פריצת דיסק: שינויים ניווניים והשלכות משפטיות

החלטת הועדה שבגינה הוגש העירעור – כאמור, בהתאם להוראות פסק הדין, הועדה שבה והתכנסה ביום 25.8.2014, וקבעה כדלקמן: "הועדה עיינה בפסק הדין אשר מתייחס לבעיות של עמ"ש צוארי. הוועדה רוצה להזכיר שבחוות דעתו של ד"ר מרואן ב- 12.5.13 ד"ר מרואן לא מציין כל פריצת דיסק בעמ"ש צוארי אלא שינויים ניווניים אף על פי שהיתה לו אפשרות לעניין ב-MRI מ-2.9.12 ו-22.4.13 וד"ר מרואן מגיע למסקנה שמדובר בהגבלה קלה בע"ש צוארי המזכה אותו ב 10% לפי ס' 37(5)א'. כמו כן הוא מזכה את הנפגע בנכות של 5% בגין פגיעה עצבית.

אך אם מילאה הועדה אחר הוראות פסק הדין בחלקן, או לא מילאה כראוי אחר הוראות פסק הדין, יש בכך משום פגם משפטי.

טענות המערער לעניין הניתוח והשלכותיו מן הראוי שתיבדקנה במסגרת תביעה לדיון מחדש, ובהתאם לדין.

...

לאחר עיון בחומר אשר בפניי וכן לאחר בחינת טענות הצדדים, הגעתי למסקנה לפיה דין הערעור להתקבל, וכי יש מקום להחזרת עניינו של המערער לוועדה בהרכב חדש, אשר תדון בעררו מחדש, וזאת כפי שיפורט להלן.

אבהיר תחילה, כי איני מקבל את טענת המערער ולפיה היה על הוועדה לערוך לו בדיקה קלינית בהתאם להוראות פסק הדין, וזאת מהסיבה לפיה שפסק הדין לא כלל הוראה של עריכת בדיקה קלינית.

סיכומו של דבר, הערעור מתקבל, כך שעניינו של המערער יוחזר לוועדה רפואית לעררים, בהרכב חדש, אשר תדון בעררו.

טענות הצדדים המערער טוען כי נפלו בהחלטת הועדה טעויות משפטיות המצדיקות בחינת עניינו מחדש.

חמישית, בשים לב לחומרת הפגיעה, שיעור הנכות הרפואית והשלכות הפגיעה על חיי המערער יש להפעיל את תקנה 15 במלואה.

ביחס לטענת המערער בדבר קביעת דרגת הנכות בגב התחתון, הרי שהועדה קבעה בהתאם לממצאיה את דרגת נכותו התפקודית של המערער בגב התחתון ממנה נכתה מצב קודם בשיעור 10% תוך הפניה לתיק הרפואי שם בשנת 2012 קודם לפגיעה המוכרת יש תעוד חוזר לכאבי גב תחתון וכן מימצאי בדיקת CT הראו שינויים נווניים ופריצת דיסק וכן תלונות מרובות בשנת 2013 על כאבי גב. בנסיבות הללו הפניתה הועדה בהתאם לפסיקה לתעוד מוכח ביחס לעבר קודם ועל כן בהתאם לשיקול דעתה המקצועי נכתה מצב קודם בהתאם.

...

אין בידי לקבל את טענת המערער ביחס לנכויות הזמניות.

סוף דבר –עניינו של המערער יוחזר לוועדה בהרכבה הנוכחי על מנת שתשקול עמדתה מחדש ביחס לנכות הנוירולוגית שעה שקבעה כי אין לנכות מצב קודם שכן אינו קיים ומנגד התאימה נכות במחצית ללא הנמקה שניתן להתחקות אחריה.

משמרבית הערעור נדחה ורק חלקו התקבל, יישא המשיב בהוצאות המערער בסך 2,000 ₪.

הצדדים חלוקים בתשתית העובדתית ובהיבט המשפטי לעניין עילת התביעה והשלכותיה.

ראיות הצדדים: התובע ד"ר עוויד כמאל, הגיש תצהיר עדות ראשית ת/1, המפרט את העובדות לפיהן היה מעורב בתאונת דרכים ובמסגרת הברור הרפואי נשלח לטענתו על ידי האורטופד המטפל של קופת חולים לבצע בדיקת C.T. בסעיף 3 לתצהיר, מצרף את תוצאות הבדיקה ומצטט את המימצא: " 6-7 C: הודגמו שינויים נווניים מינימלים. "יש לציין קשרית בתוך בלוטת המגן בגובה 6-7C". (ההדגשה בתצהיר אך לא במסמך המקורי).

