בהקשר זה מוסיף התובע כי הנתבעים אינם חוסים תחת ההגנות המוענקות מכוח סעיף 18 לחוק הגנת הפרטיות היות ודבר פירסום שמו של התובע נעשה בנגוד לצוו איסור פירסום שהיה בתוקף ותוך שהיה על הנתבעים לדעת על אפשרות הפגיעה בפרטיות.
הנתבעים טוענים כי התובע פנה אליהם בעיניין צו איסור הפירסום רק לאחר ששתי הכתבות פורסמו.
...
משכך, נובעת המסקנה לפיה סיקור הפרשה וסיקור מעצרם של יתר החשודים ובכללם התובע, הוא עניין ציבורי שיש להביאו לידיעת הציבור, והיתה זו חובתה החוקית, המוסרית והחברתית של הנתבעת, כגוף עיתונאי, לעשות כן. התובע, לעומת זאת, טוען כי הגנות סעיף 15 לחוק איסור לשון הרע אינן חלות בנסיבות המקרה.
לאור כל האמור לעיל, ראיתי לנכון להעמיד את הפיצוי, בחישוב גלובאלי על סך של 50,000 ₪.
פסיקתא
הנתבעים ישלמו לתובע סך של 50,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל, הוצאות אגרה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום התשלום על ידי התובע ועד למועד התשלום על ידי הנתבעים, וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 15% מסכום פסק הדין (ללא הוצאות) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.
