך 90 יום מיום פירסום זה לב"כ התובע המייצג עו"ד זאב גיא, רחוב ריב"ל 7 ת"א. טלפון 036382122.

עם ביצוע הסכם הפשרה ימוצו כל טענות הצדדים מכל מין וסוג וזאת מבלי להודות באף טענה.

על מנת שבית הדין יכריע בשאלה האם ראוי לאשר את הסכם הפשרה כאמור, הרי שעל פי מצוות המחוקק עליו להדרש, בין היתר, לסכוייה של התובענה הייצוגית להיתקבל, להשלכות האפשריות של דחיית התובענה הייצוגית, ולחילופין להשלכות האפשריות של קבלת התובענה הייצוגית ושעה שהסכוי לקבלת הסעדים המתבקשים במסגרתה גבוה.

...

מפאת חשיבותם של הדברים להכרעה במקרה שבפנינו, מצאנו להביא תמצית מדבריו כדלקמן: במסגרת מאמרו כאמור עומד הכותב על כך שבהיות התובענות הייצוגיות מנוהלות ע"י נציגים - התובע המייצג ועורך דינו - הרי שהסדרי פשרה בתובענות מעין אלה מעוררים שתי בעיות עיקריות: הבעיה האחת – הנגזרת מסוגיית הנציגות - הינה כי פשרות בתובענות ייצוגיות עשויות להיות נמוכות מן הראוי במקרה של "תובענות ראויות" וזאת בשל המשקל שנותן הנציג לטובתו האישית במהלך המו"מ לפשרה.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הריני מאשרת את הסכם הפשרה ונותנת לו תוקף של פסק דין.

המשיבה תשלם למבקש גמול בסך 5,000 ₪ ושכ"ט לעורך הדין בשיעור של 50% מסך התשלומים שתעביר לעובדיה הזכאים לפיצוי מכוח הסדר הפשרה.

בית המשפט הצביע על מצבים בהם מידע אשר נוצר במסגרת מערכת היחסים בין המקור לעיתונאי אינו מוגן ומסירתו עלולה במקרים מסוימים להביא לגילוי המקור: כך למשל, במסגרת חקירה משטרתית חיסיון מקורות עלול להפגע באמצעות תפיסת חפצים או מסמכים שיש בהם כדי לגלות את זהותו של המקור, כגון פנקס טלפונים, יומן, או מחשב אישי.

הפעם אתה צודק, זה באמת די נדיר שמסמך שפורסם בעתון, אתה אומר שזה חריג, למה לעזאזל הוא פונה ומבקש את זה ממני? זה פורסם בעתון, גם יש את זה לצה"ל כבר, מה הוא צריך אותי? אני מבין שעל הפניה החריגה הזאת אתה לא מספר לענת קם. אתה לא אומר לה – תדעי לך, עופר קול יצר איתי קשר, מיחידת דובר צה"ל זה לא קורה? ת: עוד פעם, אני חושבת שהבהרתי שהחריגות פה היא בזה שהמסמכים כבר פורסמו אז זה באמת נראה יוצא דופן.

מתוך הבנת ההשלכות העלולות להתרחש כתוצאה מפירסום מידע ומסמכים בעלי רגישות מיוחדת, בפרט כשמדובר במסמכים בטחוניים, עולה השאלה בדבר הפרקטיקה העיתונאית הנוהגת בהתנהלות מול מקור המוסר מידע ומסמכים בעלי רגישות מיוחדת - כיצד על העיתונאי הסביר לנהוג מול המקור.

ש: כשאתה מקבל את המסמכים, האם אתה בא ואומר לענת – יש לי כבר ניסיון, אני כבר יודע מה המשמעות שמישהו נותן מסמכים סודיים, אולי את לא מודעת לזה אבל אני כן. יודעת שזו עבירה פלילית? אתה לא אומר לה את זה? ת: כשענת קם באה אלי, לענת קם יש את הכוח, יש את היתרון היא שרתה שם בלישכה, היא שרתה בלישכה הבזיונית הזאת.