העד עומד על גרסתו כי התובע עידכן אותו לגבי בדיקות העזר בנושא פריצת דיסק בחוליות הצואר וכך נרשם.

...

סוף דבר, על פי כל מבחן התקיימו יסודות עוולת הרשלנות.

עילת התביעה בגין ההודעה לצד שלישי לא הוכחה והיא נדחית.

ההודעה לצד שלישי נדחית, מחייבת את הנתבעת לשלם לצד ג' הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 15,000 ₪.

" הועדה סיכמה החלטתה כדלקמן: "מדובר בהגבלה קלה בתנועות הצואר עקב שינויים נווניים בעמ"ש צוארי. אין בדימות עדות לממצאים טראומתיים (אין פריצת דיסק ואין שבר). ולכן לא חלה החמרה במצבו.

עוד שגתה הועדה בכך שמהחלטתה מתקבל הרושם שהיה חוסר שתוף פעולה מצד המערער בעת הבדיקה הקלינית, אולם, הועדה לא פעלה בהתאם להילכת ממן ולא הזהירה את המערער מפני השלכות העידר שתוף הפעולה, באופן המצדיק השבת העניין לועדה על מנת שתבצע בדיקה קלינית חוזרת, תוך הזהרת המערער ככל שהוא לא משתף פעולה.

בהקשר זה אוסיף, כי אף אם בדיקת ה- EMG הדגימה רדיקולופתיה צוארית, הלכה פסוקה היא, כי הועדה רשאית להעדיף את מימצאי בדיקתה הקלינית על פני מימצאי בדיקות הדימות (בר"ע (ארצי) 24353-04-21 ג'מאל שאדי – המוסד לביטוח לאומי, מיום 3.7.21) ומשכך לא מצאתי טעות משפטית בפעולתה.

...

מנגד טען ב"כ המשיב, כי דין הערעור להידחות בהעדר טעמים המצביעים על פגם משפטי בהחלטת הוועדה.

אשר להיבט הנוירולוגי ובדיקות ההדמיה – נטען, כי מדובר בטענות במישור הרפואי החותרות תחת שיקול דעתה המקצועי של הוועדה ומשכך דינן להידחות; ממצאי בדיקת הוועדה בתחום הנוירולוגי היו תקינים ללא סימן קליני של מיאלופתיה או רדיקולופתיה המקנים אחוזי נכות, זאת חרף הממצא שעלה בבדיקת EMG.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים, הגעתי למסקנה, כי דין הערעור להידחות.

סוף דבר בהעדר טעות משפטית בהחלטת הוועדה – הערעור נדחה.

לא מדובר בפריצת דיסק חריפה מאחר שלא קיים פסיק של עדות קלינית על קרות מהלך פתולוגי חריף ביום 7.1.19.

המומחה נידרש לפרט אם לתמונות השלכה על חוות דעתו.

הוא נידרש לאשר שאי פנייה לטפול רפואי עד 22.1.19 מעיד שלא סבל ולא נזקק לטפול אנלגטי במירשם, וכי בהעדר ממצא הדמייתי חבלתי, אלא שינויים נווניים בלבד, מדובר בכאבים על רקע תחלואתי ממנו הוא סובל שנים, ואין החמרה בתלונותיו ביחס לעבר.

לפיכך, ייתכנו מקרים בהם על אף היעדרה של חוות דעת רפואית הקובעת קיומו של קשר סיבתי רפואי, ניתן יהא להכיר, בנסיבות חריגות ומתאימות, בקיומו של קשר סיבתי משפטי (עב"ל (ארצי) 38687-04-19 המוסד לביטוח לאומי - לאה בונשטיין (נבו 19.01.2020), ולהיפך.

...

בנסיבות אלה, נעתר בית הדין לבקשת התובע למינוי מומחה נוסף וביום 18.7.22 מונה ד"ר שי פריימן.

מעבר לכך, בית הדין סבור כי אין בחוות דעתו של ד"ר ששון להוביל למסקנה של היעדר קשר סיבתי משפטי בעניינו של התובע, שכן לא נמצאו בה עוגנים רפואיים שניתן לבסס עליהם היעדר קשר סיבתי משפטי.

על יסוד האמור לעיל, בית הדין מאמץ את חוות דעתו של ד"ר פריימן אודות קיומו קשר סיבתי בין האירוע התאונתי מיום 7.1.19 לפנייתו של התובע לקבלת טיפול רפואי בגין כאבים בגב ובצוואר, שנתמכו בתיעוד הרפואי בבדיקת התובע מיום 22.1.19 ונקשרו לאירוע זה. סיכומו של דבר מתקבלת תביעת התובע להכרה בכאבים בגב ובצוואר כפגיעה בעבודה כתוצאה מהאירוע התאונתי מיום 7.1.19.