בשעה 00:30 או בסמוך לכך, גנבו השלושה אופנוע מסוג ק.ט.מ, הניעו אותו והנאשם החל נוהג עליו בכביש מס' 1 לכיוון ירושלים, בעוד עבד והקטין נהגו ברכב באמצעותו הגיעו למקום.
הנאשם תאר בפני שירות המבחן את השתלשלות הארוע נשוא כתב האישום, ועל פי תאור זה השיב בחיוב לפנייתו של עבד שפנה אליו והציע לו להעביר את האופנוע תמורת סכום כסף, וזאת בעודו תחת השפעת אלכוהול.
יתר על כן, ריבוי גניבות רכב גורם לנזק כלכלי לציבור כולו, וזאת בשל העלאת פרמיות הביטוח.
ראו לדוגמה דבריו של כב' השופט רובינשטיין ב-ע"פ 11194/05 עטיה אבו סבית נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 15.05.06):
למרבה הצער, תופעת גניבות הרכב טרם נעקרה משורש, ומכת המדינה שאליה נידרש בית משפט זה לפני בדיוק עשור (פסק הדין בע"פ 5724/95 ניתן ב-12.5.96), כימעט שהפכה לעשר מכות; היא ממשיכה לנגוס ברכושם של רבים, ופגיעתה רעה כלכלית ואנושית.
במסגרת טיעוניה לעונש, הרחיבה ההגנה באשר לעונש שנגזר על עבד, שותפו של הנאשם, אשר הודה במסגרת הסדר טיעון הכולל הסכמה עונשית, בבצוע עבירת סיוע לגניבת רכב והפרעה לשוטר במילוי תפקידו, ונגזר דינו לשלושה וחצי חודשי מאסר לצד מאסר מותנה וקנס.
...
בנסיבות האמורות, בשים לב לעבירות בהן הורשע הנאשם ולנסיבות ביצוען, אני סבורה כי מתחם העונש ההולם נע בין 8 ל-18 חודשי מאסר בפועל.
בשים לב לכלל האמור לעיל, אני סבורה כי יש לאמץ את המלצת שירות המבחן לעניין העונש ולמקם את הנאשם בתחתית מתחם העונש ההולם.
סוף דבר- אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים:
מאסר למשך 8 חודשים.
