פרסום החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה באינטרנט

המערער הגיש ערעור על החלטת ועדת הערר לעינייני ארנונה בעריית חדרה מיום 21.3.2018 בערר 22/15, (להלן: "ההחלטה") על מנת שבית המשפט יורה על ביטול ההחלטה בכל הנוגע לחיובו של המערער בארנונה בסווג "גן אירועים", וכן יורה כי המערער איננו חייב למשיב כל תשלום ארנונה בגין השנים 2013-2015.

מסקנה זו של הועדה התחזקה, כפי שעולה מהחלטתה, נוכח מוצגי הפרסומים השיווקיים והמסחריים באנטרנט, שכל מטרתם לשכנע לקוחות פוטנציאליים לבצע אירועים בנכס, ואשר המערער לא עמד בנטל להוכיח את טענתו כי מישהו אחר מבצע את אותם פרסומים עלומים.

...

התמונות שצילמה הוועדה הוגשו גם בערעור זה. לוועדה מסקנה מובהקת עובדתית כי המקום משמש כגן אירועים.

גם השירותים המעוצבים והשילוט המוביל אליו הביאו למסקנה כי אינם תואמים חיי יום יום בחווה.

לסיכום 6.1 הערעור נדחה.

מונח לפניי ערעור על החלטת ועדת הערר לעינייני ארנונה כללית שליד עריית תל-אביב-יפו מיום 16.11.16, בה נדחה ערר שהגישה המערערת על החלטת המשיב לסווג לצרכי ארנונה את הנכס המצוי בחזקתה בסווג "בניינים שאינם משמשים למגורים, לרבות משרדים, שירותים ומסחר". לטענת המערערת, שימושה בנכס הוא לצורך פיתוח וייצור תוכנה ומשכך הסווג המתאים לנכס הוא "בית תוכנה", כקבוע בסעיף 3.3.3 לצוו הארנונה של עריית תל-אביב-יפו.

לעניין זה הפניתה ועדת הערר לעדות עד המערערת, אשר העיד לפני ועדת הערר, כי "ההיתקשרות שלנו עם הלקוחות זה על בסיס זכות להשתמש ברישיון ובתוכנה שלנו. התשלום הוא על בסיס חודשי. בדרך כלל משלמים לנו לשנה מראש." ובהמשך: "בהתייחס לסעיף 9 בתצהירי, כשאת שואלת אותי מה זה אומר התממשקות למערכות קידום פרסומיים בתשלום, אני משיב, אנחנו מסתכלים בפייסבוק ובכל הרשתות החברתיות על היכולת לשלם בעבור קידום סטאטוס או תוכן מסוים ואת הנתונים האלה אנחנו מנתחים, מביאים למשתמש והמשתמש עושה החלטה אם הוא עושה נכון, אם הפירסום שלו נכון." ועדת הערר קבעה, כי העובדה, כפי שהמערערת עצמה מעידה, שהמערערת לא מוכרת את הפלטפורמות, אלא גובה תמורה בגין השירותים שהיא נותנת על בסיס הפלטפורמה, מעידה, כי המערערת עוסקת במתן שירותים על בסיס תוכנה, וכי המערערת אינה עומדת במבחן ההנגדה.

על פי הטענה, ועדת הערר היתעלמה משורה ארוכה של ראיות אשר הוצגו לפניה ואשר היו אמורות להוביל אותה למסקנה, כי פעילותה של המערערת בנכס מקיימת את שני התנאים לחיובה בסווג "בית תוכנה". נטען לעניין זה, כי הגם שועדת הערר קבעה בהחלטתה, כי "עיסוקה של המערערת הנו פיתוח תוכנה הנתנת להורדה על רשת האנטרנט ולהתקנה על גבי מחשבים אישיים", קבעה ועדת הערר, ללא כל נימוק עינייני, כי יש לחייב את המערערת בארנונה לפי הסווג השיורי "בניינים שאינם משמשים למגורים, לרבות משרדים שירותים ומסחר". זאת ועוד.

...

גם טענה זו של המערערת דינה להידחות.

לאור כל האמור, בדין נדחה הערר שהגישה המערערת.

סוף דבר החלטתה של ועדת הערר הינה החלטה ראויה, שאינה חורגת ממתחם הסבירות ועל כן אין מקום להתערב בה. אשר על כן, הערעור נדחה.

המחלוקת נסבה סביב פרשנותו של סעיף 12.4 (א)(1) לצוו הארנונה, בפרק 12 לצוו הארנונה שכותרתו: "נכסים אחרים" המגדיר "מחסנים" (למעט ברחוב סוקולוב) כך: "מבנה המשמש אך ורק לאחסנה ולא מתבצעת בו פעילות עיסקית". לטענת המערערת זהו הסווג הנכון לחיובה בתשלום ארנונה לפי צו הארנונה, בעוד שהמשיב סיווג את הנכס לפי פרק 2 לצוו הארנונה שכותרתו: "משרדים, שירותים ומסחר" הקובע בסעיף 2.1 : "חנויות לרבות רשתות שיווק ומרכולים לכל מ"ר ב- 1000 מ"ר ראשוניים, עסקים, מסעדות, בתי קפה, מעבדות, מרפאות, אולמות שמחה, דוכנים, בתי מרקחת, וכן כל מבנה שלא פורט בצו זה, למעט מבנים אלה, המצויים בשכונות המפורטות בסעיף 2.2" ועדת הערר קיבלה את עמדת המשיב וקבעה בהחלטתה כך: "...29. אין חולק כי בנכס מאוחסנים שרתי מחשב של לקוחות העוררת המחוברים ONLINE באמצעות רשת האנטרנט, ואליהם גישה מאת מחשבי לקוחות העוררת, ומאפשרים ללקוחות מיגוון שירותים וירטואליים כגון שמירה/גיבוי שליפה של נתונים ועוד.