כלומר הגאווה שלו בעבודה שלו היו באותו זמן, לא יודעת גם אולי אפילו חלק מהשיקולים שלי לתת לו את זה, ש: למרות שאת אומרת שהוא אמר לך שהוא מושא למעקבים ולמרות זאת חשבת שהכי טוב לתת את זה לו? ת: כי סמכתי עליו ו- clearly עשיתי טעות, אבל סמכתי עליו כי עתונאי ותיק ומנוסה שפירסם דברים, שאתגר את המערכת, שהיה מספיק אחראי כדי להעביר את הפרסומים שלו לצנזורה ועדיין לפרסם דברים שאתגרו את המערכת, שוב אני נאלצת לחזור על הביטוי הזה, וכן וכי סמכתי עליו שהוא ידע לעשות שימוש ראוי בחומר שלי.

דוקא לבלאו יש יתרון משמעותי על התובעת בהקשר זה. גב' סרגוסטי עמדה בהרחבה על מיהותה של התובעת כמקור עתונאי באופן המעלה לשיטתה, שיש לפטור את הנתבעים מאחריות: "ת: ... סליחה אני מבקשת ממך לא לזלזל במקצוע העיתונאי ולא להפוך את הכתב הצבאי לאיזה מין ספירה עליונה שהוא מעל לכל הדברים האחרים, וכל השאר זה איזה טריויאלי שמוצאים אותו ברחוב. לא, עבודה של עתונאי היא קשה באותה מידה גם אם זה כתב לעינייני דתות וגם אם זה כתב צבאי. זה חומרים אחרים, זה רגישויות אחרות, זה אנשים אחרים, זה סוג אחר של חומר, אבל העבודה היא אותה עבודה. הקושי הוא אותו קושי וההישגים הם אותם הישגים. זה שבראש שלך,

...

אולם סבורני, שאין באלו כדי לפטור את הנתבעים מאחריות.

סוף דבר לאור כל האמור נמצא, שנתבעים 1 ו- 2 חבים באחריות כלפי התובעת בעילה הנזיקית והחוזית.

התובענה נגד נתבעים 3 ו- 4, נדחית.

לעניין טענות התובע, טוענת הנתבעת 5 כי התובע מגזים בתיאור השלכות הפירסום השגוי וטענותיו חסרות אחיזה במציאות.

לדבריו, התובע לא יצר קשר עימו ועל כן ניסה, הן באמצעות מזכירתו והן באופן עצמאי, ליצור קשר עם התובע.התובע סרב להתייחס לפניותיו ולהצעות מי מטעמו ולפיכך פעל בחוסר תום לב. הנתבע 2 אישר בעדותו כי לא פורסמה הודעה מתקנת בעתון המופנית לכלל הציבור, והמציינת כי נפלה טעות ומספר הטלפון שפורסם בגיליון הקודם שגוי הוא.

בנוסף, במכתב תשובה לנתבע מיום 19.7.01 הודתה הנתבעת 1 בפירסום השגוי "ביום 29 ביוני 2001, התפרסמה במקומונים בהוצאת מרשתי באזור אשדוד וחיפה במדור היכרויות מודעה, הנושאת בטעות את מספר הטלפון הסלולרי של מרשך" (התובע).

התובע ציין בעדותו כי בעקבות פירסום המודעה ובעקבות מספר רב של שיחות טלפון שקבל, אישתו שוכנעה כי הוא הקים עסק חדש לשירותי מין או היכרויות.

...

בפני בית המשפט שתי גרסאות סותרות, לעניין האחריות לפרסום המודעה, המטילות את האחריות זו לעברה של זו, ומשלא הובאו ראיות כלשהן לגילוי מקום הטעות בפרסום, אני קובע כי האחריות תוטל באופן שווה על הנתבעים 1-4 ועל הנתבעת 5.

אני קובע את נזקו של התובע בסכום של 25,000 ₪, שיתחלק בחלקים שוים כאמור לעיל.

לפיכך, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעים 1-4, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 12,500 ₪ וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 2,500 ₪.

אני מחייב את הנתבעת 5 לשלם, לחוד, לתובע סך של 12,500 ₪ וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 2,500 ₪.