מבלי להכריע האם פרסומי העוררת באתר האנטרנט שלה, בכתבות אשר פורסמו ובכנסים אשר הציגה עצמה, כפי שהובאו באמצעות מומחה המשיב, נכונים ומשקפים את הנעשה בנכס, אני סבור כי העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת עולות כדי פעילות עסקית אשר מוציאות את העוררת מיגדרי סעיף 12.4 (א)(1).

בתשובת המשיב לתגובת המערערת לכתב התשובה לערעור הפנה המשיב להחלטת ועדת הערר לעינייני ארנונה בתל אביב בעררים מס 1 140020192 ו-140021786 מד 1 אי סי בע"מ נ' מנהל הארנונה, עריית תל אביב (להלן: "עררי מד 1") בגדרם התעוררה לטענתו שאלה דומה של סיווג נכס המשמש כחוות שרתים.

...

מבחינת לשון החוק, אני סבורה כי אף אם הלשון יכולה להכיל את הפרשנות לה טוענת המערערת וגם את הפרשנות שאותה מאמץ המשיב, הפרשנות המילולית הפשוטה, והמיידית בלשון בני אדם היא הפרשנות לה טוענת המערערת- שמחסן הוא נכס בו נעשה שימוש לאחסנה כפי שנעשה בנכס נשוא המחלוקת, וזאת אף אם מדובר בעסק של מחסן מבחינת בעליו.

למסקנה זו חיזוק ביתר הוראות סעיף 12.4 לצו הארנונה, שעניינם מבנה המשמש מחסן לחנות והרשום בלשכת רישום המקרקעין כחלקה נפרדת או כחלקת משנה נפרדת, שאינו ברחוב סוקולוב; מבנה המשמש אך ורק לאחסנה ולא מתבצעת בו פעילות עסקית הנמצא בקומת מרתף או בעורף הבניין שאיננו בחזית סוקולוב, שתכליתם להבטיח שאין בנכס פעילות עסקית של מכירה ושיווק של הסחורה המאוחסנת בהם.

לאור כל האמור לעיל הגעתי למסקנה לפיה יש לסווג את הנכס נשוא המחלוקת בסיווג "מחסנים" לפי סעיף 12.4 (א)(1) לצו הארנונה, ולפיכך העתירה מתקבלת כמבוקש.

בשם המערערים: עו"ד שלומי אבני; עו"ד ערן פלסר בשם המשיבה: עו"ד אשר אילוביץ; עו"ד אריאל ליבר ][]פסק-דין ]השופט ע' פוגלמן: ביום 1.8.2012 נכנסה לתוקף תקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בועדת ערר), התשל"ז-1977 הקובעת כי החלטות של ועדת ערר לעינייני ארנונה יפורסמו באתר האנטרנט של הערייה.

ביום 31.1.2014 עתרו המערערים כעותרים צבוריים נגד המשיבה ונגד שלוש עיריות נוספות ובקשו להורות להן לפרסם את ההחלטות בעררי ארנונה.

...

לאחר עיון בסיכומי הצדדים, באנו למסקנה שדין הערעור להידחות.

הערעור נדחה.

ערעור מנהלי על החלטת ועדת הערר לעינייני ארנונה כללית שליד עריית תל אביב-יפו מיום 8.8.2022, במסגרת תיק ערר מס' 140022939 (להלן: "ההחלטה").

כך למשל, הפניתה ועדת הערר למקרה שנידון ב-עמ"נ (ת"א) 11846-01-17‏ טראקס מערכות בע"מ נ' מנהל הארנונה בעריית תל-אביב-יפו (11.4.2018), שם נפסק, כך: "המערערת פיתחה תוכנה אשר אוספת נתונים אודות מיליוני משתמשים ברשת האנטרנט, מנתחת את המידע ומציגה נתונים בהתאם לדרישות הלקוח. לקוחות המערערת משלמים למערערת תשלום בגין השמוש בתוכנה שפיתחה, כאשר לרוב המדובר בהרשאה בת 12 חודשים, ובתמורה הם מקבלים מידע שיווקי המופק באמצעות התוכנה. הגישה אל התוכנה מתאפשרת ללקוחות המערערת באמצעות אתר האנטרנט שלה. במצב דברים זה, הפעילות בנכס נוטה למתן שירותים מבוססי תוכנה והיא נעדרת את המרכיב "הייצורי" שבתכלית החקיקה.

מכאן, שהמערערת מספקת ללקוחותיה שירותים שמטרתם מקסום הפירסום ברשת האנטרנט וברשתות החברתיות, ואין עיסוקה בייצור תוכנה".

...

עוד נסמכה ועדת הערר על פסק הדין שניתן ב-עמ"נ (ת"א) 19893-02-12 פורמלי מערכות טפסים חכמים בע"מ נ' עיריית תל-אביב-יפו (7.12.13), שאף שם המסקנה הייתה דומה, בזו הלשון: "המערערת אינה מייצרת תוכנות למכירה כסחורה. המערערת פיתחה מערכת מבוססת תוכנה, המספקת ללקוחותיה פתרונות לניהול "טפסים חכמים" ולשיפור תהליכי עבודה.

עם זאת, כל מקרה לפי נסיבותיו ולא שוכנעתי שזה הנדון דווקא, הוא המצדיק העדפת התפתחות כזו או אחרת על פני הגישה הנוהגת בפסיקה.

סוף דבר ביתרת טענות הצדדים לא מצאתי ממש שיהא בו לשנות ממסקנתי ולאור המקובץ – הערעור נדחה.